פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      פרויקט מיוחד: זוכרים את החגים

      הלחן המיוחד ממרוקו (הרב אמסלם). המשפט של ליבסטר מחנות הירקות (הרב פרידמן). היחסים עם אלוהים (הדר גלרון). החברה שנעלמה (גילית חומסקי). האתרוג של אבא (בני רבינוביץ'). הכעס על יונה הנביא (רועי פוליטי). והשינוי כשהפכה לאמא (מיכל ברגמן). זיכרון ילדות מהחגים

      הרב חיים אמסלם - מועמד לתפקיד הרב הראשי הספרדי בירושלים

      הרב אמסלם: "אני לא טרנד, אני הצבעת מחאה" (דניאל בוק)
      (צילום: דניאל בוק)

      כילד, גדלתי בצרפת והיינו חברים בקהילה שעוצבה ברובה מיוצאי צפון אפריקה (אלג'יריה מרוקו). גדלתי על הלחנים המיוחדים לראש השנה ויום כפורים ובבית השירה, הפיוט והחזנות היו לחם חוקינו.

      תמיד אני נזכר בלחן המיוחד של "אבינו מלכנו"- התפילה שנאמרת בעשרת ימי תשובה מראש השנה ועד יום כיפור, אחרי התפילות שחרית ומנחה, חול וגם שבת, "אבינו מלכנו אין לנו מלך אלא אתה", "אבינו מלכנו חטאנו לפניך רחם עלינו". עלינו לארץ כשהייתי בן 11, ובמשך השנים "גלגלתי" בחיי כמה נוסחים וכמה מנגינות לאבינו מלכנו, אולם אין דומה ואין שווה למנגינת ילדותי. במשך שנים לא ידעתי להסביר פשרה של מנגינה זו, כשבגרתי אף תהיתי שהנועם המושר אינו לא בסגנון מרוקאי או אלג'ירי או מזרחי.

      להמשך: כנסו

      הרב ישראל פרידמן - סגן עורך ראשי של "יתד נאמן"

      הרב ישראל פרידמן (יח"צ)
      (צילום: יח"צ)

      נוהגים היינו לטפס על הארגזים הריקים בחנות הירקות של ליבסטר. ילדים קטנים, והוא זקן מופלג. אהבנו להעביר את אצבעות ידינו הקטנות, הפתוחות כמסרק, בתוך זקנו הלבן הארוך ולחזור אל הארגזים העשויים מעץ כבד, מהסוג שהיום כבר לא רואים. ליבסטר מצידו שמח בנוכחותנו, כי תמיד היה אומר לנו דברי תורה קלים להבנה. לא היו לו ילדים משלו, וילדי השכונה, כולם היו בניו.

      אני זוכר היטב את המסמרים. את הירקות שקל במאזנים שיש להם שתי כפות, בצד אחד הירקות ובצד השני אבני משקל עשויות ברזל שחור. מטבע הדברים, זו לא הייתה שקילה מדויקת ולכן ליבסטר נהג להוסיף מסמרים לכף המשקולות - "לרעתו", כדי שהלקוח יקבל מעט יותר, וזאת מחשש לגזל. כששתי כפות המאזנים התאזנו, הקונים קיבלו תוספת משקל ירקות כמשקל המסמרים, ולא חלילה פחות. אחר כך ליבסטר הכניס את הירקות לתוך שקיות הנייר החום שהיום קיימות רק כנייר ממוחזר. איש צדיק היה.

      להמשך: כנסו

      הדר גלרון - מחזאית במאית, שחקנית וסטנדאפיסטית

      הדר גלרון (צילום מסך , פייסבוק)
      (צילום: פייסבוק)

      "בכל פעם ששואלים אותי 'תגידי, מה הקטע שלך? מה, חזרת בשאלה? בתשובה? את דתייה לייט?' אני מודה שאין לי תשובה, מתחמקת מהגדרות ככל הניתן. אבל השאלה הזאת מחזירה אותי תמיד למערכת היחסים הכי יפה, קשה , מתסכלת, מתגמלת , מיאשת , משחררת... שאני מנהלת כבר כמה עשרות שנים טובות עם אלוהים . והנה התמצית:

      להמשך: כנסו

      גילית חומסקי - סופרת, משוררת ועיתונאית

      אייקון וואלה! NEWS רקע שחור (מערכת וואלה! NEWS)

      אין לי הרבה זיכרונות ילדות מחגי תשרי. הם זכורים לי בעיקר בתור עיסה דביקה של ימים משונים, והרבה צערים קטנים: סוף הקיץ, סוף הים. הרגע בו מגלים שאין יותר סלסלות ענבים על המדף.

      גם תפילות תשרי לא נשארו צרובות בי. בית הכנסת של ילדותי, מדגם מייצג של בתי כנסת בשנות ה-80, כלל עזרת נשים קטנה וצפופה עם כסאות פלסטיק, מנותקת מהתפילה עצמה. אני זוכרת בעיקר את עצמי בוהה בווילון.

      להמשך: כנסו

      בני רבינוביץ' - דובר בית הרב שטיינמן עורך ב"יתד נאמן"

      בני רבינוביץ' (יח"צ)

      אחד מזיכרונות הילדות החזקים והאהובים עלי במיוחד, היו בימי חג הסוכות. אבא זכרונו לברכה, היה מתהלך כל העת ברחובותיה של ירושלים עם לולב בידו. בידיי הקטנות הייתה קופסת האתרוג. "בוא יהודי, בוא תקיים מצוות ארבעה מינים. זה ייקח בדיוק כמה שניות", כך היה פונה לכל אדם ואדם שנקרה בדרכו שכיפה לא הייתה מונחת על ראשו. אני לא זוכר ולו אדם אחד שסירב לבקשתו והמשיך בדרכו.

      להמשך: כנסו

      רועי פוליטי - סופר ועו"ד פלילי

      רועי פוליטי (באדיבות המצולמים)
      (צילום: באדיבות המצלם)

      החגים בפתח, ימים נוראים, ואם בחרטות ווידויים עסקינן, אז גם לי יש אחד. זה קשור ליונה הנביא, ולזה שבמשך רוב חיי לא כל כך סבלתי אותו. היו לי לכך כמה סיבות, לא בכולן אני גאה באותה מידה ועל חלקן ניתן להתווכח, אבל די ברור שמול המסירות של משה רבינו, ההקרבה של אברהם או הנסים של אליהו, בלט יונה כטיפוס מתחמק. זה שממציא תירוצים ונעלם כשצריכים אותו. כולנו מכירים חבר'ה כאלה, מי במילואים, מי במשרד ומי מול הראי, ויודעים שחוץ מלהשתדל שלא לסמוך עליהם, אין הרבה מה לעשות.

      להמשך: כנסו

      מיכל ברגמן - עילה חברתית, פמיניסטית, ובעלת תפקיד ב"צו פיוס"

      מיכל ברגמן (צילום מסך , פייסבוק)
      (צילום: פייסבוק)

      בכל חג אני בטוחה שזהו החג האהוב עלי ביותר, ובכל זאת, חגי תשרי, ובעיקר ראש השנה, הם אהובים במיוחד. נראה לי שמה שתורם במיוחד לחוויה הזו, הוא השילוב היפה בין הסתיו הקצר לבין השנה החדשה שבפתח; פתיחה עם התקוות , אי הוודאות, הדפים החדשים שעומדים להגיע והדפים המחוקים שמתרבים משנה לשנה. הם, והעננים והרוח המיילל, שכן, גם לציניקנית שכמותי, בהחלט עושים יותר מצביטה אחת בלב.

      להמשך: כנסו