כרב מרכז תל-אביב, אני מארח בבית-הכנסת פעמים רבות לאורך השנה, ובפרט בימים הסמוכים לחגים, קבוצות של תלמידי בתי-ספר, יסודיים ותיכונים, ומשוחח איתם על משמעות נשמתם היהודית, על בית-הכנסת, ועל התורה והמצוות.
בכל פעם מחדש אני מופתע משני הקצוות המתגלים במפגשים אלו מחד, הבורות וחוסר הידע של רבים מילדי ישראל, אולי אפילו הדיס-אינפורמציה המוחדרת במוחם, בכל הקשור לתורה ולמצוות; ומן העבר השני, הרצון והצימאון הגדול שלהם לדעת ולהכיר יותר על מורשתם ועל דתם, נכונותם המיידית להפנים ולקבל על עצמם, לו רק הייתה מאפשרת להם סביבתם וחברתם, הרבה ממצוות התורה ומנהגי עם ישראל.
הורגלתי כבר במבטי חוסר הנוחות המופנים אליי ממדריכיהם ומוריהם של אותם קבוצות נוער כאשר השיחה מתארכת "חלילה" מספר דקות מעבר למצופה, או כאשר הילדים מגלים, "למרבה האסון", התעניינות והזדהות גדולה מידי בהסבריי על התורה ועל היהדות. עם הזמן גם קהה הכאב בליבי על העובדה שעבור חלק מקבוצות אלו, אין זה "ביקור בבית כנסת", אלא חלק מ"מסע ביקורים" שלם, שכולל בצורה שווה גם ביקורים ב(להבדיל) כנסיות, מסגדים, ושאר מרכזי עבודה-זרה...
אלא שלפני מספר שבועות, "הצליחה" מורה אחת בבית-ספר תל-אביבי יוקרתי לעורר שוב בליבי את הכאב הגדול. קבוצת נערים, בגילאי 12-13, שוחחו בהתלהבות אודות התפילין ומשמעותן, והנערות התעניינו במהותה של 'בת-מצוה' עבורן. המורה שהבחינה בכך ניסתה לזרז את סיום השיחה עוד בטרם השעה היעודה. כשראתה שחלק מהנערים אף מבקשים להניח תפילין בעצמם, קמה על בימת בית-הכנסת ושיסעה את הרצאתי בהכרזה: "יופי ילדים, אני נורא שמחה שהקשבתם פה יפה כל כך, נהיה מאוחר ואנחנו הולכים עכשיו לכנסייה, אני מאד מקווה שאת אותה התעניינות תגלו גם בהרצאתו של האב הקדוש בכנסיה, שגם היא ודאי תהיה מרתקת!".
דברים אלו אני כותב כתחילתו של הסבר, עבור רבים מידידיי באגפים השונים במשרד החינוך, שחלקם הרימו גבה לשמע הדברים שנשאתי באירוע הרמת-כוסית לשנה החדשה שהתקיים במשרד החינוך בירושלים בשבוע שעבר. באירוע זה, שבדרך כלל משמש לציון דרך חגיגי בלבד, לא נהוג לבקר את מערכת החינוך והעומדים בראשה. באופן מסורתי יש לי את הזכות לשאת באירוע זה דברי תורה וברכה קצרים, ולתקוע בשופר כנהוג בחודש אלול.
אך הפעם לא יכולתי להסתפק בדברים סמליים אלו. ילדי ישראל הם הנכס היקר ביותר שלנו, וחינוכו היא הערובה היחידה לעתיד עם ישראל. כאשר רואים כיצד מנסים להרחיק את ילדינו מצור מחצבתם פשוט אסור לשתוק.
לא אמרתי דבר על צורת החינוך בישראל, אלא פשוט הנחתי בפני הנוכחים, שר החינוך ובכירי המשרד, את העובדות כפי שהן: בסקרים שנעשו בחו"ל בנושא ההתבוללות, עלה כי מספר הישראלים היורדים המתבוללים גבוה בהרבה ממספר המתבוללים בקרב היהודים המקומיים. כיצד קורה שדווקא צעיר יהודי שעבר בארץ: 12 שנות חינוך, שירת בצבא וגדל במדינה יהודית מחליט שזהותו היהודית ועתיד עם ישראל כלל אינם חשובים לו? זה לא מכורח המציאות כמו אצל יהודים רבים בחו"ל, הם בוחרים כך מלכתחילה, באדישות מוחלטת.
אינני מאשים מישהו באופן אישי. כולנו אשמים. כל אחד ואחת בעלי השפעה על הנוער כאן בארץ ישראל חייב לעשות שינוי כיוון מוחלט בחשיבה. אנחנו אומרים בתפילה בראש השנה "יוצרי הבינני מורשה להנחיל" אנו מבקשים מהשם יתברך שתהיה לנו ההבנה כיצד להנחיל את מורשת ישראל. על כולנו, ובפרט על האחראים על תחום החינוך בישראל, להבין את האחריות העצומה שיש על כתפינו להנחיל לכל אחת ואחת מילדי ישראל את היופי שבתורת ישראל, את האהבה לקדוש-ברוך-הוא, לתורה ולמצוות, את ה"אתה בחרתנו מכל העמים". דרושה מהפיכה ושינוי מערכתי מקיף שיביא לכך שכל נער ונערה בישראל יהיו גאים בכך שהם בני אברהם יצחק ויעקב, שרה רבקה רחל ולאה.
בדרך זו של הליכה ב"גאון יעקב", תימשך השושלת המפוארת של עם ישראל.
הרב גערליצקי הוא שליח הרבי מלובביץ' בתל אביב
מעוניינים לפרסם מאמר במדור הדעות? כתבו לנו
המאמרים המתפרסמים במדור אג'נדה משקפים את עמדת הכותבים בלבד