החינוך החרדי יצא להפסקה

אלישבע ילדתי האהובה

זה מכתב שאני כותבת לך, אבל לא תקראי אותו בימים אלו, לפחות לא עד שתגדלי ותתבגרי אני אולי כותבת אותו בכלל בשביל עצמי, שאוכל לקרוא לעצמי את מה שאמרתי לך בקול, בעל פה.

את יודעת ילדתי, כהורים, אנחנו רוצים את הכי טוב בשבילכם. רבות התחבטנו והתלבטנו לאיזה בית ספר לרשום אותך, אפילו התייעצנו על כך לא מעט. מחד, חשבנו שנכון שתלכי לבית ספר השכונתי, הקרוב, בבניין תקני וראוי ללימודים, קרוב לבית מרחק הליכה, המקום הטבעי והמיינסטרימי לבנות השכונה. מאידך, רציתי לשלוח אותך לבית ספר אחר, שם יש דגשים בחינוך על כל מיני דברים נוספים יפים וחשובים עד מאוד.

רק שאליה וקוצים בה, ראשית, בית הספר האחר רחוק יחסית גיאוגרפית ממקום מגורנו, וזה הרבה פחות נח. שנית, זה ממוקם בקרוואנים דלוחים ועלובים, שלישית, זה לא הברירה הטבעית של כל חברותייך וחששתי שאולי ניתוק מהסביבה יהיה מעט קשה. וסיבה נוספת, שאנשים "חשוכים וצרי אופקים" הדביקו במכוון סטיגמה שזהו בית ספר לבנות ממשפחות לא טובות, או כמו שאמרה לי איזו מורה מבית"ר, מישהי שמחשיבה את עצמה לאשת חינוך: "זה בית ספר של כל הבררות" (כך על פי לשונה). ומכל השיקולים הללו, של נוחיות גרידא וסטיגמות, הלכתי כמו כולם לרשום אותך בבית יעקב השכונתי. ואמרתי בליבי, שאת החינוך והערכים האמיתיים במלא תקבלי כבר בבית.

רצה אלוקים מאהבתו אלינו, ובית הספר השכונתי, סירב לקבל אותך בשעריו, בטענה רשמית שאנחנו, הורייך, בעלים של מכשירי טלפון ניידים "לא כשרים" ומשום כך איננו מתאימים. בנוסף, אמרה לי המנהלת ברמיזה, שכמה שכנים "טובי לב", דאגו למידע זה. אני רוצה להודות מקרב לב לשכנים שדיברו, ולמנהלת שקיבלה את הדיבורים, אם לא זה, הייתי שולחת אותך לבית הספר שהחינוך והערכים בו, היו רק הבחירה השנייה שלי.

כשחזרנו מהרישום בבית הספר הערכי והאנושי, וסיפרת בהתרגשות לחברותייך השכנות שתלכי לבית יעקב "חפץ חיים" הן אמרו לך בהתנשאות: "זה בכלל לא בית ספר טוב. זה בית ספר של בנות לא טובות". באת אלי לבית עם עיניים גדולות ותמהות, ושאלת אותי, "אמא, למה הן אומרות ככה שזה בית ספר לא טוב?!"

הרגשתי שדמי מבעבע, ידעתי שהתשובה שאתן לך, תהיה זו שתלכי איתה הלאה. עזבתי הכל באמצע, אחזתיך בידיי, הסתכלתי לך בעיניים, והלב שלי הוא בכלל זה שדיבר.

אלישבע יקירתי, בית ספר טוב, נחשב לפי החינוך, לפי הבנות שם, לפי ההתנהגות. את ילדה טובה ומחונכת, אף פעם לא מעליבה ולא מדברת בחוצפה, ההתנהגות שלך היא זו שקובעת ותקבע אם זה יהיה בית ספר טוב או לא. בנות שמעליבות, בנות שמתחצפות, בנות לא מחונכות, הן אלו שאינן "טובות", הכל תלוי בהתנהגות שלך ושל חברותייך. לכן את תשתדלי להיות תלמידה למופת, יחד עם חברותייך.וזכרי תמיד, שזו שמעליבה ופוגעת, היא זו שאינה טובה.

ועכשיו, אנחנו כבר מחכות בקוצר רוח לשעה 16:00 לפתיחת שנת הלימודים הרשמית. שלום כיתה א' בבית יעקב חפץ חיים. תשע"ד.

וזכרי אלישבע ילדתי: "מי האיש החפץ חיים אוהב ימים לראות טוב, נצור לשונך מרע, ושפתיך מדבר מרמה, סור מרע ועשה טוב בקש שלום ורדפו". למרות ניצני הרוע, למרות החשכות הקיימת, למרות דורשי טוב למיניהם. אף על פי כן, לעולם נרדוף שלום!

אוהבים אותך המון ומתפללים להצלחתך אבא ואמא