אל תאמינו למחקרים: סטוצים זה מזיק

חובבי המין המזדמן נשמו השבוע לרווחה כאשר מחקר מדעי אישש סוף סוף את מה שהם כל כך רצו לשמוע: זה בריא לקיים מין מזדמן ומופקר, מה שיכול לשחרר אותם מכלא הנישואין החונק והמדכא. ואם עד היום חשבנו שזה לא אתי וגורם בשל כך לנקיפות מצפון מדכאות, המדע בוחן את יחסי העלות-תועלת בסרגל מידה חלופי, בריא יותר.

בהנחה שהחוקרים צודקים, חשוב שתזכרו ברגע בו אתם מתחייבים זה לזו עם טבעת "עד שהמוות יפריד בינינו" שאפשר לתרגם את זה ל"עד שהמדע יפריד בינינו". הרי לפי המדע, הכל עניין של בריאות וכדאיות. אולם לצד אנרכיסטים הטוענים שאין דבר יפה יותר מפירוק התא המשפחתי ויפה שעה אחת קודם, בשם האינדיבידואליזם כמובן, יש עדיין כמה נשים וגברים שרוצים להזדקן ליד הנער/ה שהכירו בתיכון.

ריבוי של מין מזדמן בתקופת הרווקת, מה שנקרא בפי כל - "סטוצים", עלול לפגוע קשות בחיי הנישואים. למה? פשוט מאוד, אתה רגיל ללכת עם "האמת היצרית" ולהתרגל לקיום יחסי מין עם מי שתרצה ומתי שתרצה, מה שגורם לך להכנס "לבית הסוהר" של חייך המכונה בפי כל - "נישואים". ומכאן ועד הבגידה הראשונה היא רק עניין של זמן מאוד קצר.

אז מה עושים עם?

היהדות עצמה, אותה החוקרים כנראה לא הכירו מקרוב, מציעה לנו שישה כללי זהב שבהם לא רק שלא נפרק את התא המשפחתי, אלא נעניק לו חיוניות ורעננות בכל גיל שהוא.

"כבדו את נשותיכם" מפציר רבא בבני עירו, מחוזא "כי רק על ידיהן שורה הברכה בביתכם". בעיניו של רבא (המאה ה-4) בית יציב מחזיק רק כאשר שוררת הערכה בין בני הזוג הן בפן הרציונלי של הדברים והן ברובד הקבלי. אבל את זה רבא מוסיף לנו: הערכה היא משהו שיכול להגיע במודע. מתוך בחירה שלנו.

אבל איך עושים את זה?

"חייב אדם לשמח את אשתו ברגל" מתנה קטנה ויפה, ולא משנה מה. זה תלוי מה היא אוהבת. "בבל בגדי צבעונים, בישראל בבגדי פשתן מגוהצין" זה היה הסטייל שם. אקט נורא פשוט, מאוד סמלי. הענקה קטנטנה ארבע או חמש פעמים בשנה (לא אמרתי שלא יותר...) אבל כמה היא פועלת על מי שמקבלת את המתנה. ואולי יותר מכך: על מי שנותן אותה.

ואם אין לך כסף?

"לעולם יאכל אדם וישתה פחות ממה שיש לו, ויתכסה במה שיש לו, ויכבד אשתו ובניו יותר ממה שיש לו" כלומר, על גבר נשוי שהוא בעל ואבא מוטל להעניק לאשתו וילדיו איכות ורמת חיים גם מעבר למה שהוא מסוגל להרשות לעצמו. הוא זה שיספוג את הפער ברמת החיים שלו. לעצמו הוא יסתפק במעט פחות ממה שהוא היה יכול לחיות כרווק. אצל אדם שחי בצורה כזו ההענקה הופכת לדרך חיים. בשבילו האישה היא האישיו ולא נטל מזדקן שנאלצים לחיות לצידו עד הדבר הבא.

החג החודשי הרומנטי של בני הזוג: ליל הטבילה במקווה. בזמן המחזור החודשי בני הזוג לא מקיימים יחסי מין ואפילו לא מגע מיני. הם חוזרים זו לזה רק אחרי שבוע, כשבסופו האישה טובלת במקווה. השבועיים האלה הופכים לזמן איכות מיוחד שבו לפתע את/ה מכיר/ה רבדים נוספים בבן/ת הזוג שלך. אתה מגלה את הפן הנפשי מעבר למגע החושני. האהבה לא דועכת, היא מתרוממת.

אבל מעבר לכל- הערגה. הגעגועים זה לזה. הציפייה לליל הטבילה. ההתחדשות החודשית המיוחדת שנלחמת באיום הכי חזק על חיי הנישואין: השגרה, שבתורה גוררת לשיעמום. כל זוג שמקפיד על טהרת המשפחה יספר לכם על איכות חדשה שנוצקת לחיי הנישואין בכלל ולחיי המין בפרט.

נשיא לשעבר, נשיא בפוטנציה, נשיא ארה"ב, שר המשפטים, מפקד הכוחות המיוחדים, וזוהי רק רשימה חלקית של אנשים שאיבדו את הקריירה שלהם והם עדיין טוענים לחפותם. אתם מאמינים להם? הרעייה שלהם מאמינה להם? לנו יש רק דרך אחת להינצל מהאשמה כזו: פשוט לא נמצאים עם אישה אחרת בדיסקרטיות. כל כך לא יומרני. בהלכה זה מוגד "ייחוד". ותראו לי עוד אישה שלא תשמח לדעת שבעלה שומר לה אמונים ברמה כזו.

"בגידה היא לאו דווקא בגידה, בגידה היא כל מה שלא היית רוצה שבן או בת זוגך ידעו שעשית" אמר לי פעם חבר חכם. גם לבלוש בעיניים אחרי בחורות יפות בחוף נחשב לבגידה. ברובד עדין יותר, גם לפנטז זו בגידה. ההלכה מצפה מבן זוג הנוצר אמונים לאשתו על רמת אתיקה גבוהה מאוד. גם בן הזוג מצפה לפחות לזה. לרמת אמון הרבה יותר קרובה, שבה אתה פחות פגיע מסיטואציות שאתה יודע איך אתה נכנס אליהן, אבל אתה לא יודע איך אתה יוצא.

רוב הפעמים בהם מתפרק תא משפחתי הוא על רקע בגידה, ורוב הבגידות, במבט לאחור, הן לא מה שבאמת רצינו. המחיר הכלכלי, החברתי והמשפחתי שאנחנו משלמים על כך הוא גבוה, וכמובן המחיר אותו משלמים הילדים. נישואין מעניקים לנו יציבות, משפחה, המשך. התורה רואה בזוגיות ערך מקודש וחשוב, עד כדי "ייהרג ואל יעבור". הגיע הזמן שנשמור אמונים באמת למי שהתחייבנו לו ולמי שאנחנו חייבים לו כל כך הרבה, לפחות כמו שאנחנו שומרים על חוזה עסקי. וכמובן שנאהב אהבת אמת.