פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      הסוד שמפחיד אותנו - זה לא הסיקרט, זה אנחנו

      הערכים המקודשים שהחברה שלנו אימצה כמו חופש הפרט והביטוי עומדים בפני קריסה אל מול המציאות הווירטואלית. הסיקרט הפך בתוך זמן קצר לאימת בני נוער והורים רבים בארץ. מהו הסוד שעומד מאחורי האפליקציה המסתורית והשימוש האכזרי שלה ומה הפתרון שלא חשבו עליו?

      סיקרט לוגו (יח"צ)
      (צילום: יח"צ)

      לא חלפו שבועיים מאז שנכנסה לארץ, וכבר אפליקציית "סיקרט" הפכה לאימתם של כל בני הנוער בארץ. כזכור, האפליקציה מאפשרת לך לפרסם את כל מה שאת/ה רוצה בקרב חבריך בפייסבוק, רק בהבדל אחד: אף אחד לא יודע מי פרסם מה. כנראה שמעטה האנונימיות הצליח לנקז את כל הרוע האנושי הגלום בבני הנוער שלנו. ילדים ובני נוער פרסמו סטטוסים פוגעניים, משפילים ואכזריים כנגד חבריהם. אם לא די בכך, המשתתפים מגיבים ב"לייק" על כל פרסום. אז אם רצית לסגור חשבון עם מישהו את/ה פשוט צריך לפרסם עליו את המשפט הכי ארסי ואכזרי. אף אחד לא ידע שפרסמת את זה, והבנאדם לא יעז להוציא את האף שלו לבין אנשים שחמישים מהם חתמו שהוא חנון או שהיא שרמוטה או ש... חסכתי את הדברים הקשים. חסכתי גם קללות, גידופים, תמונות משפילות והזמנות למין. ויש עוד.

      מועצת הנוער של קריית ביאליק כבר פנתה ליו"ר הוועדה לשלום הילד, ח"כ אורלי לוי אבקסיס, על מנת שתעשה הכל למנוע את התופעה שלדבריהם עלולה להביא לידי התאבדויות של בני נוער. האמת? צודקים. מנגד כבר הודיעו ארגוני החופש, הפלורליזם, חופש המידע וכל הבלה-בלה הזה שיתנגדו לזה בכל תוקף. הם מסבירים שזהו חוק כובל הגוזל מן הילד את חופש הבחירה. לשיטתם עדיף לחנך את הילד ולא לחסום אותו. האמת? צודקים.

      אורלי לוי (יח"צ)
      מועצת הנוער של קריית ביאליק כבר פנתה ליו"ר הוועדה לשלום הילדח"כ אורלי לוי אבקסיס (צילום: יח"צ)

      הערכים המקודשים שהחברה שלנו אימצה בחום כמו חופש הפרט, חופש הביטוי וזכות הציבור לדעת עומדים בפני קריסה אל מול סלע המציאות הווירטואלית. גם בפורום או בטוקבק כל אחד יכול לכתוב על כל אחד כל דבר. אז מה, נוציא את הטוקבקים מחוץ לחוק? אני כבר רואה בעיני רוחי כמה טוקבקיסטים נזעמים... המשענת היחידה שהחוק מעמיד להגנתנו הוא חוק איסור לשון-הרע, שמזמן היה צריך לשנות את שמו ל"חוק איסור הוצאת-שם-רע", שכן לשון-הרע על אדם מותר בחסות החוק תחת סעיף "הגנת אמת דיברתי". ביהדות לעומת זאת איסור לשון-הרע כולל כל העברת אינפורמציה שעלולה לגרום נזק, צער או אפילו עלבון לזולת. הרעל החברתי הזה הוכשר בחוק הישראלי, כאשר זכות הציבור למציצנות גוברת על זכותו של הפרט לשמירה על שמו וכבודו.

      המחוקק הישראלי רואה באזרח יצור חד מימדי. אם לא רצחת אותו, פצעת אותו או שדדת ממנו כסף, אתה פועל באופן חוקי לחלוטין. השפלה הפומבית? זה לא נזק. האבסורד זועק. רבים יעדיפו לשלם הון רב והעיקר שלא יוכפש את שמם הטוב. מה שמלמד שאפילו תמחור כלכלי יוכל לאמוד שפגיעה בשמו הטוב חמורה מפגיעה בגוף או ברכוש של אדם. היהדות השכילה להבין את זה, והחוק הראשון שהיא העמידה ביחסי בין אדם לחברו אוסר באופן כמעט גורף להעביר אינפורמציה שלילית על אדם. אלא אם כן קיימת סיבה מוצדקת לעשות את זה, מה שמכונה "לשון הרע לתועלת" שצריך לעמוד בשבעה קריטריונים שונים.

      אסור לשכוח, הילדים שלנו לא נולדו כדי להתמודד עם השפלות ועלבונות קבוצתיים. אנחנו צריכים לחנך אותם קודם כל לרגישות למצבו הנפשי של הזולת. למצב הרוח שלו. להבין שאסור בשום אופן להעליב אדם, עוד יותר ממה שאסור להכות אותו. לא כמותרות או מעשה שראוי לציון, אלא כנורמה מינימליסטית לשרוד בג'ונגל הזה. ואולי גם כדי שהאקלים ברשתות החברתיות יהפוך סופסוף מג'ונגל ליער עד.

      הכותב הוא חרדי, תושב בני ברק, אברך ומרצה לתלמוד

      מעוניינים לפרסם מאמר במדור הדעות? כתבו לנו

      המאמרים המתפרסמים במדור אג'נדה משקפים את עמדת הכותבים בלבד