הפרשה שלנו קרויה על שם פנחס בן אלעזר, אין הרבה אנשים שזכו לפרשה על שמם, בטח לא פרשה שהם כמעט לא מופיעים בה. התורה עושה לו כבוד. לנצח יופיע ברשימת הפרשות, יקראו ילדים על שמו אבל בעיקר ישאו את שמו על מנת להצדיק מעשים איומים ונוראים.
בסצנת הסיום של הפרשה הקודמת אנחנו מוצאים שתי גופות מדממות באוהל עם סימני דקירה בכל הגוף, אילו גופותיהם של זמרי בן סלוא הישראלי וכזבי בת צור המדיינית שקיימו יחסי מין אסורים לעיני כל. מתוך האהל פורץ מתנשף ומלא בדם, עם רמח בידו , גיבורינו פנחס. כך מסתיימת הפרשה הקודמת .
בתחילת הפרשה שלנו אנו מגלים שלא רק שהרוצח לא נכבל באזיקים אלא שהוא זוכה לכיבודים הגדולים ביותר מה' בכבודו ובעצמו- ברית כהנת עולם. הסיפור הזה מזכיר לי את סצנת הטבח הבלתי נשכחת של רוברט דה- נירו בדמותו של טרוויס ביקל, בסיום הסרט "נהג מונית", שמחסל במו ידיו בית בושת שלם על מנת לטהר את ניו יורק מחטאיה. ביקל שרצח במו ידיו עשרות אנשים, מתאושש מפציעתו וזוכה לתהילה מהעיתונים שמעריצים את הגיבור שהתאושש, ממש כמו פנחס, גם ביקל זוכה לחיי נצח בזיכרון הקולקטיבי של התרבות המערבית.
לא כך מתקנים את העולם, יש הרבה עוולות בחברה, לעיתים אנו נתקלים בחוסר צדק, באזלת יד של הרשויות ובוער לנו לעשות מעשה. אך אוי לחברה שפנחס הוא מודל בה, בה כל אחד יקח את החוק לידיים וירצח בדם קר את מי שנראה לו כחוטא.
מכל שרי ממשלתנו נמצא צדיק אחד שעשה את המובן מאליו וביקר בסוכת האבלים של משפחת אבו חדיר שבנה מוחמד, רק בן 16, נרצח בדם קר ע"י רוצחים מתועבים. השר עמיר פרץ (שכולנו חבים לו את השקט היחסי שאנחנו חווים תחת מטחי הטילים מעזה) זכה לאחר הביקור לעשרות איומים על חייו. הנה משתוללים להם הפנחסים שלא יכולים לסבול אפילו את הקשר הטהור ביותר של יהודי עם מי שאינו יהודי. רוצחי הנער עשו מעשה מתועב יותר אף מפנחס, מכיוון שרצחו בדם קר נער חף מפשע ללא כל סיבה.
הדבר הקשה ביותר במעשהו של פנחס היא הלגיטימציה מההנהגה. כך מפרש רש"י את המעשה: "ראה מעשה ונזכר הלכה, אמר לו למשה מקובלני ממך הבועל ארמית קנאין פוגעין בו, אמר לו קריינא דאגרתא איהו ליהוי פרוונקא, מיד ויקח רומח בידו וגו':"
אם נסתכל על הסיפור דרך פרשנותו של רש"י מתקבלת תמונה קצת אחרת- לא מדובר בקנאי קריזיונר שלקח את החוק לידיים ברגע של חולשה. אלא בשליחות מטעם המנהיג המגובה בפסיקה הלכתית: "הבועל ארמית קנאין פוגעים בו" כלומר פנחס רק מבצע את מה שמוטל עליו:. פנחס הוא קנאי , בן ישראל בעל מידיינית , לכן מחובתו של פנחס להרוג אותו. משה אף מגבה אותו בכך שאומר לו "קורא האיגרת יבצע את השליחות", במילים אחרות, "זה רעיון טוב, אני כשלטון מרכזי לא יכול לעשות זאת, אבל אתה כקנאי תעשה זאת במקומי."
מי שקשוב לדבריהם של שרים וחברי כנסת מהימין בימים האחרונים רואה שהשיטה הזאת ממשיכה לעבוד, ברמיזות, בקריצות ואולי מאחורי הקלעים אף ביותר מזה. המנהיגים הכבולים לשלטון החוק שולחים את הפרחחים במקומם לבצע פעולות מכוערות באנשים חפים מפשע. זאת על מנת להגשים את רצונם האפל של מנהיגי הימין לנקמה, או על מנת להבעיר את האיזור ולהצדיק מלחמה.
בפרשתנו מופיע גם סיפור קצת אחר, על נשים שראו עוול לנגד עיניהם ותבעו לתקנו. בנות צלפחד אשר מת ולא הותיר אחריו בנים, דורשות את חלקתן באחוזה המגיעה לאביהם, זאת בניגוד לקביעה שיורשי האחוזות הם גברים בלבד. בנות צלפחד לא מרימות רמח, אלא רק באות למשה עם טיעון הגיוני ועם מחאה אזרחית לגיטימית ואכן זוכות בנחלה.
בימים אלה בו רבים מאיתנו מגויסים ואחרים נמצאים תחת איום הטילים הבלתי פוסק, בואו לא נהיה פנחסים, בואו ניתן לממשלה להחליט ונסמוך ידינו על כוחות הבטחון שיפעלו להגנתינו תוך כדי שימוש בכח בצורה מוסרית וחוקית, ובעיקר תחת סמכות הריבון , שהוא העם, אנחנו!
שבת שקטה לו תעבור על אחינו ואחיותינו בדרום ועל כוחותינו באשר הם שם