להיות דתייה חסודה ולקנא בבר רפאלי

כששואלים אותי איך היהדות באה לידי ביטוי בחייו של אדם דתי, לא תמיד אני יודעת מה התשובה. כשאני פותחת את הטלוויזיה אני בדרך כלל רואה שהדימויים והתיוגים שמקבלים אנשים דתיים בתוכניות ריאליטי הם דימויים של מלאכים תמימים וטהורים, מלאכים כמו אופיר בן שטרית או איל כהן מדה וויס. אין ספק שהתמימות קיימת, אבל הניסיון לשמר את אותה תמימות – הוא ניסיון שאבד עליו הכלח ממזמן.

להיות צעירה דתייה זה לא רק לשמור על עצמך ועל הגוף שלך לפני החתונה, כפי שלרוב מקובל לחשוב. זה משהו בהתנהלות הפנימית שלך, זה כל כך עמוק וטבוע בך שאת אפילו לא יודעת כיצד להגדיר או להסביר את זה לאנשים אחרים. כשאת גדלה בתוך מסגרת מאוד שמרנית שמחנכת אותך להתאפק ולהתנזר מכל מה שאת רוצה לבדוק, את אפילו לא מודעת לעובדה שאת רוצה לחצות את הגבול כי כולם כבר שטפו אותך מכל כיוון.

בתור נערה כל כך זלזלתי בבנות האלה, הבנות המרדניות שהכניסו את עצמן לצרות. תמיד האמנתי שמי שמחפשת צרות גם תמצא אותן, ומי שתישאר נאמנה לדרך שלה ולא תסטה למקום שעלול לדרדר אותה גם תרגיש יותר טוב מכולם. אבל עמוק בפנים, את חיה בתחושת החמצה. משהו לא מסתדר כאן, אם הכל תמים, טהור ומלא במשמעות רוחנית בחיי- כיצד אני ממשיכה להרגיש ריקנות?

ככל שהזמן עובר תחושת העצבות מלווה אותך יום יום, הקונפליקט הפנימי הולך ומתעצם. אף אחד לא באמת יודע מה את מרגישה. את עושה בדיוק מה שאומרים לך וממשיכה לטעון שהחיים שלך יהיו מספיק מעניינים ומרגשים גם בלי לחפש הרפתקאות מיותרות בטרקים של דרום אמריקה או במועדון הקלרה בתל אביב.

את נערה דתייה שמושפעת מכל מה שאת קוראת בעיתונים ורואה בטלוויזיה, לאט לאט ובזהירות, את לומדת להעריץ את מודל היופי השטחי. למרות שאת לא סובלת את זה, זה מחלחל אלייך פנימה. את אפילו לא שמה לב שזה מה שקורה לך, את כל כך שקועה בתוך זה שכבר למדת להפנים את יחסי הכוחות בעולם הזה שסובב סביב חיצוניות, כוח, כסף ושליטה.

שמות כמו "בר רפאלי", ו"בראד פיט" לא אמורים להזיז למישהי עם מטען פנימי כה עמוק ורוחני, אבל כשאת מקבלת את הציון הכי גבוה בכיתה במבחן בתנ"ך ולנערה הכי יפה בכיתה יש חבר בלונדיני חתיך, ה-100 שקיבלת הופך לחסר משמעות. לא יעזרו ולא ישנו מיליון שיעורים בהלכות צניעות שתעברי ותקבלי באולפנה או במדרשה. את יודעת באמת מי נהנה בחיים ומי מפסיד בהם. וכנראה שכל חייך תחיי במתח הזה בין החינוך שקיבלת בבית הורייך ובבית הספר לבין החיים האמיתיים.

אז מה זה להיות דתי? זה להיות בן אדם לא החלטי, שכל פעולה בחייו הופכת לקטנונית, פלספנית וכנראה גם קצת מעצבנת. זה לוותר על הנאה עכשווית ותאווה ולהציב אותם מול איפוק, סבלנות ותמימות. בעולם שבו מודל היופי מתבסס על שלטי חוצות ענקיים בכיכובה של בר רפאלי, גם הדתיים שופטים אותך על פי חיצוניות. במקרה של התנגשות בין יופי אלוהי לבין איפוק, תמיד עדיף לך לבחור בצד המושך יותר, אפילו אם את דתייה אדוקה.

הכותבת היא בוגרת תואר ראשון בתקשורת מטעם אוניברסיטת אריאל ובוגרת החינוך הממלכתי דתי.

מעוניינים לפרסם מאמר במדור הדעות? כתבו לנו.

המאמרים המתפרסמים במדור אג'נדה משקפים את עמדת הכותבים בלבד.