איך אומן דתי מצליח ליצור יצירות חדשות ולמרות כל המגבלות ההלכתיות והחברתיות להביא לידי ביטוי גם את דעותיו? על שאלה זו ינסו לענות קבוצה של צעירות דתיות שיצרו תערוכה חדשה של אמנות פלסטית, בה הצעירות הדתיות מביאות לידי ביטוי לא רק את הכישרון היצירתי אלא גם את דעותיהן האישיות והשקפותיהן.
קבוצה זו נקראת "א.ד.מ.ה", על פי אבנר בר חמא, מנחה הסדנה: "זה בא ממושג הדימוי, בעיקר דימוי של אומנות פלסטית אבל בעיקר להיות מחוברים לאדמה. הרבה מהיוצרות שמציגות הן אומניות דתיות שהנושא של ההתיישבות בארץ ישראל מאוד חזק אצלן".
למרות שאדמה היא חומרית וגשמית, בדיוק ההיפך מיוצר דתי שאמור להיות רוחני?
"מבחינת היצירה האומנותית זה מתבטא בצורה יותר רוחנית, הנושא של ארץ ישראל מאוד מעניין אותן וחלקן באמת מגיעות מההתיישבות מעבר לקו הירוק. אסור לשכוח שבמילה אדמה יש את האדם וגם את ה' שזה מבטא את הקשר של האדם לאלוהיו".
היצירות מוצגות בגלריית המשרד בתל אביב, ומציגות את ההשקפות והדעות האישיות של כל אחת מהאומניות הדתיות, משהו שנחשב ליוצא דופן במגזר הדתי. "רוב האומניות שעוסקות באומנות למדו במכללות דתיות או לרוב במסלול הקרמיקה בבצלאל כי הוא נחשב להכי פחות בעייתי מבחינת צניעות, אין שם ציורי עירום וכו'. הן מתמחות בציור ריאליסטי, קישוטי כמו תמונות נוף או חפצים אבל היום האומנות העכשווית אינה עוסקת בקישוטים אלא במחאות, בביקורת, זוהי אומנות פוליטית וחברתית וזה מה שעשינו בסדנה הזו" מספר בר חמא.
התערוכה נקראת "גבולות", אז איך בעצם התמודדו היוצרות הדתיות עם הקונפליקט המתמשך בין חופש היצירה לבין גבולות ההלכה? "את לא תראי אצלי סמלים של ישו הצלוב או עירום אבל חוץ מזה אני לא מרגישה שיש לי מגבלה ברמת הביטוי האישית שלי. למרות שאני חושבת שכל אחת מאיתנו בוחרת לשים את הגבול שלה במקום אחר ואני בטוחה שיש יוצרות דתיות שכן מרשות לעצמן לצייר דברים שהם פחות מקובלים במגזר הדתי". טוענת רות אריאל, אחת המשתתפות בסדנה.
"אני לא אעשה דברים שהם לא צנועים בעיניי. אני רוצה לבוא מתוך המקום של ההלכה, אני חושבת שמישהו בא מתוך מקום רוחני יותר אז גם יש לו יותר הרגשה של שליחות" מוסיפה נעמה צמח, גם היא משתתפת ומציגה בתערוכה.
כשתגיעו לתערוכה, תוכלו להבחין בחיבור הרב של האמניות לגבולות האדמה של ארץ ישראל. נדמה שהרבה פעמים כשמדברים עם אנשים דתיים על גבולות, לא משנה איזה, הם ישר עוברים לשיח על גבולות פוליטיים הקשורים להתיישבות. רות אריאל לדוגמא לקחה את השטחים הכבושים והפכה אותם באמצעות מפת כבישים, לשטחים לגיטימיים שנקראים כבושים רק בגלל שבכולם אפשר לנסוע עם רכבים. "אני לא מבינה בפוליטיקה, אני לא מבינה בזה כלום. התערוכה מתיימרת להציג אולי דעה יותר ימנית כי הרבה מאיתנו באות עם רקע כזה. אני דווקא מנסה ליצור חיבור. כי עשיתי תפר בין חברון לתל אביב ואני מרגישה שגם אני זקוקה לחופש שיש בים של תל אביב. אנחנו זקוקים אחד לשני. אני חושבת שבכל השקפה יש צד של אמת וצריך שילוב, כי האמת מורכבת וצריך לחבר וזה מה שאני מנסה ליצור במפה".
למה במגזר הדתי תמיד מדברים על גבולות במפה ולא על גבולות אישיים?
נעמה צמח: "העניין הוא שהרגשתי שאני מחפשת במה להביע את הדעות שלי. אבל אני חושבת שככל שאדם מחובר יותר לשורשים שלו ככה הוא יותר מדבר על דברים כללים באופן טבעי ולא על בעיות אישיות. לא מעניין אותי לדבר על עצמי, הגשמה עצמית זה דבר אחר. גם הריונות ולידות זה סוג של הגשמה עצמית, לכל אחת מאיתנו יש הגשמה עצמית במקומות שלה. זה שבחרנו יצירות מהסוג הזה, זה אומר שזה נושא שבוער בנו" .
אז גם בתל אביב יצטרכו להתרגל לאמנות עכשווית מסוג קצת שונה. "זה נחמד שקיבלנו חשיפה במקום שהוא לא דתי. זה לצאת מגבולות הסקטור הדתי, וזה נחמד ויפה. קצת אחרת. מבחינתי ליצור דיאלוג בתוך גלריה על כל הנושא הזה זה מדהים" מסכמת רות.
תערוכת "גבולות" מוצגת בגלריה משרד בתל אביב ותינעל ב14.11