כדאי לשר האוצר שלנו המתעקש על התכנית של מע"מ 0 לשוב ולקרוא את קריאת הביכורים הפותחת את פרשתנו . אחד מתפקידיו העיקריים של המס הוא לצמצם פערים. לקחת ממי שיש לו ולהעביר למי שאין לו. מדינת ישראל מככבת שוב ושוב בשנים האחרונות, בחמישייה המובילה בין המדינות המפותחות במדד האי שיווין בהכנסה. המצב משתפר כאשר בודקים את ההכנסה נטו , לאחר מיסים וקצבאות- הפערים קטנים בהרבה. המיסוי הפרוגרסיבי שלנו מציל אותנו מאסון חברתי ופערים בלתי נסבלים. בזמן ששרותיי הרווחה והחינוך קורסים והבריאות הציבורית בסכנה , מרשה לעצמו שר האוצר לפגוע בלב ליבה של המערכת הזאת מי שיכול להרשות לעצמו להיות בעלים של דירה לא ישלם מס.
המיליארדים שלא יועברו כביקורים לירושלים של ימינו לא יגיעו לעובדות סוציאליות המצילות משפחות , וגם לא לחולים ולסל התרופות וגם לא לחינוך ציבורי שהוכח כדרך הטובה ביותר לצמצם פערים ולהביא לצמיחה כלכלית עתידית. כדאי לשים לב גם לשותפיו בברית הפוליטית , אילו כמובן אנשי הבית היהודי, המייצגים עיליתה אחרת של בעלי קרקעות , גם הם פטורים ממסים רבים, ואילו כמובן תושבי ההתנחלויות שעל פי סקר מרכז אדווה שפורסם השבוע נהנים מהטבות הולכות וגדלות בהשקעה ממשלתית בעוד תושבי עיירות הפיתוח מקבלים פחות ופחות. ברית האחים הלא קדושה בין בעלי הבתים מצפון ת"א לאדוני הארץ מיהודה ושומרון מובילה אותנו לאסון חברתי, ויותר מכל היא מנוגדת לרוח היהדות כפי שבאה לידי ביטוי בפרשת השבוע שלנו:
כל הכאבים מלבינים בכותנה הנפתחת
ענן שחור גדול עולה במערב
אין אונים אתה עומד על הארץ מתחת
לראות את עמלך נחרב
אתה לא תתפלל אתה לא צריך מטפחת
קיבלת משבצת א-נו תוציא ממנה המירב
("בס בבלון". מאיר אריאל)
כל מי שעבד בשדה יודע כמה קשה להוציא סוף סוף משהו טוב מהאדמה הזאת. כמה השקעה, יזע ודמעות שלפעמים נמחקות ברגע של סערה או בעונה של בצורת, ועכשיו לך תמצא מישהו שילווה לך בשביל הזרעים של שנה הבאה, וחזר חלילה עונה ועוד עונה. אבל שזה מצליח "כל הכאבים מלבינים בכותנה הנפתחת". אותו רגע מדהים שהאדמה הסרבנית נכנעת לחקלאי המסור ומניבה פירותיה הוא רגע קסום, משמח, משכיח כאב.
והנה בפתיחת פרשת "כי תבא" מצווה החקלאי לקחת את פרי הביכורים, את התנובה הראשונה , את הרגע המשמח הזה ולהיפרד ממנו. זוהי מצווה קשה , אכזרית כמעט, הכהן לא הזיע איתו בשדה, וגם לא בא לעזור לו שהגשם החריב את שדותיו.
טקס הביכורים בבית הספר משכיח מאתנו את החוויה הזאת, חולצה לבנה, וסל יפה מלא בפירות העונה שאבא בעמלו הרב קנה אתמול אצל הירקן. תארו לכם שהיינו מבקשים מהילד להביא משהו שהוא עמל עליו זמן רב ועכשיו הוא צריך לתת אותו לאחר, זה כבר מרגיש פחות חגיגי.
אז מה מהותה של "המצווה האכזרית" הזאת? אנו יכולים ללמוד זאת מ"מקרא ביכורים", אוסף הפסוקים הפותחים את פרשתנו. או בשם המועדף עלי- הגדת ביכורים, זהו אוסף הפסוקים שכל אחד מנושאי הביכורים מצווה לומר כאשר הוא מביא את ביכוריו - פסוקים אלה הם בעצם תקציר של תולדות עמינו:
"א?ר?מ??י א?ב?ד א?ב?י ו?י??ר?ד מ?צ?ר?י?מ?ה ו?י??ג?ר ש??ם ב??מ?ת?י מ?ע?ט ו?י?ה?י-ש??ם ל?גו?י ג??דו?ל ע?צו?ם ו?ר?ב. ו ו?י??ר?עו? א?ת?נו? ה?מ??צ?ר?ים ו?י?ע?נ?ו?נו? ו?י??ת??נו? ע?ל?ינו? ע?ב?ד?ה ק?ש??ה".
עם ללא נחלה, אבינו יעקב היה רואה צאן נודד, שבעל הנחלות לבן הארמי העביד אותו בפרך ובסוף גם רצה לאבד אותו ואת כל משפחתו, לאחר מכן אותו יעקב התגלגל למצרים כאבי משפחת מהגרים אשר צאצאיהם יהיו העובדים הזרים של המצרים לעוד שנים רבות. זהו הטקסט אותו אומר החקלאי בכל פעם שנאלץ להיפרד מפרי עמלו ובכך בעצם הוא מזכיר לעצמו את גודל מזלו - בעל הקרקע אמנם נושא בנטל רב אך הוא גם בעל זכויות רבות: ביטחון, עצמאות, ריבונות, רווחתו תלויה בעמלו. בשונה מהעובד הזר או מפועל היום אשר תלויים לעולם בחסדם של אחרים ולעולם אינם יודעים מתי ישבר מטה לחמם ויאלצו לנדוד למקומות אחרים.
עלינו לשים לב מיהם אילו המקבלים את הביכורים: "ו?ש??מ?ח?ת?? ב?כ?ל-ה?ט?ו?ב א?ש??ר נ?ת?ן-ל?ך? י?הו?ה א?ל?ה?יך? ו?ל?ב?ית?ך? א?ת??ה ו?ה?ל??ו?י ו?ה?ג??ר א?ש??ר ב??ק?ר?ב??ך?".
ברוב המצוות לחבורת הלוי והגר מצטרפים גם היתום והאלמנה כנזקקים האולטימטיביים, המאיון התחתון של המקרא. אך כאן מוזכרים רק הלוי והגר. משום שהם מתארים את אלו שאין להם נחלות ולכן מצווה עלינו בעלי הקרקעות לשתף גם אותם בשמחת הביכורים ולהנות מפרי הארץ שלעולם לא יהיה באמת שלהם.
בשונה מההגדה של פסח שסיפורה הוא סיפור הימלטות , הפרשה שלנו היא פרשת התקומה החזרה אל הארץ, כך היא נפתחת:
"ו?ה?י?ה כ??י-ת?בו?א א?ל-ה?א?ר?ץ א?ש??ר י?הו?ה א?ל?ה?יך? נ?ת?ן ל?ך? נ?ח?ל?ה ו?יר?ש??ת??ה? ו?י?ש??ב?ת?? ב??ה?. ו?ל?ק?ח?ת?? מ?ר?אש??ית כ??ל-פ??ר?י ה?א?ד?מ?ה א?ש??ר ת??ב?יא מ?א?ר?צ?ך? א?ש??ר י?הו?ה א?ל?ה?יך? נ?ת?ן ל?ך? ו?ש??מ?ת?? ב?ט??נ?א ו?ה?ל?כ?ת?? א?ל-ה?מ??קו?ם א?ש??ר י?ב?ח?ר י?הו?ה א?ל?ה?יך? ל?ש??כ??ן ש??מו? ש??ם".
ללמדך שיחד עם הזכות בריבונות על הארץ באה האחריות לענייה וגריה, זכויות אילו קשורות אחת לשנייה ובלתי ניתנות להפרדה. אתה לא יכול להיות ריבון על מדינה ולהמשיך להתנהג כמו עבד נרדף. עכשיו תורך לדאוג לעבד הנרדף.
כבוד השר יאיר לפיד, אבותינו הבינו שחברה לא יכולה להתקיים ללא ביכורים ומעשרות כבר לפני אלפי שנים. אל תפגע ברוח עמינו, אל תפגע עוד במה שנשאר ממדינת הרווחה שלנו.
ניר ברוידא הוא סמנכ"ל בינ"ה וראש הישיבה החילונית בת"א
ארגון בינה עוסק בהעמקת הזהות היהודית בקרב הציבור הישראלי