פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      סודו של ניגון

      בזיכרוני חקוקים הרגעים בהם אני סוקר בבית הכנסת את ציבור המתפללים. מבימת החזן, אני מביט ורואה את כולם עטופים בטליתות. אין צדיק ורשע, אין חבר ואויב, לא משנה מי התחיל ומי המשיך. בזמן הזה, עם ישראל כולו, על עדותיו ומגזריו, נוסחיו ומנהגיו, עומד ביחד כגוש אחד

      חיים אמסלם (עומר מירון)
      (צילום: עומר מירון)

      "אבינו מלכנו אין לנו מלך אלא אתה"

      מרכיב חשוב ומרכזי בתפילות הימים הנוראים, הם הפיוטים והמנגינות בכל עדות ישראל. בימים אלו מושם דגש על נועם התפילות, המנגינות מרוממות את הרוח ובעצם הופכות את התפילה למושכת, והלב עורג וכמה? לדבקות רוחנית כזאת שבכל ימות השנה אנחנו מפספסים.

      כילד, גדלתי בצרפת והיינו חברים בקהילה שעוצבה ברובה מיוצאי צפון אפריקה (אלג'יריה מרוקו). גדלתי על הלחנים המיוחדים לראש השנה ויום כפורים ובבית השירה, הפיוט והחזנות היו לחם חוקינו.

      תמיד אני נזכר בלחן המיוחד של "אבינו מלכנו"- התפילה שנאמרת בעשרת ימי תשובה מראש השנה ועד יום כיפור, אחרי התפילות שחרית ומנחה, חול וגם שבת, "אבינו מלכנו אין לנו מלך אלא אתה", "אבינו מלכנו חטאנו לפניך רחם עלינו". עלינו לארץ כשהייתי בן 11, ובמשך השנים "גלגלתי" בחיי כמה נוסחים וכמה מנגינות לאבינו מלכנו, אולם אין דומה ואין שווה למנגינת ילדותי. במשך שנים לא ידעתי להסביר פשרה של מנגינה זו, כשבגרתי אף תהיתי שהנועם המושר אינו לא בסגנון מרוקאי או אלג'ירי או מזרחי.

      תהליך של "השתכנזות" עם מעט נועם צפון אפריקאי

      מנגינת ילדותי הייתה משהו אחר, משהו קוסמופוליטי, קצת אשכנזי, גם קצת מזרחי וגם קצת משהו שאין לי בעבורו הגדרה. כל הקטע מושר - בית על ידי הצבור ובית על ידי השליח צבור. כששבתי לביקור במחוזות ילדותי חקרתי ודרשתי לפשר הצליל המיוחד והשונה, זקני הקהילה הסבירו לי שזו מנגינה טורקית שעברה תהליך של "השתכנזות" עם מעט נועם צפון אפריקאי, ופשר הדבר בכך שלפני כמאה שנה הגרו לצרפת לעיר "ליון" כמה עשרות משפחות מטורקיה והתיישבו בצרפת, משפחות כמו "קורשיה", "מולכו", "סננס", הם הביאו אתם את הניגון הטורקי, אך הקהילה עצמה לפני המאה הייתה אשכנזית, אחרי מלחמת אלג'יריה בשנות 59-60, באו המוני יהודים משם והכל התערבב למלודיה נפלאה ונעימה שאני מתענג להיזכר בה, אך אינני מוצא מי שישיר אותה, אולי פעם אצליח להנחיל אותה לציבור.

      זוהי אולי תמצית הווייתו של היהודי הנודד שמתגלגל ומתערבב יחד, טורקיה, ארצות צפון אפריקה, אשכנז ושוב ארץ ישראל.

      הניגון והנגינה בתפילה הם הלך אינטגרלי. הבורא נקרא "הבוחר בשירי זמרה", עבודת הלויים במקדש הייתה, עם כלי שיר, וחז"ל אף הגדילו ואמרו בתלמוד במסכת מגילה (ל"ב ע"א) "כל הקורא בלא נעימה ושונה בלא זמרה עליו הכתוב אומר וכו...". בחסידות המרכיב של הנעימה והניגון הוא מרכזי, היסוד סביב הניגונים הוא יסוד השמחה, שהיא מחוייבת בעבודת ה' כנאמר "תחת אשר לא עבדת את ה' אלקיך בשמחה ובטוב לבב (דברים כ"ח).

      איך נגיע לשמחה כשאנו שרויים בחיים הבנאליים?

      בחסידות ברסלב אומרים ושרים "מצוה גדולה להיות בשמחה תמיד", למרות שהמצווה לכאורה די פשוטה, היא איננה כל כך קלה לביצוע. השמחה היא בעצם בלב- "לב-שמח", "נתת שמחה בלבי", השאלה איך מכניסים ללב שמחה? משימה שאינה כל כך קלה. השמחה אינה הצחוק או המראה והמבט החיצוני.

      איך נגיע לשמחה, כשאנו שרויים בחיים הבנאליים ולעתים נמצאים אף בעצב?

      ובכן, כמו שאת החושך אין אפשרות לבטל אלא על ידי האור שמגרשו, כך העצבות מגורשת על ידי השמחה שתמלא את מקום העצב ותבטלו, והניגון הוא אחד מצורות השמחה הבריאות ביותר שיכולות להביא אותנו בצורה בטוחה לשמחה, ומכאן לעבודת ה' בשמחה הדרך קצרה.

      בנביא שמואל, נאמר "ועתה קחו לי מנגן והיה כנגן המנגן ותהי עליו יד ה' (מלכים ב' ג'), שהרי אין השכינה שורה אלא מתוך שמחה, שבת (דף ל').

      במקום הזה, אין צדיק ורשע, אין חבר ואויב

      המוזיקה, הנגינה נמצאות במרכז ההוויה התרבותית של כל העמים. אבל אצל עם ישראל היא חלק אינטגרלי מעבודת ה', היא לעתים מכשיר המביא אותנו לשמחה, כי רק מתוך השמחה באה התרוממות הרוח.

      זיכרונה של המנגינה המשולבת מקבוץ מנגינות מהגלות, הוא מרומם את הנפש, אצל הספרדים יש מנגינה מיוחדת לקטע "אין כאלוקינו אין כאדוננו". ורגילים לשיר אותו במיוחד בין פסח לעצרת, ישנה מסורת עתיקה שמנגינה הזו היא מלפני גרוש ספרד ורבים מהיהודים בדרכם להעלאה למוקד היו מפזמים אותה. כמה רגש אצור במנגינה זו ובמיוחד כששרים דבר שיודעים ששורשיו כל כך מפוארים וישנים.

      בזיכרוני חקוקים לי במיוחד הרגעים המרוממים בהם אני סוקר בבית הכנסת את ציבור המתפללים. מבימת החזן, אני מביט בהם ורואה את כולם עטופים ומכוסים בטליתות. במקום הזה, אין צדיק ורשע, אין חבר ואויב, לא משנה מי התחיל ולא משנה מי המשיך. בעת הזאת, בזמן הזה, עם ישראל כולו, על עדותיו ומגזריו, נוסחיו ומנהגיו, עומד ביחד כגוש אחד ומרוכז במטרה אחת. הוא נושא תפילה השמימה שהשנה הבאה תהיה עבור כולם, הרבה יותר טובה. חג שמח, ושנה טובה ומבורכת לכל עם ישראל.

      הרב חיים אמסלם הוא המועמד לתפקיד הרב הראשי הספרדי בירושלים