התמונה הולכת ומתבהרת. זהו סרט שלא בטוח שהיינו רוצים להיות בו אך אנו חייבים לראות אותו ולהפנים אותו היטב. עכשיו כשברשימת ההרוגים הולכים ונמנים מפקדים בחירים, התמונה הזו מתחדדת. כך בונים חיים, כך נלחמים על חיים. כל הכוח והכישרון והגבורה: המפקד הצועד בראש חייליו שיגנו על האזרחים, שימסרו את נפשם על אחרון התינוקות שלא יפגע. זהו צבא החיים. שואב כוח מהחיים. גם הטקטיקה שלו היא טקטיקת חיים- מאמץ לנסות לחסוך סבל גם לתינוק שמעבר.
לעומת זאת, אצלם הפירמידה הפוכה. אי שם מתחבאים המפקדים, החיילים בשטח והתינוקות בקידמת החזית. כך נראית פירמידת המוות. וכך גם נוצר האבסורד של המלחמה הזאת. ככל שתכתוש את האויב, ככל תהרוג בו, ככל שיתגבר המוות יגדל כוחו.
איך מנצחים את הפירמידה ההפוכה הזו?
אפשר לומר שזו מלחמת תודעה. בוודאי אם נמשיך לבדוק התמונה הזו רחבה הרבה יותר והיא מאפיינת תהליך אזורי ועולמי: הטרור האסלאמי מקדש את המוות וכופר בשורש החיים, באלוהים. תודעת המוות מאיימת לבלוע את החיים. חמאס בעזה הוא לא רק אויב שלנו, הוא אויב של כל אוהבי החיים. לכן צריך כאן לדייק: אנחנו לא נלחמים בפלסטינים ולא בעזתים. לא מוות לערבים אלא מוות למוות. יקומו החיים וילחמו על החיים.
צה"ל פועל באינטואיציה הזאת. הפוליטיקאים מבינים זאת. אך יש לעשות כאן צעד נוסף. לומר זאת באופן יותר ברור ומדויק. לחדד את הדברים בתודעה שלנו ובשיח הציבורי שלנו. לומר זאת למדינות העולם שזו המלחמה והן מחויבות אליה כמונו. לקרוא לאזרחי עזה להילחם על חייהם ולהתנגד. עליהם לעשות את המהפך בתודעתם, ברצון החיים שלהם, ולהבין שבזה אנו שותפים שלהם. להפוך את ההסברה שלנו מהסברה מתנצלת אל הסברה פעילה שבונה תודעה של חיים ומזמינה לשיח.
אם באמת נהיה פתוחים לשיח הזה נגלה שיש לנו אחריות גדולה לגבי המצב הזה שהתפתח. יכול להיות שאנחנו בהתעלמות שלנו , בכך שלא העזנו להביט פנימה, להיות יותר אמפתיים ואוהבי חיים, ולפתוח בשיח עם אותם מבקשי החיים בעזה, אפשרנו למפלצת הזו לגדול ולהתפתח. אפשר שהמפתח לשינוי המתחייב הזה נמצא בידינו. המלחמה על החיים תנצח את המוות.
