פרשת השבוע שלנו עוסקת בין השאר במלחמות. העימותים מול אדום ומול סיחון מתחילים כאשר עם ישראל מבקש לעבור דרך ארצם. אצל עם ישראל במלחמה כמו במלחמה... מתחילים תמיד בניהול משא ומתן.
השיטה של התורה היא שאין עושים מלחמה עם שום אדם בעולם עד שקוראים לו לשלום תחילה (רמבם הלכות מלכים ו, א). דרכו של עם ישראל למצות תחילה אפשרויות של משא ומתן מדיני, ולשם כך יש להיעזר גם בגורמי תיווך בין לאומיים. הנצי"ב בפירושו "העמק דבר" אומר על המילים "וישלח משה מלאכים מקדש": "שלא שלח אנשי ישראל, אלא מלאכים מקדש, אנשי אדום או משאר אומות העולם שדרו בקדש" (במדבר כ, יד), כלומר משה נעזר באנשים מקרב העם העוין או בגורמים ניטרליים בין-לאומיים כדי להגיע להסדר.
ומה קורה כאשר המשא ומתן לא עולה יפה? כאן אנו מוצאים הבחנה ברורה בין אדום לבין סיחון. באשר לאדום "ויט ישראל מעליו". אולם בנוגע לסיחון - עם ישראל יוצא למלחמה נגדו. מה ההבדל ביניהם? התשובה הפשוטה היא שלגבי אדום היה ציווי מפורש מפי הגבורה לא להילחם בהם משום שיש להם זכויות לגיטימיות על ארצם, כלשון הפסוק: "כ??י י?ר?ש???ה ל?ע?ש??ו נ?ת?ת??י א?ת ה?ר ש??ע?יר" (דברים ב,ה). אולם באשר לסיחון, הם לא היו בעלי זכויות על ארצם, ולכן לא היה כל איסור להילחם בהם. ברגע שסיחון אסף את עמו ויצא להילחם, עם ישראל לחם בו בלא משוא פנים. בספר דברים מתברר שבמלחמת סיחון היה גם מניע נוסף למלחמה, והוא הרצון לנצל את סרבנותו לאפשר לישראל לעבור בארצו, כדי לכבוש אותה: "ל?מ?ע?ן ת??ת?ו? ב?י?ד?ך? כ??י?ו?ם ה?ז??ה" (דברים ב,ל). מכאן אנו מבינים שאילו המשא ומתן היה מצליח היה עם ישראל מוותר על כיבוש ארץ סיחון, אך משנוצר חלון הזדמנות להילחם ולכבוש, ניצלו זאת בני ישראל עד תום.
מלחמת סיחון מלמדת אפוא שלושה עקרונות בניהול מלחמות: האחד, מלכתחילה עדיף לנהל משא ומתן, גם אם ניתן להגיע להישגים גדולים בהרבה באמצעות מלחמה. השני, כשהאויב יוצא למלחמה נגדנו יש להילחם בו מלחמת חרמה, והשלישי הוא שכאשר האויב מבצע פעולה תוקפנית, מותר, ואולי אף צריך, להשתמש בה כאמתלה לפעולה מבצעית נרחבת, ולא להסתפק בתגובה נקודתית. דומה שבמבצע 'שובו אחים' כוחות הביטחון נוקטים בגישה זו, ויש לקוות שיתמידו בה, וישיגו הישגים משמעותיים לחיזוק הביטחון בעתיד.
חכמינו העבירו את פסוקי מלחמת סיחון לתחום המאבקים הפנימיים של האדם עם יצריו. הם אמרו על הפסוק: "על כן יאמרו המושלים בואו חשבון, תיבנה ותיכונן עיר סיחון" (במדבר כא, כז) את הדברים הבאים: "המושלים - אלו המושלים ביצרם; בואו חשבון - בואו ונחשב חשבונו של עולם, הפסד מצוה כנגד שכרה, ושכר עבירה כנגד הפסדה; תבנה ותכונן - אם אתה עושה כן, תבנה בעולם הזה ותכונן לעולם הבא" (בבא בתרא עח, ב). נוסיף על דברים ונאמר שגם בחיינו האישיים צריך לדעת מתי לנהל משא ומתן, מתי להגיב במלחמה, ומתי להשתמש באירוע ספציפי כעילה וכאמתלה למלחמה כוללת.
כשאנו מצויים בעימות עם אנשים אחרים, שומה עלינו לפתוח במשא ומתן, ולהפעיל כל גורם מתווך שיכול לסייע לפתרון בדרכי שלום, ולא להיגרר למאבק כוחני. הגבורה שנדרשת במקרה כזה היא גבורת הכובש את יצרו, וגבורת הגיבור שבגיבורים "שעושה אויבו אוהבו" (אבות דרבי נתן).
אולם יש לנו גם מאבקים עם אויב אחר, אויב הנמצא בתוכנו, אלה הם המאבקים היום-יומיים של האדם עם יצריו השליליים. במאבקים אלה יש לדעת להגיב בנחישות ובקשיחות למעידות הקלות שקורות לנו. לעתים יש צורך במאבק ללא פשרות, ולפעמים צריך לנצל מצב קונקרטי מסוים כזרז שיגרום לשידוד מערכות ולקביעת עובדות בשטח לזמן רב במסגרת המאמץ הכולל להגביר את כוחות הטוב על הרע. אם אתה עושה כן תיבנה ותיכונן.