בעתות חירום מתלבטת החברה הישראלית אם לקבל על עצמה הגבלות על חופש הביטוי. בעוצמה ובחריפות עולה בעת מלחמה השאלה באיזו מידה יכול הציבור להכיל מגוון דעות, ובעיקר אלה הנוגעות לחיינו עם שכנינו ולניהול משברים עמהם. קריאה להגביל התבטאויות שונות בעת מלחמה נתפסת על ידי חלקים בחברה כפגיעה בדמוקרטיה ועל ידי אחרים כנכונה והכרחית.
במקרא ניתן למצוא התייחסויות למחלוקות בעת מלחמה; אחת מהן מרומזת בספר יהושע. ערב כיבושה של כנען מבטיח ה' ליהושע: ל?א י?ת?י?צ??ב א?יש? ל?פ?נ?יך? כ??ל י?מ?י ח?י??יך? (יהושע א' 5). לעומת ההבטחה והעידוד ליהושע, בפני משה התייצבו לא פעם ולא פעמיים כל העם, זקני העם וחלקים מובחנים ומוגדרים בעם. ההתייצבות בפניו התבטאה בתלונות, באי שיתוף פעולה ואף בהתכנסויות אלימות ומתריסות. ליהושע, המנהיג החדש, מובטח: ל?א י?ת?י?צ??ב א?יש? ל?פ?נ?יך? כ??ל י?מ?י ח?י??יך?, ועל פי חלק מהפרשנים הכוונה לאופוזיציה מבית. האם זוהי הבטחה רצויה - חברה בה יש תמידית אחידות ותמימות דעים עם מנהיג מכהן? נראה כי בתקופה של כיבוש הארץ, של מלחמה והישרדות מול אויב, אלה דברי ההבטחה והעידוד שבעל ספר יהושע מצאם ראויים להימסר למנהיג החדש, ולהיזכר לדורות.
בזמן אחר ובמלחמה מקראית אחרת בימי המלחמה של יהודה בבבל דווקא מתייצב איש ואומר דברים קשים. כל כך קשים ששרי המלך מציעים: יו?מ?ת נ?א א?ת-ה?א?יש? ה?ז??ה כ??י-ע?ל-כ??ן הו?א-מ?ר?פ??א (הכוונה למרפה, מלשון רפיון) א?ת-י?ד?י א?נ?ש??י ה?מ??ל?ח?מ?ה ה?נ??ש??א?ר?ים ב??ע?יר ה?ז??את ו?א?ת י?ד?י כ?ל-ה?ע?ם. האיש הוא ירמיהו, והוא הואשם כמי שא?ינ?נ?ו? ד?ר?ש? ל?ש??לו?ם ל?ע?ם ה?ז??ה כ??י א?ם-ל?ר?ע?ה (ירמיהו ל"ח 4). אולם בתנ"ך ומחוצה לו נתפס ירמיהו כדובר נועז הממלא שליחות ומבקש לומר לעם דברי אמת קשים מאד. גם בעת מלחמה.
משתי עמדות מקראיות עולות עמדות הפוכות ביחס להתבטאות בעת מלחמה האחת מבטיחה נסיבות רצויות של אי התייצבות בפני מנהיג המוביל את העם למלחמה; והאחרת רואה באמירת דברי ביקורת ונבואות פורענות, דווקא בעת המלחמה, מעשה של אומץ ושליחות.
התנ"ך לא צמח בחברה דמוקרטית וחופש הדיבור איננו עיקרון מוסכם ומוגדר בו; תפיסות עולם אחרות מנחות את ההערכות המקראיות על ביקורת בעת מלחמה. ספר יהושע מציג עמדה שונה מספר ירמיהו, משום שהשקפות תיאולוגיות והיסטוריוסופיות, ולא ערכים של חברה דמוקרטית מנחות את הכותבים. המלחמה של יהושע היא, לתפיסת המקרא, חלק מייעודו של עם ישראל, ועל כן מצופה מהעם לעמוד כאיש אחד מאחורי יהושע; המלחמה של ממלכת יהודה מול הבבלים מוצגת בתנ"ך כעונש שהעם ראוי לו; תוכחות ירמיהו ונבואותיו על תבוסה צפויה נתפשים, אפוא, כמסר אמיץ המעניק לבני התקופה פשר של אמת למהלך האירועים.
המניעים לעיצוב עמדותיו השונות של המקרא מעוררים שאלה בתקופה בה ערכי הדמוקרטיה הם חלק חשוב בשיח שמנהלת החברה הישראלית: האם שיח זה הוא אכן על עיקרון חופש הדיבור? אפשר שמסתתרות בין שורותיו של הדיון הציבורי השקפות אחרות שאינה קשורות דווקא לעיקרון זה. לעיתים נראה, שבמודע או שלא במודע, נעשה שימוש בעיקרון חופש הדיבור כדי לתת לגיטימציה ועידוד להשמעתן או להשתקתן של דעות מסוימות. אנו שמים במרכז השיח את חופש הביטוי, אבל בעצם מונעים על ידי עמדות שאינן שייכות לעניין זה. אחד המבחנים לבירור עיקרו של הדיון היא השאלה - האם האוחזים בעקרונות לגבי חופש הדיבור יחילו אותם על כל התבטאות, או שמא עמדתם תלויה בהסכמה או אי הסכמה עם הדעה המבוטאת? במילים אחרות - האם מי שסבורים שלאורנה בנאי זכות מלאה להביע את עמדתה יחשבו שגם ל'צל' וחבריו זכות דומה, ולהיפך?
רוני מגידוב חברת סגל במכון הרטמן, ומנהלת תחום דעת תנ"ך היוצאת במשרד החינוך
מעוניינים לפרסם מאמר במדור הדעות? כתבו לנו
המאמרים המתפרסמים במדור אג'נדה משקפים את עמדת הכותבים בלבד