גם הפיד שלי נצבע בימין בוהק מאז מציאת שלושת הגופות. העם. דורש. נ.ק.מ. חברתי. זו חובתנו הלאומית לדברי הסטטוסים השונים. אני קורא שוב ושוב את הציוצים שנכתבו בחלקם על ידי חובשי כיפה לגווניה, ושואל את עצמי: מאימתי הפכנו להיות עם שיורה מהמותן? הרי גאוותנו על כך שאנחנו לא מונעים על ידי רפלקסים אימפולסיביים ואמוציונליים. אנו לא עם שחי על חרבו ופועל על פי "נקמת דם" יהיה המחיר אשר יהיה. אגב, האם שאלנו את עצמינו אם יש בכוחו של בן אנוש לנקום מעשה מחריד כזה? בשנות ה-50 חזר הצבע ללחייהם של מאות אלפי ניצולי שואה כשאייכמן יימח שמו, הוצא להורג על ידי בית משפט ישראלי. דווקא סבתא שלי, שחוותה את המסלול הארוך ביותר של השואה, לא הייתה בעד. "להחזיר את אבא ואת אמא ואת משה'לי זה לא יחזיר" היא אמרה "ושום חבל תליה לא יהיה מסוגל לגרד בכלל את עוצמת הרוע של מפלצת האדם הזו. גם אם נוציא אותו להורג שישה מליון פעמים לא נצליח לנקום בו על כל מה שהוא עשה."
הנקמה שלנו בחמאס אינה יכולה להעניק צדק ומשפט עם החוטפים. אולי מגיע להם עונש מוות כרוצחים. אולי צריך להרוג אותם כהרתעה למפגעים אחרים. אולם השאלות שצריכות להישאל הן: מה יקרה מחר בבוקר? נקמה בערבים תשמור על חיי היהודים או חלילה תגרום לקבר יהודי נוסף? האם ברגע שנלחם בחמאס נגרור הסלמה ממיליארד ומאתיים מיליון מוסלמים (ועוד כמה צבועים באירופה) שיטביעו אותנו ביריקות, או שהמלחמה בחמאס אכן תציל חיים?
כשדינה, בתו של יעקב נאנסה באכזריות ובמרמה על ידי ראש העיר שכם, שני אחיה יצאו לנקום את חרפת אחותם. במסע מתוחכם הם דקרו למוות את כל תושבי העיר שהיו שותפים עקיפים למעשה. אבל יעקב נזף בהם. הפעולה שלהם העמידה בסכנת חיים את כל המשפחה. אף נקמה לא תצדיק סכנת חיים.
בזמן מלחמת העולם השנייה מצאו את עצמם קבוצת תלמידי ישיבה עומדים תחת פיקוחם של שני קצינים נאצים ששמרו עליהם. "אנחנו כאן עשרה יהודים" ליחשש האחד לחברו "בא נסתער עליהם, יש לנו סיכוי טוב נגדם". אולם חברו סירב: "בשבוע שעבר אספו הנאצים מהגטו חמישים יהודים והוציאו אותם להורג כנקמה על הרג של קצין נאצי. אם נהרוג אותם עכשיו אולי נצליח לברוח, אבל מאה יהודים אחרים ישלמו את המחיר." ושני הבחורים נותרו לשבת במקומם. זהו שיקול דעת של יהודי. כך פועל אדם שמקדש את חיי האדם. גם אנו צריכים לשקול את התועלת שתצמח מן הנקמה בחמאס. יתכן מאוד שנקמה תהיה הדבר הנכון, שהיא אכן תחזיר את כח ההרתעה ותחזיר לחוריהם את מבקשי נפשנו. סביר מאוד שראשי החמאס ישקיעו אנרגיות בלשמר את עורם וימצאו פחות זמן לארגן פעולות טרור. אינני מוסמך לדון בזה. אולם זו השאלה שצריכה להיות לנגד עיניהם של מקבלי ההחלטות כעת. זו השאלה לא תאוות נקם חייתית ועיוורת. אלא חיי האדם שתלויים במבצע הזה.