אנחנו פוגשים את קורין אלאל בחצר הבית בו היא מתגוררת עם אשתה רותי, לה נישאה לפני מספר חודשים. אלאל לוקחת אותנו למרתף המוזיקלי האישי שלה.
הקומה התחתונה של ביתה עמוסה בצלילים, בקצה החדר מטבחון קטן, ובשירותים - מערכת תופים גדולה שוכנת לצד מספר סטנדים ותקליטים ישנים, תעודות על הקיר והאסלה, במרכז החדר.
בהמשך, תבצע אלאל למשך כשעה שלימה את כל ספר קהלת, מלווה בשישה נגנים, לקראת מופע שיעלה בפסטיבל העוד ה-15, בבית הקונפדרציה בירושלים בעוד כשבועיים.
"בשנים האחרונות מאוד התחברתי להבין מה זה יהדות, מה זה יהודי ולמה אני פה" משתפת אלאל בריאיון מיוחד לוואלה! יהדות, "הקשר שלי עם אלוהים מאוד התחזק וההבנה שיש מישהו ששומר עלינו מאוד משפיעה עליי. זה שאני באה כאילו מעולם החול אל הקודש, זו אחריות והתכוננתי למופע הזה כמו שלא התכוננתי לשום דבר שאני מכירה".
על רקע דבריה אני מבחין בקיר החדר בספרייה ישנה ובה עשרות מספרי העולם היהודי תנ"ך, חומשים, סידור, ספרי הרמב"ם, כתבי רבי נחמן מברסלב, מעשיות צדיקים וטלית גדולה אחת.
בחרת להופיע עם אחד הספרים הכי מורכבים של העולם היהודי. "קהלת" גדוש במסרים וברעיונות עמוקים, אך לא פחות מכך בייאוש ודיכאון מעולמנו. אבל את בחרת לראות את הדברים באופן שונה.
"לפני שהתחיל רעיון המופע, לא קראתי את קהלת מעולם. אבל בפעם הראשונה שראיתי אותו, נהיה לי כמו אור כזה. פשוט הסתכלתי על המילים והרגשתי שהעיניים שלי נדלקות כמו פנסים, ראיתי את כל מה שהוא מנסה להביע. מאוד הבנתי אותו, הבנתי מה הוא אומר: שהוא יודע שהוא מאוד עשיר, שיש לו מדינה מאוד גדולה וחזקה אבל הוא מתוסכל שהוא לא יודע מי יהיה אחריו. זו דרמה עצומה".
"אחרי שקראתי אותו, היו שני משפטים שהתאהבתי בהם. המשפט הראשון היה בקשר לסאונד, ואמרתי 'וואו! הוא מבין גם בסאונד! הוא אמר, אל תדבר על מישהו רעה כי אם בחלון תבוא ציפור ותשמע אותך, היא תישא את הקול למישהו אחר. הוא הבין שהקול נוסע ושיש לו גל. ישר התחברתי לזה".
"הדבר השני שהתחברתי אליו הוא שם המופע: 'ראיתי עבדים על סוסים ושרים הולכים כעבדים על הארץ'. התמונה שהוא השליך את עצמו על הרצפה והוא מדבר על השלטון ואומר "אשריך ארץ שמלכך נער ושריך בבוקר יאכלו". הוא מתאר תמונה מאוד נאיבית ומדהימה בעיניי, כאילו זו הירושה שלו, זה מה שהוא אומר שצריך להיות".
את שרה מילים כמו "טוב יום המוות מיום היוולדו", או "טוב ללכת אל בית האבל מללכת אל בית המשתה", בכזה חיוך ובכזו שמחה, למה מחייכים בפסוקי טרגדיה כאלו?
"הכל הבל הבלים? זה זה. הכל הבל. גם אם אתה הולך לבית שמחה זה הבל הבלים, וגם אם אתה הולך לבית אבל זה הבל. רק שבבית אבל, יותר שווה ללכת כי אז אתה מתחבר אל האלהים ואתה יכול לעשות מעשה טוב יותר מאשר אם תלך אל בית המשתה".
"אני גם שמחה לשיר את הפסוקים המדהימים האלה ומרגישה קדושה כשאני שרה אותם", מוסיפה אלאל. "הייתה לי חזרה אחת פה בבית שהייתי יחפה והתחלתי לשיר, ופתאום עצרתי הכל ופשוט הרגשתי שאני חייבת לשים גרביים ונעליים ולחזור 'לבושה' לאולפן. אין לי מושג מאיפה זה בא לי אבל הרגשתי את זה מאוד חזק, זה אף פעם לא קרה לי. אני כל הזמן יורדת לאולפן, וזה בבית אז אני הולכת איך שאני רוצה ופה פשוט לא יכולתי".
איך בונים מופע מ-12 פרקים? כל כך הרבה מלל, כל כך הרבה עומק. כל תו ותו וכל אות ואות מולחנת או שהרשית לעצמך גם לאלתר על הבמה פה ושם?
"הכל מולחן. הכל עם הרמוניה כתובה. כל אות מולחנת, כל שקט מולחן", אומרת אלאל. "אגיד לך יותר מזה כשכתבתי פעם ראשונה את הטקסט במחברת שלי, עשיתי לי כל מיני סימנים שאוכל להכיר את התוכן. לדוגמא, ציירתי לי ציור של לב בכל פעם שראיתי לב מאחורי הטקסט. וכשקראתי את התוכן עם הציורים ראיתי את זה כמו מקרא בשבילי ואמרתי לעצמי וואו, כמה פעמים שלמה המלך אומר בספר 'לב'...".
"על אותו הרעיון צבעתי בצהוב כל פעם שהיה כתוב 'תחת השמש'. ראיתי שזה חוזר על עצמו לפני שהלחנתי ואמרתי מעניין לראות כמה פעמים זה חוזר. ספרתי ומצאתי שזה יוצא 30 ומשהו פעמים. כשישבתי לכתוב את האקורדים לנגנים, סימנתי לי מידי פעם 'ברייקים', וכשעברתי על הכל מצאתי שיש בדיוק אותו מספר של ברייקים בטקסט. כל הדברים האלה אומרים לי ונותנים לי את ההרגשה שזה הדבר שהכי נכון לי לעשות".
את משלבת במופע כלי אתניים כמו העוד, יחד עם כלים אלקטרוניים ומודרניים. יש פה עניין של סאונד בלבד או מסר מעבר לכך?
"רציתי להביא את הקטע המוזיקלי של אז, של העבר, לצד האקטואליות של היום. שהערב לא יהיה ערב רוק. אני רוצה שכשתתחיל ההופעה נכנס כולנו לעומק הנשמה של שלמה המלך פנימה. לכן אני מרגישה שהכל צריך להיות ממש בעדינות, עדין נפש, לשם אני שואפת".
המופע לא יהיה מופע סטנדרטי. מי יזם את הרעיון, איך חשבת על הפרויקט?
"פנה אלי לאחרונה אפי בניה שהוא מנהל פסטיבל העוד הבינלאומי בירושלים עם ההצעה שנעשה את קהלת. פתחתי את קהלת וישר אמרתי כן. ולא רק שהחלטתי לעשות את המופע אלא גם אמרתי שזה הולך להיות האלבום הבא שלי. מאז התקליט האחרון שלי - 'פשוט כל כך' שכתבה המשוררת אגי משעול, לא מצאתי את מקומי בטקסטים. מבחינתי, הטקסטים שלה היו הכי עמוקים שיצא לי להכיר. מה שקרה הוא שאחרי האלבום הזה התחלתי לקרוא תהילים, זה הדבר היחידי שהרגיע אותי. אמרתי לאגי שאני קוראת תהילים והיא אמרה לי 'תדעי לך שזה המשוררות הכי גבוהה שיש'. ובאמת התחברתי לזה בקטע הספרותי, התיאורים שם מטריפים אותי.
ומאז שאני רגילה לקרוא כתבי קודש לא מצאתי מילים עד היום להגיד 'זה התקליט הבא שלי'. לא חסרים לי שירים אבל לא בא לי להוציא אותם כתקליט, לא בא לי על כלום. ואז בא אפי עם ההצעה וקפצתי עליה. כמו שהוא קרא לי מקהלת 'לכל זמן ועת', זה הזמן של הפרויקט ועכשיו צריך לעשות את זה".
בסופו של מסע מגיע קהלת אל המסקנה 'סוף דבר הכל נשמע את הא-להים יירא ואת מצוותיו שמור כי זה כל האדם'. את מסכימה עם המסקנה הזו?
"כן. זה קצת אומר שוב 'הכל הבל הבלים' בסופו של דבר. הכל הבל הבלים, אבל את הא-להים תשמור. מה שהוא אומר זה שאם אנחנו נשמור על עצמנו כבני אדם אז כבר נהיה קשורים לא-להים ואז הכל יהיה טוב וזה יכול להיות סוף דבר".
מה את רוצה שאנשים יקחו מההופעה הזאת?
"אני חושבת שהם יבינו את קהלת בדרך אחרת ואם הם לא מכירים אז הם יכירו. עברנו את החגים, את יום כיפור שאגב כמובן צמתי בו, את ראש השנה, את סוכות, ובסוכות קוראים את קהלת. אני לא מדברת הרבה על קהלת ואני לא מדברת הרבה עם אנשים בכלל, אבל אני זוכרת שביום בו קראו את קהלת בחג סוכות, פשוט לא הפסקתי להתקשר לאנשים ולחברים שלי ולדבר איתם על קהלת. לא יכולתי להפסיק. גם כתבתי על זה פוסט בפייסבוק. זה מרגש אותי. ואני רוצה להעביר את ההרגשה הזו הלאה במופע".
"הלחנתי את זה בלי גיטרה, והלחנתי את זה בפעם אחת ארוכה. ואחרי כל העבודה שהכנתי את עצמי כמה חודשים, שכתבתי והלחנתי, פשוט שרתי את זה בלי לדעת מה הולך לקרות. ואז ראיתי את כל התמונה של קהלת, הכל היה לי מול העיניים. זה היה מדהים".
שלמה המלך היה מרוצה מהפרויקט הזה?
"לא יודעת. בעצם, אני מאמינה שכן...".
פסטיבל העוד הבינלאומי בירושלים, בניהולו האמנותי של אפי בניה ובהפקת בית הקונפדרציה, חוגג 15 שנים ויתקיים בין ה-6 ל-15 בנובמבר, באולמות ברחבי ירושלים.
מלבד מופע הפתיחה - "קורין אלאל שרה קהלת" יופיעו שם טוב לוי והרב דוד מנחם במופע משירתו של הרמח"ל ויתקיימו המופעים: "ג'אז פיוט" עם הדס פל ירדן, יניב עובדיה וטריו מקס דוהלמן מברלין, הזמרת היווניה סאווינה ינאטו בבכורה ישראלית, גוצ'אג אסקרוב בביקור בכורה בישראל, נגן העוד המרוקאי מוחמד אהדאף ועוד.
לדף הפייסבוק של הפסטיבל.