פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      "אנחנו הבאנו את דעא"ש - אנחנו"

      הוא טוען שמטרת פעילי זכויות האדם היא לצייר את ישראל כפושעת. לא מבין למה האירופאים מתערבים בכל סכסוך מוסלמי. מכיר יהודים אנטישמים ומתנגד לתפיסה הדתית-ימנית. טוביה טננבום - חרדי לשעבר, במאי, מחזאי ועיתונאי. פגש את הסכסוך ישראלי-פלסטיני ממש מבפנים

      טוביה טננבום (מערכת וואלה! NEWS , איזי טננבום
אהוד עזריאל מאיר)
      טוביה טננבום וג'בריל רג'וב (צילום: איזי טננבום)

      טוביה טננבוים, או כמו שהוא מכנה את עצמו בספרו החדש, "טובי הגרמני", הוא תופעת טבע. חרדי לשעבר, שנולד וגדל בבני ברק, ויום אחד, לאחר חקירה נמרצת שבעקבותיה גילה כי אלוהים לא נמצא בישיבה, עזב הכול והיגר לארה"ב. "היו לי 400 דולר בכיס," הוא מספר, "ומאחר שהוריי לא הרשו לי ללכת ללמוד באוניברסיטה בארץ, פשוט לקחתי את עצמי והלכתי." במשך חמש עשרה שנים למד מגוון מקצועות במגוון אוניברסיטאות, עד שלבסוף מצא את מקומו בעולם – איש תיאטרון, מחזאי, ועיתונאי בעל שם בינלאומי, המבלה את זמנו בין ניו-יורק להמבורג. לאחרונה אף התווספה תוספת חדשה לרשימת עיסוקיו – סופר.

      ולא סתם סופר. ספרו הלפני אחרון, "אני ישן בחדרו של היטלר" הפך בין לילה לרב מכר ענק בגרמניה, ובילה במשך ארבעה חודשים בראש רשימת רבי המכר של "דר שפיגל". הספר מספר על מסעו של טוביה ברחביה גרמניה, ועל מפגשיו עם טיפוסים מכל קצוות הקשת החברתית והתרבותית. מסקנותיו עגומות ומפחידות – האנטישמיות, אותה חיה שקיווינו שנס ליחה באירופה, לא הלכה לשום מקום. היא רק החליפה שם. מעתה – אל תאמר עוד יהודי, אמור ישראלי. זה כל ההבדל. בארץ יצא הספר בהוצאת סלע מאיר, וגם כאן כיכב ברשימת רבי המכר מרגע יציאתו, ואף עורר הדים רבים.

      ספרו החדש, "תפוס ת'יהודי", גם הוא בהוצאת סלע מאיר, עוסק באותה תופעה של אנטישמיות, אך הפעם מצידה הישראלי. במשך שישה חודשים טייל טוביה בארצנו הקטנה במסווה של עיתונאי גרמני-נוצרי, ושוחח עם טיפוסים מכל קצוות הקשת הפוליטית, ביניהם: ג'יבריל רג'וב, איילת שקד, חנאן עשראווי, מיכאל בן ארי, דני רהב, אחמד טיבי, עמוס עוז, משה פייגלין ועוד ועוד. מסקנות הספר מפחידות אף יותר מספרו הגרמני, ומשרטטות מעין עולם בלהות בלתי נתפס, בו אנטישמיות אירופאית, לאומניות ערבית, ושנאה עצמית יהודית, חותרות עמוק עמוק תחת יסודות המדינה היהודית. באם נאמין לתמונה שמציג בפנינו טוביה, הוא טובי הגרמני, אנחנו צריכים לעשות עם עצמנו חושבים ומהר, לפני שיהיה מאוחר מדי.

      טוביה טננבום (מערכת וואלה! NEWS , איזי טננבום
אהוד עזריאל מאיר)
      כריכת הספר "תפוס ת'יהודי" (צילום: יח"צ)

      הספר הטריד אותי. מאוד. אתה בעצם טוען שהאנטישמיות מעולם לא הלכה לשום מקום, שכל מה שהשתנה הוא שהמילה "יהודי" התחלפה במילה "ישראלי". איפה ההומניזם? איפה הלקחים של מלחמת העולם השנייה והשואה? האנושות לא למדה כלום?

      "לצערי, המציאות טופחת על פניי. גם אני רוצה זכויות אדם. גם אני רוצה. גם אני רוצה את כל הדברים היפים והטובים האלה. אני פשוט מאוד מציאותי. אני מציאותי. אני לא חי פה, נולדתי פה אבל אני לא חי פה. אני לא נמצא בתוך אף בוקס. אתה מבין? לא בבוקס הימיני, לא בבוקס השמאלי, לא בבוקס המרכז. הייתי בהם, עזבתי אותם, כי אף אחד מהם לא נראה לי נכון. הספר מייצג את מה שעברתי, מה שראיתי, השיחות שלי עם אנשים".

      ומה גילית?

      "לצערי הרב, מה שגיליתי אצל אלה הנקראים הומניסטים, אלה ש so called עוסקים בזכויות אדם, אלה שכל מטרתם הוא להטיף לישראל כיצד עליה להתנהג ולצייר אותה כפושעת, הוא שהם בכלל לא חושבים על זה, זה לא בראש שלהם. הם מונעים ממשהו יותר גדול מהם, זה ייאמר לזכותם. הם מונעים מחשיבה ששולטת באירופה של היום, שהיהודי הוא נוכל, שקרן, גנב, רוצח, כל מה שאתה רוצה. כשאני עברתי מגרמניה לפה, ושאלתי אנשים שידועים כאוהדי ישראל, למשל גרמני אחד, לא אגיד את שמו, אוף דה רקורד, מהעיתונות.. אמרתי לו, תן לי דרך חשיבה, על מה להסתכל. הוא אמר לי, תנסה לברר למה".

      טוביה טננבום (מערכת וואלה! NEWS , איזי טננבום
אהוד עזריאל מאיר)
      "תנסה לברר למה" (צילום: איזי טננבום)
      טוביה טננבום (מערכת וואלה! NEWS , איזי טננבום
אהוד עזריאל מאיר)
      "החשיבה ששולטת באירופה של היום, שהיהודי הוא נוכל, שקרן, גנב, רוצח" (צילום: איזי טננבום)

      אני זוכר מהספר – למה היהודים לא סופרים אף אחד אחר

      "כן, 'למה ליהודים איכפת רק מעצמם'. זה אומר אדם פרו ישראלי. אין לך מושג מה קורה היום, מה שקורה היום בעולם הוא מפחיד. אני כותב בעיתון די צייט, עיתון חשוב, עיתון אינטלקטואלי, ואני מסתכל לפעמים על הטוקבקס. תשמע ברק, זה מפחיד. למשל הייתה לי תמונה אחת שהייתי בים המלח, בצד הירדני, בתוך המים, אז אחד הטוקבקיסטים כותב לי: 'jew, hey jew – בוא תרד עוד כמה סנטימטרים לתוך המים, ונגמור אותך'. ומי קורא את העיתון הזה? אינטלקטואליים, זה לא ב'ילד צייטונג'. הדברים האנטישמיים שאני לפעמים קורא בטוקבק הם מפחידים וזה בצד העילית. מה שקורה היום בעולם, והיהודים שותפים לזה, הוא דבר פשוט. אנטישמיות שרצה במהלך מלחמת העולם השנייה. יהודים נטבחו, לא רק יהודים אבל במיוחד יהודים, שליש מהעם היהודי הלך. ופתאום אתה חושב שכל העולם ישתנה? גרמניה הפסידה במלחמה, זה כל מה שקרה".

      בספר יש לך ביקורת עצומה על אירופה, בעיקר על מדינות כמו גרמניה ושוויץ. אתה כותב שהם מתערבים במה שנעשה בישראל בעיקר מתוך עירוב של אנטישמיות ותחושת עליונות

      "אני כותב הרבה לאירופאים, אני בא מנקודת מבט שונה לגמרי על הסכסוך מזו המוכרת. אני בא, ואני אומר, אתם אירופאים, ולמעשה אני כולל גם את עצמי כי אני גר באירופה, אנחנו, אנחנו חזירים, אנחנו מטורפים, אנחנו מלאי שנאה, זה מה שאני אומר להם. אנחנו supremacist, עם כל הhuman rights שלנו, אנחנו יודעים יותר טוב מכולם, חושבים שרק לנו יש תרבות, אנחנו לא מבינים את התרבויות של אחרים. באים למזרח התיכון והורסים אותו. מה זה השטויות האלו? מה אנחנו מתערבים בכל סכסוך מוסלמי? אנחנו הבאנו את הדעא"ש, אנחנו. כל הזמן, כל הזמן מה שהולך לנו בראש זה הסכסוך הישראלי-פלסטיני. מה אנחנו מטורפים? זה עולם ענק."

      טוביה טננבום (מערכת וואלה! NEWS , איזי טננבום
אהוד עזריאל מאיר)
      כל הזמן מה שהולך לנו בראש זה הסכסוך הישראלי-פלסטיני (צילום: איזי טננבום)
      טוביה טננבום (מערכת וואלה! NEWS , איזי טננבום
אהוד עזריאל מאיר)
      "אתם אירופאים, ולמעשה אני כולל גם את עצמי כי אני גר באירופה, אנחנו, אנחנו חזירים, אנחנו מטורפים, אנחנו מלאי שנאה" (צילום: איזי טננבום)

      נדמה שהדבר שמדאיג את טוביה ביותר, אף יותר מהאנטישמיות האירופאית והערבית, הוא העלמת העין של היהודים הישראלים ממנה. לטעמו, מדינת ישראל אינה באמת רוצה להכיר בגודל התופעה, אינה באמת רוצה להביט בצל הגדול המרחף מעליה. שיחותיו עם אושיות שמאל רדיקאלי כגדעון לוי, אודי אולני, ויונתן שפירא, והראייה כיצד ארגוניים ישראליים רבים, במימון אירופאי, עסוקים בהשחרת פניה של ישראל, גורמות לו להיות פסימי ביותר.

      הישראלים שאתה פוגש חולקים את השקפת עולמך?

      "תראה, אני מדבר עם אנשי השמאל, אני גם מכיר אותם אישית, חלק מהם חברים שלי. אין לי שום דבר נגד השמאל. אבל כואב לי שהם הולכים בחושך. אגב, גם על הימין אני מקטרג: כשאתה שואל ימיני למה זכותך להיות פה הוא אומר – "הבטחה אלוהית". מה זה הבטחה אלוהית? כשאתה שואל אמריקאי למה זכותך להיות פה, באמריקה, הוא אומר – מה זאת אומרת? אני גר פה. תשאל גרמני למה הוא בגרמניה – כי זו המדינה שלי. פה נולדתי. ואם לא נולדתי, אלא עברתי, גם אז, נעשיתי אזרח, וזו המדינה שלי. אבל היהודי מסתבך עם עצמו, אפילו הימנים – אני פה כי קיבלתי הבטחה אלוהית לפני שלושת אלפים שנה. מעניין את הסבתא של הסבתא שלי הבטחה אלוהית. מה זה מעניין אנשים שלא מאמינים בתנ"ך? מה זה קשור לאנשים שהם לא יהודים? מה זה נקרא הבטחה אלוהית? למה יהודי לא יכול להגיד – "אני פה כי אני פה"? במה יש להתבייש? יש מדינה אחת בעולם שלא רצחה? יש מדינה אחת בעולם שהיא באמת ישרה? יש כזה דבר? סליחה, יש כזה דבר? מה עשתה נורבגיה בזמן מלחמת העולם השנייה שזכויות אדם כל כך מעניינות אותה? שלחה את יהודיה לטבח".

      גם זה מופיע בספר...

      "זה גם מופיע בספר. מי היה צדיק, מי היה צדיק וישר?"

      טוביה טננבום (מערכת וואלה! NEWS , איזי טננבום
אהוד עזריאל מאיר)
      "מה זה מעניין אנשים שלא מאמינים בתנ"ך?" (צילום: איזי טננבום)
      טוביה טננבום (יח"צ , איזי טננבום)
      "למה יהודי לא יכול להגיד – "אני פה כי אני פה?" עם חנן עשראויי (צילום: איזי טננבום)

      אז למה אנו מקבלים יחס כל כך קשה ממדינות אירופה?

      "אנטישמיות! ואם היהודים לא היו עוזרים להם, המצב היה הרבה יותר טוב. יש הרבה יהודים שעוזרים להם. אני רואה בגרמניה כמה יהודים עוזרים להם, אני רואה בישראל כמה יהודים עוזרים להם, מה הם מטורפים? הסרט על בילעין הוא מטורף, מטורף".

      חמש מצלמות שבורות?

      "כן. זה פשוט טירוף. כל הדברים שהם מצנזרים שם: האימאם שצועק אללה אתכם! הרגו אותם! כל הטקס הזה של זריקת האבנים, וכל המכובדים שיושבים מהצד ומצלמים. טירוף. ומי משלם על זה? הגרמנים".

      באחד מקטעי הספר מובאת סצנה של בחור שאושפז בישראל לאחר שנפצע במלחמת האזרחים הסורית. הוא שוכב במיטה, עם חור ענק בבטן, בייסורים קשים, ומקיפים אותו עיתונאים וצלמים שרוצים לדעת מה הוא חושב על ישראל. אף אחד מהם לא מסתכל עליו בתור בן אדם. אף אחד מהם לא מסתכל על הסיטואציה כסיטואציה אנושית. טננבום החזיק את ידו, והבחור הפצוע מתחיל לבכות ומבקש מכולם שילכו חוץ מטננבום. מי שקורא את הסצנה הזו יכול לומר לעצמו – 'זה כל מה שאני רוצה, אני רוצה בני אדם שמסתכלים ורואים בני אדם אחרים'. אבל נראה שהעולם בכלל לא פועל בסטנדרט הזה, נראה שאנחנו כל הזמן נמצאים במלחמה שמעוורת אותנו מלראות אחד את השני.

      אני אשאל אותך שאלה שוודאי שאלו אותך רבים, שאלה שלאחר שקראתי את הספר אני משוכנע שבוערת בתוכך – מה עושים?

      תשמע, כשאני מדבר, למשל, עם אנשים מארגוני זכויות אדם, באמת מדבר איתם, על אנטישמיות, על כל הדברים.. שמתי לב שכשאתה מסתכל על בן אדם בגובה העיניים, לא מלמעלה, לא מלמטה, אז הוא מקשיב לך. לא מלמעלה כמו הימין, לא מלמטה כמו השמאל, ולא כמו המרכז – שבכלל לא מסתכל. אתה מסתכל על בן אדם ואומר לו – "סלח לי, אבל אתה חולה", בהרבה מקרים זה עובד. לא תמיד. יש מחלה פה, יש פה בעיה, יש בעיה של שנאה עצמית, יש בעיה של אנטישמיות. אני אומר לאנשים – "תפקחו את העיניים", אני לא אומר את זה מתוך שנאה. בכלל, שתדע, אין לי שום שנאה לערבים. אני למדתי ערבית, למדתי את הקוראן. למה למדתי? כי אני אוהב את זה, אני אוהב את התרבות הזו.

      אתה אוהב את התרבות הזו?

      "כן. אני משוגע על התרבות המוסלמית. זו תרבות מאוד מעניינת, אני אוהב את הגאווה שלהם, גאוות היחידה שלהם, אני אוהב את זה. אני לא אוהב את המחלה היהודית הזאת, תמיד להכות על חטא –אשמנו, בגדנו. השמאלני הגדול ביותר הוא בעצם כמו אלה שצועקים ביום כיפור – "אשמנו, בגדנו." מה זה הטירוף הזה? מה זה הטירוף הזה שדתיים בתשעה באב בוכים על "איכה ישבה בדד העיר רבתי עם הייתה כאלמנה?" איזה אלמנה על הראש שלך? תראה את ירושלים, זו אלמנה? זה שטויות. ליהודים יש בעיה, וזאת בעיה שהם חייבים לצאת ממנה. לא הוציאו עדיין את הגלותיות מהיהודים. החלום של הציונות, להוציא את הגלותיות מהיהודים. כמו שאומרים, קל לעזוב את הבית כנסת, קשה להוציא את בית הכנסת ממך. יש עוד גלותיות. מה שאני חושב, מה שאני רוצה, אם היית שואל אותי כבן אדם, לא כעיתונאי וכל זה, זה שאנשים יסתכלו על העובדות, ויתחילו לחשוב בעצמם".

      טוביה טננבום (מערכת וואלה! NEWS , איזי טננבום
אהוד עזריאל מאיר)
      "אני משוגע על התרבות המוסלמית" (צילום: איזי טננבום)
      טוביה טננבום (מערכת וואלה! NEWS , איזי טננבום)
      תראה את ירושלים, זו אלמנה? זה שטויות (צילום: איזי טננבום)

      את ספרו של טוביה, 400 עמודים אורכו, קראתי בפחות מיממה – התחלתי לקוראו בתשע בערב, וסיימתי בחמש אחר הצהרים ביום המחרת. אני אוהב לקרוא, מאוד, אך זמן רב לא קרה שספר טלטל אותי בצורה כזו. לטוביה יש השפעה כזו. יש כבר כאלה המשווים אותו ליהודי "נוירטי ופרובוקאטור" אחר, וודי אלן, אך לטעמי השניים הם כמו שמן ומים. בעוד וודי פוחד מהצל של עצמו, טוביה לוקח את עצמו עמוק עמוק אל תוך מחוזות שלרובנו אין האומץ להיכנס.


      איך זה שיום אחד פשוט קמת ועזבת את העולם בו גדלת, עולם חרדי שבו אלוהים מסתכל עליך בכל רגע ובוחן את מעשיך?

      "תראה.. למדתי אפלטון כשהייתי בן שבע. ראיתי את זה בבית של ההורים שלי, זה היה למעלה למעלה מעל ארון הספרים, לקחתי את זה, גנבתי את זה, והתחלתי לקרוא את זה. כבר אז יצרתי חשיבה אחרת. עוד כילד קטן. אתה מבין? והחשיבה הזאת הלכה והתפתחה והתפתחה והתפתחה. התחלתי לקרוא מורה נבוכים וראיתי שהרמב"ם הוא לא רק משנה תורה. יש רמב"ם אחר. מה ההורים שלי לימדו אותי? שאת הרמב"ם הזה אסור ללמוד. ובכל זאת, כשאני חושב על זה, איך יצאתי כמו שיצאתי, אין לי מושג. אין לי מושג".

      עדיין אין לך מושג?

      "אין לי מושג. תסתכל, אף אחד בשכונה שלי לא עזב, לא היה דבר כזה. לא יודע מה קורה שם היום, אבל בזמני לא קרו דברים כאלה. איך זה קרה ...? אין לי מושג."