פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      מתכון לשחיתות: ריכוז כח דתי בידי יחידים

      אלפים נמשכים לחצרות רבנים ומפקידים את רכושם בידיהם למרות מצוקתם הכלכלית, ניצול מיני בהסוואה של מעמד רוחני ועוד. עצוב שפעמים רבות מדי אושרו של האדם נתונה בידי אחר

      הרב פינטו לחסידיו: "עשו לנו את כל הרע שבעולם" (שי מכלוף)
      (צילום: שי מכלוף)

      ספר "במדבר" הוא ספר שעושה סדר. לאחר יציאת מצרים העם מצוי בתהליך ארוך של התהוות, של יצירת מסגרות חברתיות שאנו היום מכנים 'תרבות': ייסוד של מרכז דתי ומקום קדוש (המשכן), זמן קדוש ונפרד משאר ימי החול של עשיית מלאכה (השבת) ומעמד נבדל של אנשי כהונה המשמשים בקודש. ספר ?במדבר? יוצא ממסדרונות המשכן ועבודת הקורבנות של ספר 'ויקרא' ומתאר את הסדרים החברתיים של העם כולו – סדר חניית השבטים, תנועת המחנה במדבר ומפקד גדול שמסמן את תחילתה של תפיסה שלטונית שלוקחת אחריות על ניהול העם בהרפתקאות המדבר.


      המחנה הישראלי החדש, בניגוד לעם שכולו עבדים, מיוסד על הירארכיות ומעמדות ברורים: כהנים, לויים, שאר בני ישראל, טמאים מצורעים ואחרים. לאחר חתימת המקרא ממשיכים חז"ל בתהליך הזה ומוסיפים גם את מעמדם הנפרד והשונה של נשים, קטנים ושוטים, כל מי שאינו נחשב 'בר דעת' ולכן אינו יכול לקחת חלק מלא במוסדות התרבות והשלטון.

      הסדר הזה הוא חשוב, הוא בונה משמעות וחיבור של העם כולו אל האלוהי, דרך התיווך של הכהנים והלויים ולאחר מכן דרך הנביאים, חכמים ורבנים. מאידך, המעגלים הללו שהולכים ומתרחבים וכוללים שכבות חברתיות נוספות, מעידים על קדושה שהולכת ומתמעטת כשעל בני המעמדות ה'נמוכים' והרחוקים אסור המגע הישיר עם הקודש והמקדש.\


      אנו יודעים שריכוז של כח דתי בידי יחידים הוא מתכון לשחיתות, והתופעות מוכרות: אלפים הנמשכים לחצרות רבנים ומפקידים את מיטב רכושם בידיהם למרות מצוקתם הכלכלית, ניצול סמכות דתית לשטיפת מח וניתוק אנשים ממשפחותיהם, ניצול מיני בהסוואה של מעמד רוחני נבחר ועוד. העובדה המצערת היא שפעמים רבות בתוך התרבות הדתית המקדשת את ההיררכיה המסורתית, אושרו ומעמדו הרוחני של האדם נתונה בידי אחרים.

      עצרת המיליון נגד חוק הגיוס, חרדים בבנייני האומה ירושלים. מרץ 2014 (יואב דודקביץ')
      אלפים הנמשכים לחצרות רבנים ומפקידים את מיטב רכושם בידיהם (צילום: יואב דודקביץ’)

      התנועות היהודיות המודרניות ותהליך החילון שברו את המשוואה העתיקה הזו והעניקו לנו, לכל פרט ופרט ולכל איש ואישה את המתנה הגדולה של חירות ואחריות. מצד אחד יש לנו היכולת ליצור עבור עצמנו מעגלי קדושה משלנו ונתונה לנו החירות לזכות במגע ישיר אל הנשגב - דרך שירה וספרות, קריאה ולימוד בכתבי הקודש, מוסיקה ומחול ועוד שלל דרכים מגוונות שרק הולכות ומתרבות. מצד שני, יש כאן גם אחריות רבה - לעצב חיים מלאי משמעות. פעמים רבות אין מי שיעשה זאת עבורו מלבד ערוצי התקשורת והטלוויזיה שגם להם כח משחית ומסוכן. הפוך מן האופן בו אנו רגילים לחשוב על הניגוד בין דתיים וחילונים, אדוקים וחופשיים, דווקא על הציבור החילוני, המשוחרר מן התיווך של המוסדות הדתיים ומן ההיררכיה של המסורת, מוטלת אחריות גדולה יותר לגשת מחדש את התרבות והמסורות ולדלות משם מילים, חיים ומשמעות, כי אף אחד לא יעשה זאת בשבילו.

      אריאל לוינסון הוא מורה וחוקר ספרות עברית, ממייסדי הישיבה החילונית בינה בירושלים

      ארגון בינה עוסק בהעמקת הזהות היהודית בקרב הציבור הישראלי