לגאול את הארץ בהתיישבות וצדקה ולא בגזל

פרשת "חיי שרה" נפתחת במותה של שרה אמנו, היא האם הראשונה שלנו שילדה בזקנתה ולא עמדה כנראה בטראומה של עקידת יצחק בנה יחידה אשר אהבה. בפרשת השבוע הקודמת היינו בסיפור אברהם ויצחק בו מספרת העלילה את סיפור הגברים - אלוהים, אברהם, יצחק והאייל המוקרב בסוף על הר המוריה במקום יצחק. שרה לא מוזכרת שם כלל ואנחנו רק יכולים לדמיין מה חשבה, מה ידעה, שיערה או חוותה האמא הדואגת בכל שלושת הימים הארוכים של עקידת יצחק. גם יצחק לא יצא מהסיפור הזה בקלות. שרה אמנו מתה.

וכך בפתח הפרשה צריך אברהם לקבור את אשתו וכך כתוב: ו?ת??מ?ת ש??ר?ה ב??ק?ר?י?ת א?ר?ב??ע ה?וא ח?ב?רו?ן ב??א?ר?ץ כ??נ?ע?ן ו?י??ב?א א?ב?ר?ה?ם ל?ס?פ??ד ל?ש??ר?ה ו?ל?ב?כ??ת?ה?. ו?י??ק?ם א?ב?ר?ה?ם מ?ע?ל פ??נ?י מ?תו? ו?י?ד?ב??ר א?ל ב??נ?י ח?ת ל?אמ?ר: ג??ר ו?תו?ש??ב א?נ?כ?י ע?מ??כ?ם ת??נו? ל?י א?ח?ז??ת ק?ב?ר ע?מ??כ?ם ו?א?ק?ב??ר?ה מ?ת?י מ?ל??פ?נ?י.

אברהם מגיע לבכות על שרה בקריית ארבע, היא חברון, ואחרי שהוא ספד ובכה, הוא צריך למצוא עבורה מקום קבורה. אני מזכיר לכולנו שאברהם הוא עולה חדש, מהגר, גר ותושב. הוא לא נולד בארץ, אין לו אחוזה בה, הוא לא בן ממשיך ובכל זאת, צריך לקבור את שרה וצריך להתחיל כאן שושלת של אבות ואמהות של האומה הישראלית החדשה.


אברהם פונה אל העם החטי המתגורר באיזור ומבקש לקבור את שרה שם. התגובה שלהם היא מאד חיובית: א?ד?נ?י נ?ש??יא א?ל?ה?ים א?ת??ה ב??תו?כ?נו? ב??מ?ב?ח?ר ק?ב?ר?ינו? ק?ב?ר א?ת מ?ת?ך? א?יש? מ?מ??נ?ו? א?ת ק?ב?רו? ל?א י?כ?ל?ה מ?מ??ך? מ?ק??ב?ר מ?ת?ך?:

תגובת תושבי המקום היא חיובית למרות שאברהם הוא גר ותושב. גם בעל הקרקע בה שוכנת מערת המכפלה מוכן לתת אותה לאברהם בחינם. נ?ת?ת??י ל?ך? ו?ה?מ??ע?ר?ה א?ש??ר ב?ו? ל?ך? נ?ת?ת??יה? ל?ע?ינ?י ב?נ?י ע?מ??י נ?ת?ת??יה? ל??ך? ק?ב?ר מ?ת?ך?. למרות האוירה החיובית והפרגון הכפול, אברהם לא מוכן לקבל בחינם ומציע כסף עבור המקום: ו?י??ש??ק?ל א?ב?ר?ה?ם ל?ע?פ?ר?ן, א?ת-ה?כ??ס?ף א?ש??ר ד??ב??ר ב??א?ז?נ?י ב?נ?י-ח?ת--א?ר?ב??ע מ?או?ת ש??ק?ל כ??ס?ף, ע?ב?ר ל?ס??ח?ר. זו נקודה שולית לכאורה, אך היא מסמנת עקרון מכונן ביחס שלנו להתיישבות ואל קנין והשתרשות בקרקע.

בפרשת "לך לך" נפרדים אברהם ולוט. המקרא לא מפרש. רש"י כותב שם שסיבת המחלוקת היא שרועי מקנה לוט רעו את הצאן שלהם בחלקות של הפריזי והיבוסי ורועי אברהם הוכיחו אותם על הגזל. אנשי לוט אמרו להם - אבל אלוהים הבטיח את הארץ לאברהם ולכן, הכל שלנו ואפשר לקחת את הארץ ולרעות בשדות זרים. המחלוקת מחריפה ולוט ואברהם נפרדים. סוף הסיפור הזה, כידוע לכולנו, הוא בפרשת סדום ועמורה.

אנחנו מבינים עכשיו את הגישה שמייצגים רועי אברהם לאור ההתנהגות של המעסיק שלהם : אברהם מאד רציני ביחס לארץ, אבל הוא מבין שההבטחה היא לעתיד לבוא וכי הדרך של ההשתרשות בארץ תלויה בו ובהתנהגותו. לכן, גם כאשר מציעים לו חלקת אדמה בחינם, הוא לא לוקח אותה אלא קונה. והארץ לא תהייה ירושה לעם ישראל בדרך של גזל או גניבה או ספק גניבה.

ציון במשפט תפדה ושביה בצדקה. כך נוהג אברהם וזוכה ביחס של כבוד והערכה מיושבי הארץ. כך נהגה הציונות וגואלי הארץ של הקרן הקיימת והפעילים הנוספים שקנו בכספם ובכספי המוסדות הלאומיים את אדמת הארץ ליישב בה יהודים. אבל לא כך נוהגים היום יהודים במקרים רבים, כמו למשל ביהודה ושומרון. הפועלים כך בגזל ובמרמה הם תלמידי לוט ודרכם היא סדום ועמורה. לעומתם, החובה שלנו היא לגאול את הארץ בהתיישבות, בתורה ובצדקה. רק כך נבטיח את קיומנו כאן על פני האדמה, על פי דין וחוק ונזכה בחיים של ביטחון ושלום למשך דורות רבים.

ארגון בינה עוסק בהעמקת הזהות היהודית בקרב הציבור הישראלי.