ציניקנים טוענים שהסיבה היחידה שבגינה בג"צ דחה את העתירה לחייב את החרדים ללמוד ליבה בגילאי התיכון היא אחת: אם המדינה תכפה כעת על החרדים ללמוד ליבה, בשנת 2050 החרדים יהיו כאן הרוב והם יכפו על החילונים ללמוד גמרא. רק היעדר תקדים משפטי המאפשר לקבוצת הרוב לרדות במיעוט כאוות נפשו ולכפות עליו את אורח חייו יאפשר אוטונומיה חילונית תקינה כאשר החרדים יהיו כאן הרוב.
בג"ץ קבע: תלמידים חרדים לא יחויבו בלימודי ליבה
אז ראשית עלי להרגיע את אותם ציניקנים, גם כשאני, כחרדי, אהיה חלק מקבוצת הרוב, אני לא חושב לגנוב לחילונים את ההנאה הגלומה בהנהגת המדינה. אם זה כל כך כיף לכם, תמשיכו לעשות את זה כמה שבא לכם. בלי להעליב, יש לי דברים דחופים וחשובים יותר לעשות. כמו למשל ללמוד גמרא. אותה גמרא שבגינה גם ויתרתי על זכותי ללמוד לימודי ליבה ולהוציא תעודת בגרות על חשבון המדינה. שהרי בשונה מתיכון ממלכתי הממומן מקופת האוצר, את לימודי בישיבה אני מסבסד בעצמי.
וכנראה גם בית המשפט העליון מבין את האמת הפשוטה הזאת, ואני מצטט מתקציר פסק הדין: "החוק בא לקדם את הערך של התמסרות ללימוד התורה אשר מקדם את ערכיה של מדינת ישראל כמדינה יהודית. תורת ישראל היוותה את הבסיס להיווצרותו של העם היהודי וסביבה נקשר ואוחד העם היהודי." כך אמרה השופטת בדימוס עדנה ארבל. עובדה שידועה לחרדים ולא-חרדים כאחד, אולם נעלמה מעיניהם של כמה חרדים-לשעבר שקישטו את העתירה. אפרופו ציניקנים, הם טוענים שלשאול יוצא בשאלה על המגזר החרדי זה כמו לשאול עובד שזה עתה פוטר על מקום העבודה שפיטר אותו. מזל שיש שופטים בירושלים.
וכדי להבין את עומק את דברי השופטים כדאי לעקוב אחרי ילד בן 14 ב"ישיבה קטנה" (ישיבה לצעירים) חרדית:
את סדר היום שלו הוא מתחיל ב-7:00 ומסיים אותו לא לפני 22:00. החל משעות הבוקר הוא יושב לנתח טקסטים חדים ומורכבים שעוסקים בדילמות משפטיות סבוכות. או במילים פשוטות - ללמוד גמרא. הצעיר נדרש לעבד מקרים קונקרטיים לנוסחה מופשטת. להתחקות אחר הצופן הלוגי של הסוגיה, לנתח ולהסיק מסקנות. גם את החצי השני של היום הוא יקדיש לקנות ידע מקיף בכל רחבי המשפט העברי, או בעגה הישיבתית "נשים-נזיקין" (סדרי נשים ונזיקין בתלמוד הבבלי העוסקים בדיני ממונות ומשפחה). כאמור, את סדר היום האינטנסיבי הזה הוא יסיים לא לפני 22:00 כאשר זמן ההפסקות קצר מאוד.
הוא לא יבלה שעתיים במגרש או שלוש שעות מול מסך כלשהו. אפילו אייפון אין לו. את הזמן הזה הוא יקדיש לפיתוח תחום שונה לחלוטין: "אינטלקט", יכולת אנליטית וכושר חשיבה מורכבת. התלמיד יעמוד מידי שבוע ומידי חודש למבחנים על חלקי הלימוד השונים. ובזמן שבני גילו מבלים על הברזלים, מפלרטטים, משחקים כדורסל או אפילו קוראים ספר, הוא עמל לפצח קוד לוגי של סוגיה נוספת. את היכולות המדהימות שהוא רוכש בשנים אלו הוא יוכל לממש בעתידו בקשת רחבה מאוד של מקצועות ששם יידרשו דווקא בוגרי אותן ישיבות. ואלו לא רק דיינים, רבנים, מרצים או יועצים.
ולצד כל המעלות הללו, חשוב לזכור שהישיבות הן קודם כל ולפני הכל בית היוצר לתלמידי חכמים ונשמת אפו של העם היהודי. תלמידי הישיבות הקטנות הם הערובה להמשך קיומנו כמדינה יהודית ודמוקרטית. וכפי שהוסיף השופט הנדל: "ניתן אף לומר כי מסורת היהדות מעלה את זכות היסוד לחינוך בדמות תלמוד תורה, לדרגה גבוהה אף יותר מזו שמקובלת בימינו. שיטה זו של התמסרות לחינוך תורני תרמה תרומה ממשית להתפתחות העם ולהישרדותו".
ומילה לח"כ מצנע שטען כי "השאיפה ליצירת שפה משותפת לכלל הצעירים בישראל ספגה היום מכה קשה". ח"כי הנכבד, יצירת שפה משותפת לא מתבצעת על ידי עתירה פטרנליסטית וכפיה כנגד קבוצות מיעוט. את זה אני הבנתי אפילו בלי ללמוד ליבה.
הכותב הוא בוגר ישיבה קטנה חרדית, תושב בני ברק, אברך ומרצה לתלמוד
מעוניינים לפרסם מאמר במדור הדעות? כתבו לנו
המאמרים המתפרסמים במדור אג'נדה משקפים את עמדת הכותבים בלבד