טוקבקים, עירום וריאלטי: חטאים מודרניים

הריאלטי, הקיטוב בין מזרחיים לאשכנזים, הפייסבוק, הטוקבקים והעירום - החיים המודרנים זימנו לפתחנו אמצעים חדשים ש"בזכותם" גילנו חטאים שלא היו קיימים בעבר. יונתן ברג בחר שישה חטאים מודרניים שכולנו בצורה זו או אחרת - חוטאים בהם

יונתן ברג

חטא הטוקבקים

(צילום: ShutterStock)

אם יש מחלה ממארת בתוכנו בערב יום הכיפורים הנוכחי, הרי שזוהי תרבות הטוקבקים. כמי שסבל לא פעם ממגיבים חסרי פנים ושם, גיבורים גדולים של חדר חשוך ומקלדת בוערת אני יכול להעיד שהעלבון והפגיעה מול כול תגובה כזו הוא חריף. ואני עוד ספגתי מעט. גם אם אתה יודע שהקנאה מעבירה את האדם על דעתו, שמדובר באנשים כועסים ומרירים שאינם מסוגלים לעצור את עצמם, אתה נפגע.

אני מנסה לדמיין את אותו מגיב אלמוני:

הוא יושב בערב מול המסך, לא מסוגל להכיל דעה שונה משלו, פנים יפות, הצלחה ספרותית או כלכלית. את הרעל ששוטף אותו במהירות ומגיע עד האצבעות. האינטרנט הוא חרב פיפיות : מקור של מידע, מהפכה ושיתוף, אבל גם אזור דמדומים של מיניות, אלימות ורוע. באיזה צד בחרנו השנה?

אם ניקח את הטוקבקים בתור ברומטר לישראליות, הרי שבחרנו בצד השלילי, ברוע ובאלימות. בעולם הספרות שאותו אני מכיר לעומק, הטוקבקים קובעים תמיד, בכל כתבה ושיתוף שאין איש מוכשר :כולם עסקנים, כולם אינטרסנטים, ואם לא זה אז או שאתה או מזרחי או אשכנזי ומנצל את זה. אתה בטח חקיין, או בכיין או סתם מתנשא. שום מילה טובה, שום התרגשות משורת שיר או מקטע פרוזה. אני אומר לעצמי, אם שם, באתרי הספרות, המצב הוא כל כך קשה, מה יש להתפלא על אתרי הרכילות והספורט והאקטואליה?

חטא הריאליטי והעירום

(צילום: נועם מושקוביץ)

כמה טוב יכול לצמוח מתכנית טלוויזיה, דוגמת "האח הגדול" שמרוכזת כולה סביב בריכה, כלומר, סביב התערטלות ועירום? ומילא העירום הגופני, אבל מה שנורא יותר בתוכניות מן הסוג הזה הוא העירום הנפשי. זו התכונה המשותפת לתשעים אחוז מהטלוויזיה שלנו- עירום נפשי.

אם אתה זמר, או ספורטאי או שף, אתה צריך סיפור משפחתי מורכב מאחוריך שירגש את הצופה. וגם אם אתה סתם רווק, אתה צריך שמישהי תרדוף אחרייך או אחרי מיליון ש''ח או אחרי כוכבות לחמש עשרה דקות, אתה חייב לרגש.

תנו לנו בכי, תנו קלוז אפ. תביאו לנו פרידות, תיצרו מולנו משברים, תנו לנו אותם כדי שנרגיש טוב עם החיים שלנו, כדי שלא נהיה לבד בתוך הצרה הפרטית של מערכות יחסים ומשפחה וסיפור החיים המשעממים שלנו

לכל אחד מאתנו יש סיפור שהוא שלו ושל הקרובים אליו- סיפור פרטי , אינטימי, חד-פעמי, אלו החיים. אין שום סיבה לנתץ את הפרטיות הזו ולהפוך את הדברים הכמוסים ביותר לנחלת הכלל, לכותרת העיתון, לשורות בפייסבוק, לתמונות בכל אייפון. יותר מאין סיבה- זה הרסני .

אדם שאין לו עולם פרטי, אישי ומשפחתי, הוא אדם נטול ביטחון, שהופך מכור לתגובות ברשת ובתקשורת ואחר כך מוצא את עצמו רץ לפתיחה של חנות לכלי בית רק כדי לזכות בעוד פלאש אחד, בעוד רגע אחד של נוכחות. אבל אז הוא נעזב, אחרי שסחטו אותו, אחרי שלקחו ממנו את הסיפור שלו הוא נותר בלי מילים, בלי זוהר, בלי קרבה פשוטה ויציבה .

חטא הקיטוב בין מזרחיים לאשכנזים

אורטל בין דיין (צילום: גיא כושי ויריב פיין)

אם יש חטא אחד עתיק שמקבל פנים חדשות בימים אלו הוא הסיפור העגום של מערכת היחסים בין המזרחיים והאשכנזים בישראל. החטא הזה מתחיל לפני עשרות שנים ביחס של המדינה לעולים ממדינות ערב. הפחד מאבדן שליטה, התנשאות, דעות קדומות וסתם רוע, חברו יחד לכדי יחס משפיל ומקפח. זו האמת, והיא תעמוד לעד כתעודת עניות למדינה הצעירה.

בשנים האחרונות, ולשמחתי ל"שירה" יש חלק נכבד בכך, מתעורר דיון חשוב על הצורך בשוויון וביחס תרבותי לאוצרות שהביאו איתם העולים ממדינות ערב. אבל הדיון החשוב הזה הולך ומדרדר לקיטוב ושנאה. אני לא מדבר על הספרות והשירה, שגם שם לא הכול מידתי , אלא על בני הנוער.

אני פוגש אותם במערכת החינוך ומחוץ לה ורואה כיצד המוצא הפך לקללה, כיצד הם, כמעט בלי לשים לב מקבעים בתוכם ניכור ולעג למי שלא כמותם. זה נכון למזרחיים כלפי האשכנזים ונכון באותה מידה ההפך. זה מסוכן ומצער ואין לדעת לאן זה יוביל.

הדיון חשוב, ושינוי משמעותי ביחס, בהקצאת משאבים, בעידוד תרבות ויצירה חשוב גם כן, אבל אנחנו חייבים להיזהר שלא נמצא את עצמנו עם חלוקה צודקת יותר, אבל עם עם מפולג ללא אפשרות תיקון וחזרה.

חטא הפייסבוק

(צילום: ShutterStock)

הנה אולי החטא המודרני מכולם, שהוא גם החטא העתיק והגדול ביותר של האדם- בזבוז זמן. אני עוד זוכר את הימים שבהם צחקתי על מי שהיה לו פייסבוק והבטחתי לעצמי שלא אפתח חשבון. הייתי חלש ופתחתי, אבל זה עוד היה מבוקר, ואז זה הפך להתמכרות ולשיטפון של סטטוסים ותגובות ולייקים וקישורים והיום דקות ושעות עולות בעשן מול צבעי הכחול- לבן של הפייסבוק.

המשאב היקר ביותר שלנו הוא הזמן, והמאגרים הולכים ומדלדלים. הכוח של בזבוז הזמן הוא עצום- אתה מהופנט, חסר פעולה , לא חייב להחליט ולבחור ולבצע ולתכנן ולקיים, כל מה שהזמן מבקש ממך. אבל בזבוז הזמן הזה, כמעט תמיד, חובר לעוד בזבוז, זה של הכסף. כי כשאתה מהופנט וחסר תנועה אתה מטרה נייחת בעולם המודרני. אתה מותקף בפרסומות והצעות וסמסים וצבעים, ואתה בלי ההגנה של המודעות והבחירה, הם יודעים את זה בחדרים במטה של הפייסבוק או של גוגל או של הטלוויזיה המסחרית. ומה התוצאה בסוף ? הזמן נעלם והכסף נעלם וכשאתה מתעורר החיים עברו להם בשקט לידך.

walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully