זו השנה השביעית בה זוכים שירי הפיוטים ופולקלור בתי הכנסת לביטוי מוזיקלי מעודכן ועכשווי במסגרת פסטיבל הפיוט הירושלמי. פייטנים, חזנים, נגנים, מוזיקאים וזמרים ישראליים רבים נוטלים חלק בחגיגת העדות המציגה מניפה מוזיקלית בה מסתופפים יחד פסיפס קהלים ותרבויות, מצלילי כרם תימן דרך ארצות ערב ועד לשירת חסידויות אשכנז.
יצאנו לטעום ממופע הפתיחה שהתקיים בבית אבי חי בירושלים ביום שני. דוד לביא, רבקה זוהר ולירון לב, שולי רנד, אביב גדג' ומארק אליהו ביצעו במהלך הערב אל מול עיני מאות צופים את תפילותיהם הפרטיות ואת שירי התפילה הלא קונבנציונאליים והלא ממוסדים מן השנים האחרונות, בהם בחרו.
"השנה פתחנו גם בשאלה מה בין התפילה המסורתית והפיוטים הקלאסיים שאנחנו מכירים לבין טקסטים שנכתבים בתקופתנו. חיפשנו את השורש ממנו האדם מתפלל ולא נופל אל האמרה 'העושה תפילתו קבע אין תפילתו תחנונים'" אומר לוואלה! יהדות יאיר הראל, המנהל האמנותי של הפסטיבל. "יש פה מפגש חשוב שיוצר השפעה לכל הכיוונים, מצד פיוטי העבר אל מילות ההווה וחזרה. אני חושב שזה חלק מהרצון שלנו כפסטיבל להגיע אל שפה שיש בה אמת, וגם חדשנות השואבת ומתכתבת עם עולם המסורת".
"לפיוטים שאנחנו כותבים מהלב שלנו יש כמובן גם השפעה עמוקה מהשורשים והמקורות שאנו באים מהם, מבית הכנסת ומהמסורות בבית" מוסיף המוזיקאי מארק אליהו. "אפשר להתפלל גם דרך כלי נגינה, הרבה פעמים דווקא הניגון מבטא את התפילות שלא נכנסות למגבלות המילים".
בתקופה בה אנו חיים, אנשים עוד מתחברים לפיוטים העתיקים או שחייבים "לעדכן" אותם לימינו כדי להותירם בשיח מוזיקלי רלוונטי?
"אני מאמין שלכל דבר שבא מהלב, יש לב אחר שיכיל אותו ושזה יהדהד אל תוכו" אומר אליהו. "כך שירת הפיוטים וכך גם התפילות שנולדו כאן בארץ ישראל בעת האחרונה, בהשפעת התקופה המודרנית החדשה".
"יש הרבה רוקנרול ביהדות" מוסיף רון בונקר, המפיק המוזיקלי. "אם מקשיבים לאותם טקסטים חדשים, אפשר לשמוע את צעקת התפילה מדיסטרושן הגיטרות החשמליות. כשישבנו וחשבנו על אמנים שיכולים לבטא את כל הספקטרום הרחב הזה של התפילות האישיות, החלטנו לקחת אמנים מקצוות רגש שונים. כך רבקה זהר באה ממקום שהוא שלם, שולי רנד הגיע ממקום אבהי, אביב גדג' - מתריס וזועם, דוד לביא שואל את השאלות הנכונות ומארק אליהו שהתפילה שלו היא התפילה האינסטרומנטלית. הכל התחבר פשוט טוב".
דוד לביא, בוגר "כוכב נולד" וכוכב מוזיקלי בפני עצמו, לא מתחבר להגדרות התפילה הדתיות ומגבלותיה: "הרבה שנים שכחתי שיש מושג של 'תפילות מחוץ לסידור'. כשנזכרתי בכך התחלתי לכתוב גם על הנושא הזה ואני מרגיש שהשירים שלי האלה והתפילות האלה חזקות בשבילי לא פחות מהתפילות המסודרות בסידורים.
בין השירים שאשיר הערב יהיה השיר 'הכניסיני תחת כנפך' שבשבילי הוא שיר מאוד חזק וכשאני שר אותו אני מחבר את התפילה החילונית לתפילה שאני מכיר מבית הכנסת, הרגע הזה חזק מאוד".
הצמד שיכבוש בהמשך הערב את הבמה הם ללא ספק ההפכים בהרמוניה לירון לב ורבקה זהר. הם בחרו בביצוע שלושה שירים: "מודה אני" של מאיר אריאל, "תיקון כללי" של לירון ו"אבי הטוב שבשמיים" של שלמה קאלו.
איך יוצרים חיבור וגשר בין גילאים, תרבויות, ואמונות ומופיעים יחד?
רבקה: "יש בינינו גשר מיוחד, גשר של מוזיקה". לירון מבקש להוסיף: "זה באמת נשמע גדול אבל ביום יום זה לא מורגש. אני גם חושב שרבקה היא לא ממש טיפוסית רגילה, אין לה גיל כל כך. אנחנו גם חברים, יושבים יחד לאכול פיצה".
לאנשים לא דתיים יש מקום בפסטיבל לפיוט ולתפילה?
"ברור! מוזיקה, אומנות, כל אלו גשרים" אומר לב וזהר מוסיפה: "אני חושבת שכל פעם שאדם שר הוא נמצא בתפילה, אחרת הוא לא באמת שר. כשאדם שר הוא מתנקה מעצמו ויש בזה משהו משגיב. הוא מגיע למקום הכי קרוב לא-להים, וזה כלל לא משנה איך הוא מגדיר את עצמו מבחינה דתית".
בתפריט המופעים השנה ארבע קטגוריות המחולקות לארבעה ימים. בשני האחרון פתחה הראשונה שבהן, "תפילה אישית", בדמות מופע בו נשאו זמרים ישראליים תפילות אישיות מן הרזומה הפרטי והלאה אל שירי העת החדשה. לאחר מכן עלה שי צברי ויחד עם "הרכב העתיד'' פייט את פיוטי השכונה באותנטיות העבר, לקצב צעדיהם התימניים תחת הבמה של הקהל המולהב. ביום שלישי קיבל "הפיוט החסידי האשכנזי" כבוד בשלל הפקות, מופעים וסדנאות שנערכו בנושא.
היום (רביעי) יזכה "הפיוט היהודי-ערבי" לעדנה מחודשת עם המופעים "בדרך מטהרן לארץ הקודש", "עוד יום יבוא" ו"אנסמבל עלמיא", ועם חפלה עיראקית ברחבת החצר שתחתום את אירועי היום. גולת הפסטיבל תתקיים ביום חמישי במופע "בשעת נעילה" בכיכר ספרא, בו צפויים להשתתף כששת אלפים אנשים ועל הבמה ישירו הפייטנים ליאור אלמליח והרב דוד מנחם לצד להקת כנסיית השכל, הזמרת ריף כהן והתזמורת האנדלוסית הים תיכונית אשקלון.