פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      הממסד הרבני חרדי שכח לאהוב את הגר

      מה יהא על כל אותם מאות אלפי אזרחים החיים בתוכנו ומוגדרים כ"אחרים"? האם הממסד הרבני באמת התאמץ עד כה למצוא עבורם פתרונות? להבין לליבם? להקל על דרכם? נטע סלע שהייתה עדה לתהליך גיור חושבת שהממסד הרבני מתקשה להבין את הציווי של אהבת הגר

      חתונה בצל הירי: זוגות שהתגיירו נישאו (באדיבות המצולמים)
      הרב אלי בן דהן עורך חופה לזוג שהתגייר

      לפני כארבע שנים נדון בראש סדר היום הציבורי עניינו של "חוק הגיור הצבאי". אז, ממש כמו היום ביחס ל"חוק הגיור" הנוכחי, הביע הממסד הרבני- חרדי התנגדות חריפה. הגיורים הצה"ליים הפכו בפיהם לשם קוד להתבוללות וסכנה קיומית לעתיד העם היהודי. הערמת קשיים ובעיות, שימת דגש על ליקויים והתגדרות באיסורים הלכתיים גברו אצלם על הדרישה והצורך למציאת פתרון אמיתי. במקביל ובהתאמה, השותפות החרדיות לקואליציה, איימו במשבר; את הוועדה הרבנית המיוחדת שהוקמה לטיפול בנושא על ידי הרב הראשי דאז, הרב שלמה עמאר פקד גל הפגנתי של התפטרויות.

      והנה, ראו איזה פלא, נדרש אז אל המדוכה מנהיגה הרוחני של ש"ס, הרב עובדיה יוסף ופסק כי הגיע למסקנה ש"על- פי ההלכה גיורי צה"ל תקפים על- פי תורתנו הקדושה". כיום לצערנו, הרב יוסף איננו עוד איתנו. שוב אין מי שיעדיף להגן על כבוד התורה מאשר על כבודם של נציגיה הממסדיים בבתי הדין והרבנות.

      הרעה במצבו של הרב עובדיה יוסף: "המצב קשה" (עומר מירון)
      על- פי ההלכה גיורי צה"ל תקפים על- פי תורתנו הקדושה". הרב עובדיה יוסף זצ"ל (צילום: עומר מירון)

      והנה התגלעה לה הסערה הציבורית אל תוך חיינו. באותם ימים, משפחתי אימצה שתי חיילות מתגיירות במסגרת קורס "נתיב", הנתיב הצה"לי לגיור. מטבע הדברים, הדיון הציבורי הסוער אודות החוקיות המשפטית וההלכתית של הגיור הצה"לי שהתחולל בחוץ, שהן עצמן היו מצויות בעיצומו, העיב על ליבן כעננה שחורה. ייתכן ובסופו של תהליך, גיורן כלל לא יוכר? לנוכח זאת, משפחתנו השתדלה בכל מאודה לסייע להן לגשר על הפער שעמד חוצץ בין רצונן להשתייך למשפחת העם היהודי ולאמץ דרכיה של התורה המאירה כל- כך, לבין ייצוגה הפחות מאיר בשדרות הציבוריות והפוליטיות של מדינת ישראל.

      בעניין זה, אשתף אתכם הקוראים, באירוע שהייתי עדה אליו ובו גלום מסר רלוונטי גם לימינו אנו, ובכלל. אחת המתגיירת שלנו, אליסה, הוזמנה להופיע בפני בית הדין לגיור בירושלים ואני הצטרפתי אליה. אל הדיון הצטרף גם מפקדה האישי בצבא. שנינו, כאזרחים ישראלים ויהודים, התבקשנו לתת עדות בעניינה. הדיינים שאלו אותנו שאלות רבות וביקשו לבחון את התרשמותנו האישית לגבי מידת כנותה ורצינותה של אליסה ביחס להליך הגיור. אני העדתי בפניהם עד כמה מורגש רצונה להפוך ליהודייה מן המניין. אך למפקדה האישי היה סיפור הרבה יותר עוצמתי ועמוק לספר לדיינים, וכך סיפר:

      "אתם רואים אותי כאן היום בלי כיפה, אבל לא תמיד הייתי ככה. אני גדלתי בבני ברק. אבל באיזשהו שלב, הורדתי את הכיפה והיום אני חילוני, מפקד בצה"ל. לא אהבתי שכפו עליי את הדת, זה לא התאים לי. אבל הנה, הגיעה אליסה, ואני מלווה אותה יום- יום ועד לתהליך שהיא עוברת ועד כמה היא עושה את הדברים ממקום טהור ואמיתי ועוצמתי ורוצה באמת ובתמים להיות יהודייה. אין לכם מושג כמה זה מרגש, לא ראיתי דברים כאלה. אי- אפשר להישאר אדיש. אני יכול לספר לכם שאני, שהורדתי את הכיפה והפסקתי לשמור מצוות, משהו בסיפור שלה כל כך השפיע עליי ואחרי 14 שנים התחלתי להניח שוב תפילין". האין סיפור זה מעיד כאלף עדים על דרכיה האמתיות של התורה והיהדות?

      מתגיירות בקורס נתיב (באדיבות המצולמים)
      אליסה ואליסה בבית הדין לגיור (צילום: באדיבות המצלם)

      אליסה עברה את תהליך הגיור בהצלחה לבסוף. כמוה גם המתגיירת השנייה שלנו, שגם לה קראו באותו השם. שתיהן, שינו את שמן עם תום התהליך ל"אל-יה", אל השם. שתיהן מהוות תוספת ברוכה לעם היהודי אשר לאורך הדורות התפאר בגרים שלו: רות המואבייה (סבתו של דוד המלך), תנאי המשנה שמעיה ואבטליון, רבי עקיבא בן גרים היה, ואפילו משה רבנו היה נשוי לאישה, שאחרי הכול, לא נולדה יהודייה. עם תום התהליך הן הודו למשפחתי מכל לב על שידענו להוביל אותן אל חיק היהדות באופן מסביר פנים, מעודד. אשרי העם שככה לו.

      אני יכולה להבין במידת מה את חששותיהם הכבדים של אנשי הממסד הרבני לנוכח השינויים המתחוללים במדינת ישראל בענייני דת ומדינה. שהרי אלו הנדרשים לקבוע, להביע עמדתם ולהצביע בכנסת בעניינים אלו, אינם תמיד ובהכרח מחויבים לעקרונות ההלכה היהודית. אך מנגד, קשה להימנע מן התחושה שאותם אנשי הלכה נוטים להתגדר במוכר ובעיקר באסור, ופחות מחפשים דרכים להקל, להסביר פנים ולהיות קשובים לרחשי הדור והשעה. רק בסוף השבוע קראתי באחד ממוספי השבת איך ניסה ח"כ חרדי לדבר על ליבו של ח"כ ערבי שיצביע נגד חוק הגיור בוועדה כי ככה יהיו פחות יהודים. נכתב גם על מסכת חייה של הרוגת פיגוע הדריסה בירושלים, הגיורת קארן ימימה מוסקרה שבחרה בשם "ימימה", כשם בתו של איוב כביטוי למסכת הייסורים שעברה בדרך ליהדותה.

      מתגיירות בקורס נתיב (באדיבות המצולמים)
      אליה ואליה אחרי הגיור (צילום: באדיבות המצלם)

      מה יהא על כל אותם מאות אלפי אזרחים החיים בתוכנו ומוגדרים כ"אחרים"? האם הממסד הרבני באמת התאמץ עד כה למצוא עבורם פתרונות? להבין לליבם? להקל על דרכם? תחת זאת, ניכר שהם מתקשים להבין לעומקו את משמעות הציווי האלוקי אשר עניינו הוא אהבת הגר, "כ??א?ז?ר?ח מ?כ??ם י?ה?י?ה ל?כ?ם ה?ג??ר ה?ג??ר א?ת??כ?ם, ו?א?ה?ב?ת?? לו? כ??מו?ך?. כ??י-ג?ר?ים ה?י?ית?ם, ב??א?ר?ץ מ?צ?ר?י?ם: א?נ?י, י?הו?ה א?ל?ה?יכ?ם" (ויקרא יט', לד'). או לחילופין: ו?ג?ר ל?א-תו?נ?ה ו?ל?א ת?ל?ח?צ?נ?ו? כ??י-ג?ר?ים ה?י?ית?ם ב??א?ר?ץ מ?צ?ר?י?ם" (שמות כב', כ').

      אם היו רואים ביישומם של ציוויים אלו כזכות גדולה המתגלגלת לפתחם ובוחרים להביע כלפי הגרים את האנושיות והחמלה שהמסורת וההלכה היהודית התברכה בה, וזאת אפילו מבלי לוותר כמלוא הנימה על דרישותיהם להקפיד בעניינים הלכתיים אחרים, ייתכן והמחוקק הישראלי היה מכיר בדרישותיהם וטענותיהם בבחינת ניכרים דברי אמת; ייתכן ולא היה צורך להפקיע מידיהם פעם אחר פעם את הסמכויות שניתנו בידיהם כפיקדון יקר לאורך עשרות בשנים לדון בגורלם של אנשים.

      מעוניינים לפרסם מאמר במדור הדעות? כתבו לנו.

      המאמרים המתפרסמים במדור אג'נדה משקפים את עמדת הכותבים בלבד.