בלי שנרגיש: כך השמיטה שולטת בכולנו

2000 שנה חלפו מאז הועזב עם ישראל מארצו ועד שזכה לחזור לאדמותיו. השיבה מהגלות היא לא רק פוליטית. יש לה משמעות דתית והלכתית עמוקה, כמו למשל שנת השמיטה שמתקיימת בשנה זו (ה'תשע"ה). הספרות הכתובה, מהתנ"ך והתלמוד עד לכתבים מאוחרים, הותירו לנו את הדרך בה מתקיימת מצווה זו למרות פער השנים האדיר. כדי להבין את המשמעות הטכנית וההלכתית של שנת השמיטה נעזרנו בצביקה פורת. חבר קיבוץ "עלומים" שבעוטף עזה אשר מרכז את אגף המשק של הקיבוץ הדתי וחבר הצוות המכין בתוך ועדת השמיטה של הרבנות ומשמש כמשקיף בוועדה.

חז"ל מתארים את החקלאים המקיימים את השמיטה כלא פחות מ"גיבורי כח עושי דברו" מה הקושי הגדול במצווה הזאת?

"יש פער בין הרמות השונות של קיום המצווה. היום להיות 'גיבורי כח' זה מיעוט קטן יחסית ש'מוביר' (להשאיר את הקרקע בלי לעבד אותה. איק) את שדותיו לכתחילה. כל מי שחקלאי רוצה לעבד את השדה, והוא רוצה לראות בזריעה ובצמיחה. הוא רואה שהשדה מעלה קוצים והוא לא יכול לנקות אותה, זה גיבורי כח. זהו קושי נפשי גדול. אני יכול להעיד על כך כחבר בישוב חקלאי. הם רוצים לעבד את השדה אבל הם מקיימים את דבר הפסוק "לשמוע בקול דברו" ונמנעים.

אז איך אותם חקלאים מתפרנסים כיום?

"בפועל, מעט אנשים מקימים כיום את השמיטה כהלכתה ומובירים. הרוב המוחלט פועל על פי היתרים הלכתיים שונים. המדינה נחלצת לעזרת אותם גיבורי הכח ומאפשרת להם לחיות על ידי קצבה מסוימת".

ומי זכאי לאותה קצבה ממשלתית, כל אדם שמצהיר על כך שהוא חקלאי שומר שמיטה?

"יש מערכת מורכבת ומסועפת, ממש מוקפדת, כדי לאמת את ההצהרה. לא אלאה אותך בכל התהליך. יש טפסים של הצהרה על ההכנסות בשלוש השנים האחרונות, והוא גם מתחייב לבנות איזו קרן עד לשמיטה הבאה כדי שהוא יוכל גם לחיות מאותה קרן שאסף".

ישבת בוועדות. לא קמו עליך חילונים וצעקו: "למה לקחת מאה מיליון שקל ממשאבי הציבור בשביל הדברים האלה"?

תראה, מי שלא מבין תמיד שואל. אבל ברגע שזה נהפך לכלכלי הכל מובן. אתן לך דוגמא: בקיבוצי השומר הצעיר יש מאפיות בהכשר הבד"ץ דווקא. מדוע? בגלל הכוח הצרכני. אותו דבר מבינים כאן שאם יש חקלאי שלא יכול לשווק את הסחורה שלו, כמו למשל החיטה שבכלל לא מגיעה למאפיות בשנה הזאת אלא רק לרפתות וכדומה, מישהו צריך לפצות אותו. זו חובתה של המדינה בשלב הזה".

אבא אבן, שר החוץ של מדינת ישראל, התלוצץ פעם ש"המעלה שלנו היא שיש לנו את החוצלארץ הכי יפה". יכול להיות שהוא גם צודק. אחד הפתרונות הנפוצים בשנת השמיטה הוא "יבול חו"ל" שזה לא בהכרח לייבא גזר מהולנד. גם אבטיחים מן הערבה הדרומית אינם קדושים בקדושת שביעית. ניתן לגדל שם ללא חשש גם לאורך שנת השמיטה. למרות שמבחינה מדינית איש לא מערער על הריבונות הישראלית שם.

גבולות המדינה שידעו הטיות גבול כאלה ואחרות אכן חופפות לארץ ישראל המקורית והמקראית?

"צריך להבחין בין גבולות המדינה לבין 'ארץ ישראל' ההלכתית. על זה נסמכים גם חלק מהקולות בקיום המצווה. באופן היסטורי עולי מצרים קידשו את הארץ רק לזמנה בלבד. עד גלות בבל. כיבוש עולי בבל לפי ההלכה קידש לזמנו וגם לעתיד. בעוטף עזה יש ישובים שהם נכללים במסגרת תחום עולי מצרים, אך לא עולי בבל. אני נמצא כאן בקיבוץ עלומים שחלק מהחלקות שלו היו בחזקת עולי מצרים אך לא בידי עולי בבל. ולכן קל יותר לגדל גידולים מפני שזה לא קדושה שתקפה גם לעתיד, כלומר לזמננו. אבל חלילה שלא יחשבו שזה מחוץ למדינת ישראל. זה קיים באופן מובהק יותר בערבה. יש ציבור גדול שקונה דווקא יבול מן הערבה. מפני שלא התקדש בקדושת עולי בבל".

האם אין בכך קריאת תיגר על זכותנו לשבת בחלקי ארץ אלו?

"חלילה וחס! אלו גבולות שנתפסו על ידי עולי מצרים. רק מבחינה הלכתית נאמר שזה לא התקדש בקדושת הארץ בגלל הגלות. יש להבחין בין גבול הלכתי לבין גבול של מדינתנו הריבונית. תראה לדוגמא, אנחנו הרי ישבנו בסיני. היו שסברו שלפחות חלקים מסיני זה חלק מארץ ישראל. מבחינה פוליטית קל יותר לוותר על חלקים מסיני מאשר ביהודה ושומרון שבה יש חפיפה בין גובלות ארץ ישראל הקדושים לגבולות המדינה. אנחנו גם לא נכבוש את ירדן למרות שהיא חלק מארץ ישראל וההלכה קובעת שיש שם חובה להפריש תרומות ומעשרות, וגם לא נגרש ערבי כי זה כלול בשטחם של עולי בבל. יש שיקולים פוליטיים שבמובהק לא קשורים לדיון ההלכתי. עוטף עזה אינם עולי בבל ולכן מפרישים ללא ברכה. האם זה לא חלק ממדינת ישראל? הוויכוח הפוליטי-דתי לא חופף את השאלה ההלכתית".

אז למה בכלל להשתמש בהיתרים הללו?

"אתה צריך להבין שכיום השווקים השתנו. אתה נלחם מאוד קשה על המקום שלך בשוק, ואם שנה אחת אתה לא תהיה שם המעמד שלך מאוד ירד".

אחת המחלוקות המסעירות את העולם ההלכתי מזה 130 שנה נסוב סביב פתרון הלכתי נוסף, "היתר המכירה". לפיו בעל הקרקע מוכר אותה לתקופה מוגבלת לנכרי. על פי הפוסקים, גוי שקנה קרקע בארץ ישראל מבטל את קדושתה וממילא את החובה לקיים את המצוות התלויות בארץ כמו מעשרות ושמיטה. אלא שבעוד הציבור הדתי לאומי מאמץ את הפתרון, הציבור החרדי מטיל ביקורת נוקבת על הגישה.

לשם מה נחוץ היתר המכירה?

"כפי שציינתי, בין היצרנים קיימות שלוש שיטות. שיטה אחת אלו 'גיבורי הכח' שאכן מובירים את השדות לחלוטין.

השיטה השנייה היא 'אוצר בית דין'. אמנם התורה אוסרת לסחור בפירות בשמיטה כי הם גדלים באדמת קודש, אבל לשם כך מקימים 'בית דין' מיוחד שמבקש מן החקלאים להיות שליחים שלו לאסוף, לארוז ולשנע את הפירות עבור קהל הצרכנים. בלי תשלום על הפירות עצמם אלא במחירי העלויות בלבד. שזה פחות או יותר כמה שהחקלאי מרוויח כדי שיוכל להמשיך ולגדל. במצב כזה החקלאי לא עובד עבור הלקוח אלא עבור בית הדין, ובית הדין הוא זה שמחלק בתחנות החלוקה לצרכנים. עקב האכילס בסיפור הזה הוא שהפירות קדושים בקדושת שביעית. אסור לאבד אותם או להשליך לפח, צריך לאכול אותם. אפילו את השאריות לא זורקים אלא מניחים ב'פח שמיטה' מיוחד עד שירקיבו מאליהם.

חלק הארי של החקלאים משתמש בהיתר המכירה הדומה למכירת חמץ בפסח. אמנם המצב האידיאלי היה לשמור על השמיטה, אבל נוכח המציאות העולמית והמבחר המודרני ומול העובדה שהשמיטה בזמן הזה היא רק דרבנן, החקלאי מוכר את הקרקע והיא לא שלו. היא חוזרת לבעליה אחרי השמיטה. גם במכירת חמץ ממעטים, אבל זה טוב למאפיות וסיטונאים. זה מאפשר לחקלאי לגדל בקרקע שלא שלו. זה לא מתיר לזרוע או לחרוש כי אלו מלאכות דאורייתא. אבל זה כן מאפשר לבצע פעולות שחז"ל אסרו, או להשתמש בפתרונות 'הלכטכנים'. הרוב המכריע של החקלאים נוהג כך. יש הרואים בכך דרך לכתחילה ואף חיברו ספרים להראות את כוחו של ההיתר".

הלכטכני?

"בוודאי, זוהי 'הלכה טכנית'. כמו ששעון השבת מאפשר לנו שימוש בחשמל באופן כמעט רגיל, כך גם בשמיטה. ואני אפרט: יש ארבע מלאכות שהתורה עצמה אסרה לבצע בשמיטה: זריעה, קצירה, זמירה (המקבילה לזריעה) ובצירה. עליהם מקפידים גם בהיתר המכירה, ואת זה עושים על ידי גוי. אבל ביתר הדברים שנאסרו רק על ידי חז"ל קיימים פתרונות 'הלכטכנים' על ידי גרמא. כמו למשל זריעה שאינה מידית או טרקטור שעובד עצמונית על ידי בקרה ובלי פעולה של נהג הטרקטור. הם בסדר מבחינת ההלכה כיון שנזקקים אז מסתמכים .

זה מאפשר להקפיד יותר כי זה כלל: גם אם אתה ממשיך לזרוע במהלך השנה השביעית על ידי היתרים אתה מקטין ככל האפשר את הפעולות האסורות עד כדי שנוכל לשמור את השמיטה כמעט כהלכתה".

ולמרות זאת היתר המכירה נתון לפולמוס הלכתי נוקב?

"כולם מסכימים שעקב האכילס הוא עצם המכירה. האיסור של 'לא תחונם' שאוסר להעניק חניה בארץ. באים החרדים ואומרים: אתם מדברים גבוה גבוה על ארץ ישראל, ובעצם בשמיטה עושים חוכא ואיטלולא ומוכרים את הקרקע לגויים. ואנחנו (הציבור הדתי לאומי א.ק) שואלים מה אתם עושים, קונים פירות בחול? מי יותר פוגע ביישוב ארץ ישראל, האם המכירה או לייבא פירות מחו"ל? הרב יעקב אריאל עוסק בזה כדי שהמכירה תתבצע בצורה הכי טובה מול מנהל מקרקעי ישראל באופן מסודר ומוקפד. זה בעייתי מבחינת התחושה אך לא פוגע ביישוב ארץ ישראל כי זה מאפשר ששדות לא יעברו מידי יהודים.

אני בטוח שהרבה מן החרדים אלמלא הרב קוק היו מקבלים את זה. הרי גם במאה ה-18 וה-19 הבסיס הזה היה אחד הדברים לפתרונות ההלכתיים. הפתרון הזה אינו לכתחילה בעיניו של הרב קוק ויש להקטין את השימוש בו כי עדיף להשתמש בו פחות אבל הוא הבין את הצורך הלאומי בזמנו. כיום זה צורך לאומי כלכלי. וחלק גדול מהציבור בכלל מחוץ לסיפור הזה, הציבור החילוני וחלק מהמסורתי מהווה את רוב הפעילות החקלאית וטוב שכך. כי זה מפשר מעט את המתח הפוליטי שבין החרדי לדתי לאומי. מאז השמיטה במזכרת בתיה בשנת תרמ"ט ב-1889 חלפו כמעט 130 שנה של פולמוס גדול, ובשנה האחרונה כאחד שיושב בצמתים האלה זה מעט ירד".