"שבע מעלות היו לו למגדל ממזרחו ושבע ממערבו. מעלים את הלבנים מכאן ויורדים מכאן. אם נפל אדם ומת לא היו שמים לבם אליו, ואם נפלה לבנה אחת היו יושבים ובוכים ואומרים: אוי לנו, אימתי תעלה אחרת תחתיה". (פרקי דרבי אליעזר כ"ד).
מקור חטאם של יזמי מגדל בבל הוא בעובדה שחיי האנשים היו בעיניהם חסרי ערך, לעומת ערכו הרב של המגדל. הם רצו לבנות כמה שיותר גבוה בעלות שתהיה כמה שפחות גבוהה. עד כדי כך שהיו בוכים על אבדן חומרי בניין והיו אדישים לגמרי לגורלם של הפועלים. העונש שהוטל על הבונים היה מניעת המשך תהליך העבודה הקטלני הזה על ידי פיזורם לכל עבר ומניעת התקשורת ויצירת השפות השונות. ההפרה הבוטה של זכויות העובדים במגדל בבל הביאה ליצירת העולם כפי שאנו מכירים אותו היום - אנשים המפוזרים במקומות שונים, דוברים שפות שונות וחיים בכלכלות שונות. התורה לא יכלה לחזות את הכלכלה הגלובלית המודרנית. אם הייתה חוזה אותה, אולי הייתה חושבת פעמיים על העונש המתאים לעברייני העבודה של מגדל בבל.
בפרק ה"שוכר את הפועלים" במסכת בבא מציעא יש דיון מפורט על זכויות עובדים- כמה שעות מותר לעבוד, על חשבון מי הדרך לעבודה, אילו מזונות מחויב המעסיק לתת לפועל והאם מותר לו לשלם על שעות נוספות. חכמינו הקדימו במאות שנים את חוקי העבודה המודרניים משום שכבר אז הבינו שזכויותיו וחירותו של האדם הם בלתי מוגבלים. מכיוון שתהליך היצור מחייב אותנו לשלול לזמן מוגבל את חירותו של האדם, על המעסיק להיות זהיר מאד ועל המדינה לנסח את החוקים שיגנו על הפועל במצב הזה של שלילת חירותו הזמנית לצורך העבודה.
חז"ל קובעים שבכל מדינה יש לנהוג על פי חוקי ההעסקה המקומיים. אך מצב אחד מדאיג אותם מאד- זהו המצב של עיר חדשה שאנשים התקבצו אליה מכל קצוות תבל, עם מנהגים שונים ושפות שונות. במקרה כזה, בהיעדר חוק מקומי, החשש הוא שהמנגנון על פיו דברים יעבדו הוא השוק החופשי. מכיוון שטבעו של שוק העבודה הוא שיש יותר היצע של עובדים מביקוש לעבודה - לעולם יהיה ערכו של הפועל נמוך ומקום עבודתו לעולם יהיה בסכנה. שוק עבודה חופשי לחלוטין ללא חוקים ורגולציה, הוא שוק אכזר. הפתרון שחז"ל מציעים לבעיה הזאת הוא יצירת אוסף חוקי העסקה בסיסיים שיוכלו לשמש בכל מקום, גם במקום בו יש אוסף של זרים שהתקבצו למקום חדש ללא חוק. התורה מגנה עליהם בכך שהיא מחייבת את המעסיק להגביל את שעות העבודה, לספק מזונות ולקחת אחריות על זמנם ובטיחותם של הפועלים, גם בדרכם לעבודה.
רבים מהמעסיקים במדינה היהודית המודרנית פועלים בדיוק הפוך מרוח היהדות. הם חוזרים למגדל בבל. הם שוכחים את הפועל ומתאהבים בחומר ובעשיית הכסף. בדרך של גזל שעות נוספות ופנסיה מעובדיהם הם גורפים עוד ועוד קומות למגדל שלהם ועוד ועוד אפסים לחשבון הבנק שלהם. כפי שחששו חז"ל, התופעה מתעצמת כשמדובר באנשים המתקבצים מכל קצוות תבל לעבוד כאן, צאצאיהם של קרבנות המגדל מדברים שפות שונות, אין ביכולתם להתייעץ, לקרוא את החוק או לדרוש את זכויותיהם ולכן, הם נתונים לניצול ולזלזול בבטיחותם מצד המעסיקים.
היבט אחר של התופעה ראינו השבוע עם סגירת מפעל מגבות ערד. בזמן שעסקנו במחאה קולנית בפייסבוק על מחיר המילקי, עשרות עובדים נשלחו לבתיהם ולאף אחד לא היה אכפת. הסיבה לקריסת מפעלי הטקסטיל בישראל טמונה אף היא באותו עונש היסטורי - הפיזור וריבוי השפות מוביל לחוקי העסקה שונים במקומות שונים אשר מאפשרים למעסיק לנצל עובד אחר, שאינו מכיר ולא דובר את שפתו (בירדן לדוגמא) ובכך, להוזיל את עלות הייצור במחיר של שליחת מאות משפחות ישראליות אל מתחת לקו העוני.
היזמים, האדריכלים והקבלנים של מגדלי בבל למיניהם, תמיד יחגגו ואילו את המחיר ישלמו הפועלים אשר הופצו לכל קצוות תבל ועכשיו מתקבצים חזרה לבנות עוד ועוד מגדלים בהם ערכה של לבנה גבוה מערכו של אדם. מי שצביונה היהודי של מדינת ישראל יקר לליבו, חייב לקחת את מקלו ותרמילו, לנסוע לדרום ת"א או לערד ולצעוק את צעקת העובדים : הפרה של זכויותיהם מנוגדת למדינה שקמה ברוח נביאי ישראל.
ניר ברוידא הוא ראש הישיבה החילונית בינה
ארגון בינה עוסק בהעמקת הזהות היהודית בקרב הציבור הישראלי.