הענקים בתנ"ך והענקים מברזיל

פואד הוא איש עתיר מעשים, עולה חדש שהפך ללוחם ומפקד אמיץ ולאחר מכן לחבר כנסת ושר בעל הישגים וזכויות רבות. עיתוי החקירה ופרסומה אמנם מריחים ריח רע של חיסולים פוליטיים בסגנון בית הקלפים, אך למהות החשיפה משמעות רבה. תפקידו של מנהיג ציבור הוא לדאוג לרווחת הציבור. הציבור בחר בו ומשלם את משכורתו . לא יעלה על הדעת שנבחר ציבור יתעשר כל כך בזמן שהוא אמור לשרת אותנו , לא ראוי שינצל את עבודתו בחברה שכולנו הבעלים שלה לעשיית הון אישי.

משה, מבין את התפקיד הזה היטב- לאחר שהמרגלים חוזרים מהארץ ומבינים שהארץ המובטחת היא לא סיר הבשר של מצרים , אלא מקום קשה, שעל מנת להשיגו יש לחצוב בסלע עד דם הם מפנים את זעמם אל ההנהגה ורוגמים באבנים את משה ואהרון.

ה' שצופה בסיטואציה פונה למשה ואומר לו: "א?כ??נ?ו? ב?ד??ב?ר, ו?או?ר?ש??נ?ו?; ו?א?ע?ש??ה, א?ת?ך?, ל?גו?י-ג??דו?ל ו?ע?צו?ם, מ?מ??נ?ו?." אלהים מציע למשה לעשות לביתו. למה לך כל הסבל הזה? אני אשמיד את העם הזה ואעשה אותך ואת משפחתך לגוי גדול. משה מסרב לקחת את ההצעה המפתה, הוא מבין את תפקידו, הוא לא שם בשביל לעשות לביתו, הוא שם בשביל לשרת את העם. משה שמכיר את אלהים מגייס את הטיעונים הכי טובים שלו- מה יגידו השכנים? אתה שהשקעת כל כך הרבה בעם הזה, עשית מול כולם אותות ומופתים להראות כמה הוא חשוב לך? מה יגידו עליך עכשיו ? אלוהים כמובן משתכנע ומוותר. ומשה נשאר עם העם הזה שימשיך כבר בפרשה הבאה, פרשת קרח, לעשות לו צרות צרורות.

מדוע שולח משה את המרגלים? האם הוא לא סומך על ההבטחה האלוהית שהארץ טובה היא? הוא שולח אותם משום שהוא מכיר את דור המדבר. דור שאינו רגיל לקחת אחריות , שאינו רגיל להלחם ולדאוג לעצמו. המשימה היחידה שמשה נותן להם מעבר לתצפית היא לזמור אשכול ענבים. מדובר באנשים שמעולם לא בצרו ענבים מעולם לא עבדו בשביל האוכל שלהם. בהתנסות הזאת הוא רומז להם: ארץ ישראל היא לא גן עדן, היא ארץ של עבודה קשה של דם יזע ודמעות. אלפי שנים מאורח יותר יבינו זאת אבותינו הציוניים : ד?ו?ר א?ח?רו?ן ל?ש??ע?ב?ו?ד ו?ר?אש?ו?ן ל?ג?א?ל??ה א?נ?ח?נו?! י?ד?נו? ל?ב?ד??ה?, י?ד?נו? ה?ח?ז?ק?ה א?ת-כ??ב?ד ה?ע?ל מ?ע?ל ג??או?ן צ?ו??אר?נו? פ??ר?ק?ה."

בגולה היינו משועבדים לעמים אחרים ואת כל יהבנו שמנו על אלוהים. בעצם הריבונות, בעצם הרצון להיות עם חפשי בארצנו יש אחריות, יש עבודה קשה, יש קרבנות. היציאה מהמדבר אל ארץ ישראל היא שעתה היפה של החילוניות האחראית. במדבר לא היו שאלות, לא היו ספקות , עמוד הענן ניווט את הדרך, אמר לנו בדיוק לאן ללכת, והאוכל הגיע משמים. המרגלים הם מבשרי ההתנתקות מהחממה של המדבר האלוהי אל החיים המורכבים של האחריות האנושית. לכן שולח משה את המרגלים, לא עוד עמוד ענן שיוביל אתכם בדרככם, מעתה ריבונות, לכו בדקו את השטח , חיזרו עם מסקנות ועם הקשיים ויחד נלמד כיצד להתמודד איתם.

יחד עם הריבונות באה גם האחריות, בכל המצוות בפרשתינו תזכיר לנו התורה את הגר החי בתוכינו:

ה?ק??ה?ל, ח?ק??ה א?ח?ת ל?כ?ם ו?ל?ג??ר ה?ג??ר: ח?ק??ת עו?ל?ם ל?ד?ר?ת?יכ?ם, כ??כ?ם כ??ג??ר י?ה?י?ה ל?פ?נ?י י?הו?ה. ת?ו?ר?ה א?ח?ת ו?מ?ש??פ??ט א?ח?ד, י?ה?י?ה ל?כ?ם, ו?ל?ג??ר, ה?ג??ר א?ת??כ?ם. ו?נ?ס?ל?ח, ל?כ?ל-ע?ד?ת ב??נ?י י?ש??ר?א?ל, ו?ל?ג??ר, ה?ג??ר ב??תו?כ?ם: כ??י ל?כ?ל-ה?ע?ם, ב??ש??ג?ג?ה.


מדוע ההקפדה הזאת שחוזרת על עצמה ברצף הפסוקים הזה? התורה מדגישה לנו: כל עוד אתם בגלות, אתם הגרים, יש לכם את הזכות להתגונן, להסתגר ואף לשנוא את המשעבדים שלכם. עכשיו שאתם הופכים להיות הריבון, יש לכם אחריות כוללת , אתם לא יכולים להמשיך לחשוב על עצמכם כעל מיעוט נרדף, ועל כל האחרים כעל הפריץ הבא להשמידכם. מרגע שנכנסנו לארץ המציאות מתהפכת - אנחנו החזקים ולכן עלינו לדאוג לחוקה צודקת, אחת, ללא הבדל דת גזע ומין. זוהי האחריות שבאה עם הריבונות.

כך מתארים המרגלים בני ישראל את האנשים אותם הם רואים בארץ: " כ??י-ע?ז ה?ע?ם, ו?ג?ם-י?ל?ד?י ה?ע?נ?ק, ר?א?ינו? ש??ם... ו?ש??ם ר?א?ינו?, א?ת-ה?נ??פ?יל?ים ב??נ?י ע?נ?ק--מ?ן-ה?נ??פ?ל?ים; ו?נ??ה?י ב?ע?ינ?ינו? כ??ח?ג?ב?ים, ו?כ?ן ה?י?ינו? ב??ע?ינ?יה?ם."

ובשבוע שכזה אין לי אלא להפנות את המבט מערבה לארץ הסמבה ולהסתכל בנחיתות על ילידי הענק, - מסי, רונאלדו, ניימאר, בנזומה, ג'רארד וחבריהם ולהודות כי אל מול הנפילים הללו כחגבים אנחנו.

ארגון בינה עוסק בהעמקת הזהות היהודית בקרב הציבור הישראלי