פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      מהי התכונה החשובה ביותר של המנהיג?

      במהלך הבחירות לנשיא המדינה נחשפה תמונה שבה נבחרי ציבור עושים לביתם במרץ, בשעה שבעניינים עקרוניים הם נעלמים. כדאי להסתכל על יהושע בן נון ולהבין איך מנהיג צריך להיות

      רובי ריבלין בביקור בכותל לאחר שנבחר לנשיא. יוני 2014 (נועם מושקוביץ)
      (צילום: נועם מושקוביץ)

      תוספת קטנה הוסיף משה לשמו של הושע בן נון לפני ששלח אותו לבלות ארבעים יום בחברת "נשיאי העדה” שיצאו למשימת ריגול. הוא הוסיף לו את האות יו"ד: "ויקרא משה להושע בן נון יהושע". רש"י מסביר שבכך נוצר שם ה' בתחילת שמו, וכי בכך משה "התפלל עליו: ה' יושיעך מעצת מרגלים". את האות יוד הזו משה לקח לדברי מדרש תנחומא משרי ששמה שונה לשרה.

      שתי שאלות מתעוררות בעקבות דברים אלה:
      א. מדוע חשש משה דווקא לגורלו של יהושע? למה לא חשש, לדוגמה, למצבו של כלב?
      ב. מה הקשר בין שרה ויהושע, ומפני מה לקח משה את האות יוד דווקא ממנה?

      להשמיע את הקול בעוצמה

      התשובה לכך מצויה בהבדל הקיצוני שבין תכונותיה של שרה ותכונותיו של יהושע. שרה אמנו בלטה בפעולותיה כאישה תקיפה, עצמאית בדעותיה ועומדת על שלה בעמידה איתנה. היתה זו שרה שיזמה את נתינת שפחתה הגר לאברהם בעלה. כאשר הגר נכנסה להריון מאברהם והחלה לזלזל בה, דרשה שרה במפגיע מאברהם שיגרש אותה, ואברהם נאלץ לציית לה. לאחר שנולד ישמעאל וגדל, ראתה שרה שהוא "מצחק”, ותבעה מאברהם: "גרש האמה הזאת ואת בנה". תגובת אברהם מתוארת במילים: "וירע הדבר מאד בעיניו", אך שרה עמדה על שלה ולא נרתעה. היא השמיעה את קולה בעוצמה, עד ש-ה' התערב לטובתה בוויכוח עם אברהם וקבע: "כל אשר תאמר אליך שרה – שמע בקולה".

      לדעת לקבל מרות

      יהושע מנגד, בעל ענווה היה, הצטיין בכך שידע לכופף את עצמו ולקבל מרות. הוא היה משרת משה, "נער לא ימיש מתוך האוהל". יהושע נהג לבטל את עצמו כלפי רבו, ולפי המדרש אף היה פורס את המחצלאות ומסדר את הספסלים בבית המדרש לשיעוריו של משה. לא במקרה כאשר שנים רבות מאוחר יותר מינה משה את יהושע להיות המנהיג והנשיא של ישראל, הוא היה צריך להורות לו שעליו לגלות מידה מסוימת של תקיפות וללכת נגד רוחו של כל אחד ואחד. "טול מקל והך על קודקודם", אמר משה לתלמידו הנכנס להנהגה, שכן ידע שמעתה הוא יידרש לדפוסי התנהגות שזרים לחלוטין לרוחו ומנוגדים לטבעו של יהושע.

      להיות שפל רוח

      הענווה – מידה יקרה וחשובה היא, וחכמים לימדו: "מאד מאד הוי שפל רוח”, ואף ציוו לנדות את מי שיש בו גסות הרוח. הרמב"ם כותב שבניגוד לכל המידות בהן יש ללכת בדרך האמצע המאוזנת, הרי שבעניין גובה הלב אסור לו לנהוג בדרך הבינונית אלא יתרחק מן הקצה האחד עד הקצה האחר, "שאין דרך הטובה שיהיה אדם עניו בלבד אלא שיהיה שפל רוח ותהיה רוחו נמוכה למאד" (הלכות דעות ב, ג).

      לעמוד על שלך

      ברם, ענווה וביטול האגו ראויים ליחסים שבין אדם לחברו, אך לא לעניינים עקרוניים של ערכים ושל אידאולוגיה. מנהיג צריך להיות רך בחייו האישיים, אך בעל יכולת עמידה איתנה בחייו הציבוריים. משום כך תלמיד חכם צריך שתהיה בו שמינית שבשמינית של גאווה, על מנת שיידע לעמוד על שלו, ולהגן על כבוד התורה ועקרונותיה.

      להיות מתוחכם

      הענווה היתרה של יהושע היא שגרמה למשה לחשוש מפני השלכותיו של המסע הארוך ביחד עם שאר המרגלים בארץ ישראל. השהיה המשותפת היתה מסוכנת מבחינת יהושע, והיא שהביאה את משה לחפש תחבולה כדי להגן על יהושע ולחסן אותו מפני השפעתם הקלוקלת של יתר המרגלים. כך אכן מתרגם יונתן בן עוזיאל: "וכד חמא ענוותנותיה, קרא משה להושע בר-נון יהושע.

      לעמוד מול כולם

      משה חשש שיהושע יהסס להביע בפומבי את דעתו העצמאית והחריגה, ולכן ביקש להוסיף לו כוח מסוים מתקיפותה ועמידה הזקופה של שרה אמנו. אכן למרות הוספת היו"ד יהושע לא התגבר על טבעו לגמרי. כאשר עם ישראל החל במהומות ובתלונות על ה' ועל הארץ אליה ה' מביא אותם, יהושע הגיב בקריעת בגדיו, אך היה זה כלב שמצא בקרבו את כוחות הנפש לקום מול כולם, להשתיק את העם: "ויהס כלב את העם", ולצאת כנגדם בנאום חוצב להבות.

      להצטיין במידת הענווה

      כל חברה צריכה לשאוף לכך שמנהיגיה יצטיינו במידת הענווה והביטול העצמי כבני אדם פרטיים ולא יעמידו את האגו שלהם במרכז. עליהם לשמור את התקיפות לפעילותם למען הציבור ולהשתמש בה בזהירות להגנה על ענייניו. במהלך הבחירות לנשיא העדה של מדינת ישראל דומה שנחשפה לאחרונה תמונה הפוכה, בה נבחרי ציבור עושים לביתם במרץ, בשעה שבעניינים עקרוניים הם נאלמים או נעלמים. מנהיג צריך לדעת מתי להשתמש באות יו"ד המסמלת הקטנה עצמית, ומתי להשתמש ביו"ד של שרה אימנו המסמלת תקיפות ואיתנות. נקווה שהנשיא היו"ד שלנו ישכיל לעשות זאת.