פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      "ההורים לא יודעים שאני צופה במונדיאל"

      אין להם טלוויזיות בבית או בישיבה, הם ממעטים להגיע לאצטדיונים וכמעט בקושי קוראים את הדיווחים בעיתונים ובאינטרנט. ובכל זאת הם שקועים בחוויה החילונית הכי דתית שיש. תופעה?

      מונדיאל של חרדים: "ההורים לא יודעים שאני צופה במשחקים"

      חרדים מכורים לכדורגל (באדיבות המצולמים)
      (צילום: באדיבות המצולמים)

      ביום ראשון לפני שלושה שבועות, קצת אחרי השעה שבע בערב, התייצבה קבוצת בחורים מישיבה ליטאית משובחת בבני ברק, בקיוסק השוכן בגבול בני ברק ורמת גן. הם המתינו בקוצר רוח לשריקת פתיחת גמר הפיינל פור. מכבי תל אביב נגד ריאל מדריד. הם ישבו שם, כססו ציפורניים, עקבו והתפלפלו על כל מהלך שביצעו שחקני הקבוצה הישראלית ובסיום המשחק חזרו לישיבה.

      הקבוצה הזו הם חלק מחובבי הספורט החרדים. אין להם טלוויזיות בבית או בישיבות, הם ממעטים להגיע לאצטדיונים וגם את מוספי הספורט, דיווחי הרדיו ואתרי האינטרנט הם כמעט ולא שומעים או קוראים. ובכל זאת הם שקועים עמוק בחוויה החילונית הכי דתית שיש. איך? הם יושבים בקיוסקים וצופים במשחקים.

      רגע לפני שיחלו משחקי המונדיאל, וואלה! יהדות יצאה לבדוק: האם מדובר בתופעה? איך מגנים על העמדה הגורסת כי תורתם אומנותם? מה בכלל הבעיה בצפייה במשחקי ספורט? ומה הפתרון לאלו שבכל זאת "מכורים"?

      חרדים מכורים לכדורגל (באדיבות המצולמים)
      (צילום: באדיבות המצולמים)

      עד לפני שנתיים, אבי ספיר, בן 22, תלמיד אחת הישיבות בבני ברק, היה צופה במשחקי ספורט בקיוסקים הסמוכים לעיר, "זה היה לא נוח", הוא אומר, "אנשים עברו שם, ראו אותנו. לפעמים ממשיכים ולפעמים היו צועקים 'תעופו מפה אתם גורמים לחילול השם'. זה תמיד יצר אצלי תחושת אי נעימות. כאילו אנחנו עושים פשע".

      כבר שנה וחצי שהוא, חבריו ובחורי ישיבה נוספים נוהרים לפני משחק כדורגל וכדורסל לעבר מחסן מאולתר בבניין מגורים ברמת גן, מרחק 10 דקות מבני ברק. שם הם צופים באדיקות במשחקי הכדורגל והכדורסל המשודרים על מסך פלזמה ענק, "אנחנו לא יוצאים למועדונים או מבלים בפארקים בלילות", הוא מסביר, "מבחינתנו זו התפרקות. האם יש בעיה שבחור ישיבה שלומד גמרא כל היום יהיה גם אוהד של קבוצת כדורגל ויצפה במשחקים?"

      מטרתם של מפעילי המחסן ברמת גן הוא לגרוף כמה שקלים על הטוסטים, השתייה או הגרעינים השחורים שהם מעמידים למכירה. הכניסה היא חינם וגם אופציית הרכישה היא בגדר המלצה בלבד. "מגיעים לשם בחורים מהישיבות הטובות בבני ברק", מעיד ספיר, "זה סוג של אתנחתא עבורנו". ומה קורה כשהמשחקים מתנגשים עם סדר הלימוד בישיבה? "בחור שלומד כל היום באדיקות וצופה פעם ב.. במשחק, יכול לוותר על סדר הלימוד מידי פעם. לא חרב העולם. זה הסכם שבשתיקה בין הבחורים לצוות"

      חובבי הספורט החרדים קיימים בקבוצות קטנות כמעט בכל ישיבה ברחבי הארץ. לא את כולם תפגשו בבר ברמת גן או לחילופין בפאבים או במקומות סגורים במרכז יפו בירושלים. אך כולם ידעו את התוצאה הסופית בבוקר שאחרי. "כשיש אפשרות", מספר איציק, תלמיד ישיבה בירושלים, "אנחנו הולכים לדירה של חבר נשוי, שיש לו בבית מחשב עם אינטרנט או טלוויזיה וצופים אצלו במשחק. קשה לומר שלא הייתי בקיוסקים עם חברים אבל זה לא נעים ובהחלט גם פדיחה גדולה".

      חרדים מכורים לכדורגל (באדיבות המצולמים)
      (צילום: באדיבות המצולמים)

      הישיבה והשהייה בקיוסק, כך לדבריו, מעלה אצלו חשש מפני המפגש עם אחד מצוות הישיבה, "תחשוב שמישהו ידע על כך, ואני מחר יוכל לחפש לעצמי ישיבה אחרת. אני מעדיף להימנע מכך מראש". גם הוריו של איציק אינם יודעים הרבה על האהבה שלו לספורט, "הם יודעים שאני אוהד כדורגל אבל לא שאני צופה במשחקים באופן אובססיבי".

      שלומי, תלמיד אחת הישיבות הליטאיות היוקרתיות בירושלים, טוען כי במידה רבה הוא חש שלא בנוח עם הביקורת שקיימת נגד בחורי הישיבות שצופים בספורט, "חילוני שעובד בכל שעות היממה, מגיע הביתה, ומתיישב לראות משחק כדורגל. מישהו יעז להגיד לו משהו? חילוני שימלא טופס ווינר וישב לצפות במשחק בקיוסק, מישהו יבקר אותו? לא. אז למה לבחור ישיבה אסור? זה פלילי, זה נגד ההלכה? זה מקומם".


      הרעיון של מקומות צפייה מיוחדים עבור בחורים חרדים בלבד הולך וצובר תאוצה. במרכז העיר ירושלים, הוקם לפני שנה וחצי 'הזולה על הגג', מקום שנועד לענות על הצורך של חרדים, בחורי ישיבות וגם שאינם, בצפייה במשחקי ספורט.

      הרב משה פלג, מנהל מרכז 'שורשים' בבירה, מסביר כי "הצורך היה להקים מסגרת שתיתן מענה לבחורי ישיבה שרוצים לראות משחקים ומחוסר ברירה מסתובבים בפאבים או במקומות שאינם ראויים במרכז העיר".

      פלג טוען כי הבחורים הללו היו מסתובבים במקומות בילוי שאינם תואמים את רוח חייו של תלמיד ישיבה וכתוצאה מכך היו "מידרדרים לאלכוהול ולקשרים עם בנות והיו יורדים ברמה הרוחנית. מדובר בפתרון שנועד לצורך בחורי ישיבה שגם ככה רואים את המשחקים הללו במקומות אחרים ואנחנו משתדלים להעביר להם מסרים של השקפה ורוחניות על הדרך".

      לפי ההערכה שלו, בימים בהם ישודרו המשחקים של המונדיאל, יגיעו 150 עד 200 בחורי ישיבה, "רובם הם כאלו שמסתובבים במרכז העיר. הם רשומים בישיבה ואינם נמצאים שם כל היממה אבל יש גם מיעוט של בחורי ישיבה שנחשבים לבחורים טובים שמגיעים אלינו". מלבד שיעורי תורה וערבי קומזיץ, ב'זולה על הגג' יש כמעט הכל. בדיוק כמו בבר או בפאב, "יש אצלנו בירות למכירה אבל הבחורים ששותים הם מיעוט".

      חרדים מכורים לכדורגל (באדיבות המצולמים)
      (צילום: באדיבות המצולמים)

      אתמול, בשיאה של הכנת הכתבה, פרסמנו סטטוס בפייסבוק, ובו ביקשנו מבחורי ישיבה, אוהדי כדורגל בפרט וספורט בכלל לפנות אלינו. כמות התגובות שקיבלנו בתיבה האישית הייתה גדולה. רבים לא הסכימו להיחשף בשמם. אך בשיחות שקיימנו עם מרביתם בניסיון להבין את גודל התופעה, אם קיימת כזו בכלל, גילנו שלכולם יש מכנה משותף אחד: חובבי ספורט בלב ובנשמה. וכאן באמת נשאלת השאלה האם ההתעניינות של בחורי הישיבות במשחקי הספורט היא תופעה או שמדובר בשוליים?

      הרב מרדכי בלוי, מבקר חינוכי ויו"ר 'משמרת הקודש והחינוך' סבור נחרצות כי זו תופעה שולית. "ספורט זה תרבות של גויים. תרבות יוון", הוא אומר, "לעשות ספורט זה חשוב . אבל מה חשוב בלצפות באדם אחר עושה ספורט? מה מרגש אדם לצפות ב-22 אנשים רצים אחרי כדור אחד וכשמגיעים אליו, הם בועטים בו?".

      גם הרב בלוי מסכים ש"אין בצפייה במשחקי כדורגל וכדורסל איסור תורה" אלא מדובר בלכל היותר "בעיה השקפתית והלכתית", כלשונו. "הטלוויזיה במהותה היא כלי טמא ומשוקץ ויש בה את שלושת העבירות הכי חמורות בתורה. הבעיה מתעוררת בין היתר בשאלה מה יעשה בחור ישיבה בפרסומות? מי התיר לו לראות אותן".

      כדי למגר את התופעה הזו של ישיבה בקיוסקים ובמקומות ציבוריים, אומר בלוי, "יש משגיחים שעוברים בקיוסקים ומצלמים את הבחורים ומעבירים לצוות הישיבה את התמונות והבחור שייתפס ייאלץ לחפש לו מקום אחר ללמוד בו". ולא רק זה בלבד, "בחור שתמונה שלו כזו תופץ יהיה לו גם קשה בשידוכים. בחורה חרדית רוצה בחור נורמטיבי ובחור כזה הוא לא נורמטיבי".

      בתחילת דרכו יצא הרב הראשי דוד לאו בקריאה לתלמידי הישיבות לא להיראות בציבור כשהם בטלים מלימוד תורה. כדוגמה ציין הרב את הצפייה במשחקים בפיצוציות ובקיוסקים וסיפר כי כאשר הוא נדרש, כחרדי, לתת הסברים בנושא - "על זה באמת אין לי תשובה". הרב אמר כי "יש ערבי חמישי מסוימים בחורף שבהם יש סיבה מסוימת, מעיר הולדתי תל אביב, שגורמת שבקיוסקים שיש בהם איזשהו מסך עם צבעים עליו, משום מה רוב הצופים מסביב זה ציבור שחלקם עם כובע וחליפה וחלקם רק עם חולצה, אבל אצל רובם הציציות בחוץ והכיפה שחורה".