המחלוקת על הר הבית, שוב מסעירה את ארצנו. כל המתבונן מגלה כי מתערבבות כאן מגמות דתיות עם מגמות לאומיות. כל פתרון משרטט תמונה בה חלק מהמגמות מסורסות, לכן כל הפתרונות כושלים. האם אפשר לחשוב על פתרון שייתן מקום למירב המגמות הללו?
נביאי ישראל התחילו לרקום פתרון. אי אפשר להסתפק בו, אבל אפשר למצוא בו כיוון ומצפן. הנביא ישעיהו מורה, כי כל הגויים יעלו להר בית ה'. התוצאה תהיה ביטול המלחמה, "לא ישא גוי אל גוי חרב, ולא ילמדו עוד מלחמה". אין כאן ביטול הלאומיות, ובודאי שאין כאן ביטול הדת. יש כאן נקודת קצה משותפת. אלא שבפרק זה הוא מתאר כך את התהליך: "ו?ה?ל?כו? ע?מ??ים ר?ב??ים ו?א?מ?רו? ל?כו? ו?נ?ע?ל?ה א?ל ה?ר ה' א?ל ב??ית א?ל?ה?י י?ע?ק?ב ו?י?ר?נו? מ?ד??ר?כ?יו ו?נ?ל?כ?ה ב??א?ר?ח?ת?יו כ??י מ?צ??י?ו?ן ת??צ?א תו?ר?ה ו?ד?ב?ר ה' מ?ירו?ש??ל??ם". אין אפשרות שכל העמים - ובמקרה שלנו - המוסלמים - יקבלו את ההיררכיה המבטלת את זהותם ומעצימה את הזהות היהודית.
בפרק נ"ו משכלל ישעיהו את חזונו. הוא מורה "כ??י ב?ית?י ב??ית ת??פ?ל??ה י?ק??ר?א ל?כ?ל ה?ע?מ??ים", אמירה המבטלת את הבלעדיות של ישראל. גם כאן הוא מתנה את העמדת הבית כבית תפילה לכל העמים בכפיפה לאלוהי ישראל, אך ממזער אותה לשני תחומים: "כ??ל ש??מ?ר ש??ב??ת מ?ח?ל??לו? ו?מ?ח?ז?יק?ים ב??ב?ר?ית?י". הכיוון מרשים, אך התנאי לא יכול להתקיים. היעלה על הדעת שהמוסלמים יסכימו לשמור את השבת ולכרות ברית עם אלוהי ישראל?
מיכה חוזה את עליית כל העמים אל הר ה', ומשרטט אותה בצבעים לאומיים: "ו?ה?ל?כו? ג?ו?י?ם ר?ב??ים ו?א?מ?רו?: ל?כו? ו?נ?ע?ל?ה א?ל ה?ר ה' ו?א?ל ב??ית א?ל?ה?י י?ע?ק?ב, ו?יו?ר?נו? מ?ד??ר?כ?יו ו?נ?ל?כ?ה ב??א?ר?ח?ת?יו כ??י מ?צ??י?ו?ן ת??צ?א תו?ר?ה ו?ד?ב?ר ה' מ?ירו?ש??ל??ם". זה ציטוט מישעיהו. אבל הוא מוסיף: "כ??י כ??ל ה?ע?מ??ים י?ל?כו? א?יש? ב??ש??ם א?ל?ה?יו, ו?א?נ?ח?נו? נ?ל?ך? ב??ש??ם ה' א?ל?ה?ינו? ל?עו?ל?ם ו?ע?ד". אפשר לשמוע כאן פתיחת פתח לאפשרות שיחד עם ההצטרפות של כל העמים לעלות לירושלים, כל עם שומר על זהותו הדתית.
אם נאמץ את דרכם של הנביאים ונלך אל מעבר לה, אפשר לחשוב על אוטופיה שכזאת: הר הבית יהיה בית תפילה לכל העמים. כל עם ודת יוכלו להגיע אליו מתוך זהותם שלהם, ומתוך ההכרה שאלוהיהם הוא גם אלוהי העולם - אל אוניברסאלי. לא יהיה צורך לשמוט סממן זהות עצמי, ולא לאמץ סממן זהות של האחר. יהיה צורך לוותר על שלילת האחר. הבית על ההר לא יהיה בית כנסת ולא מסגד, הוא יהיה משהו אחר. הוא יהיה נקודת קצה שמעבר להתפצלות, מבלי לוותר עליה ולשלול אותה.
זאת אוטופיה, ועל כן סביר שאי אפשר לממש אותה. אבל אפשר לראות בה אידיאה מכוונת ומגדלור. עם השיחה בין יהודים למוסלמים תהיה סביב האפשרות להצטרף זה לזה ולא סביב המאבק למנוע זה מזה, אולי הדרך אל ההר תיהפך לדרך אל מעבר לטוב ולרע, מעבר למלחמה ולשלום - אל הבית שיהיה בית תפילה לכל העמים. העמידה על הזהות העצמית עם הקבלה העמוקה של זהות האחר, היא תנאי לאפשרות הצטרפות ללא התבטלות.
מעוניינים לפרסם מאמר במדור הדעות? כתבו לנו.
המאמרים המתפרסמים במדור אג'נדה משקפים את עמדת הכותבים בלבד.