הפעם אני רוצה להתחיל דווקא מהסוף ולבקש סליחה. סליחה, אל"מ עופר וינטר על היחס לו אתה זוכה ועל חוסר התמיכה אותה אתה מקבל.
לפני כחודש בתחילתו של מבצע "צוק איתן" פנה אל"מ עופר וינטר אל פקודיו בדף מפקד במטרה להרים את רוחם ולעודד את המוטיבציה בקרבם. אל"מ וינטר בהיותו בן לעם היהודי בכלל ואדם דתי בפרט, פנה אל מקורותיו של העם היהודי בכדי להעביר את המסר לחייליו.
דף המפקד לקרב שהופץ לחיילי גבעתי בנוי משלוש פסקאות. הפסקה הראשונה בנויה מתיאור המצב הנוכחי ועל נכונות חיילים בחטיבה ללחום באויב. הפסקה השנייה מדברת על הדרך והנחישות בה יש להילחם ועד עתה למעט פעם אחת כלל לא מוזכר בה כל אלמנט דתי.
בפסקה השלישית לאחר הזכרת רוח החטיבה, לא עלינו, פונה הכותב ומבקש מאלוקיו הצלחה במלחמתו שלו ושל לוחמיו במלחמת הגנה על עם ישראל ומסיים בציטוט מתוך תפילה לשלום חיילי צה"ל אותה אומרים בבית הכנסיות (לפחות הציוניים) בשבתות.
המכתב היה יריית הפתיחה במחול השדים סביב המח"ט. בשלב השני גילו עיתונאים כי בראיון שערך המח"ט הוא גילה כי לפני המבצע ביקר אצל רבנים וביקש את ברכתם להצלחה במבצע. הוא הגדיל לעשות וסיפר שבאחת הפעולות המבצעיות הסתירו עננים את הכוח והדבר נראה בעיניו כנס.
זה כבר הספיק לתקשורת ל"התיר את דמו" (מטאפורית) של המח"ט וקבעו כי הוא משיחי והזוי, מטיף דת ומוסכן לצבא. הפריז אחד העיתונאים שקבע כי עופר הוא מח"ט הג'יהאד היהודי.
כל לוחם, מפקד וחייל שמסכנים את חייהם ימים כלילות ראוי לתודה ולהערכה, ואם מישהו מהם רוצה ללכת בזמנו הפנוי לרבנים, לכמרים, לשייחים או לא משנה למי לקבל ברכות זה עניינם הפרטי. זה אפילו מצוין אולי ככל שירבו הברכות מכל הדתות על חיילינו זה יועיל, להזיק זה בטוח לא יזיק. גם אם מח"ט גבעתי רואה נס או חושב שהוא רואה נס זה זכותו ועניינו כל עוד הוא לא מטיף ומנסה לכפות את דעותיו על חייליו זה לא עניינו של אף אחד. אחרי הכל המח"ט לא קרא לחייליו לצאת ולהילחם מלחמת דת (ג'יהאד) אלא לצאת ולהגן על תושבי מדינת ישראל ובמכתבו בסה"כ ציטט מהמקורות.
הפסול העיקרי לטעמי, שנמצא בכל הסיפור אצל מח"ט גבעתי הוא עצם היותו חובש כיפה. כיפה שהיא סדין אדום בעיני כל הדתופובים שישר חושבים איך מנסים להמיר את דתם ולהחזיר אותם בתשובה. צר לי לאכזב את אותם אלו שפחודים, לאל"מ וינטר אין ולשאר הדתיים אין כוונה להחזיר אתכם בתשובה. אותם אנשים שהתחנכו על ברכי הציונות הדתית חונכו לאידאלים שונים, אידאלים של לתת ולא לקחת של לתרום ולא להתרים, לא לכפות ולא "לגייר", אך עושה הרושם שדעתם של אנשים משתבשת כשהם רואים שוב את אותה פיסת בד על קודקדו של אדם.
המסורת של העם היהודי שזורה בדתה. ציטוטים מן המקורות וסיפורים מן התנ"ך על אף היותם מקור הדת היהודית לא בהכרח באים להטיף לחזרה בתשובה ומשמשמים הרבה פעמים כמיתוס של העם שלנו, כך לדוגמא סיפורי הקרב של שמשון ודוד יכולים להוות גם מו"רקים של העת ההיא, בדומה למור"קים על אריק שרון ואביגדור קהלני בימינו אנו.
אחד העיתונאים כתב כי עופר וינטר לא ראוי להיות מח"ט, ההיפך הוא הנכון עופר וינטר ראוי להיות מח"ט זה אנחנו שלא ראויים לו.
סליחה.