האם היהודים באמת רוצים את הר הבית?

בשנת 1855 הגיע משה מונטיפיורי לביקורו הרביעי בירושלים כשהוא מלווה על ידי הקונסול הבריטי ג'יימס פין. בשלושת ביקוריו הראשונים הקפיד השר שלא לעלות להר הבית ובמקום זאת הוא השקיף על מקום המקדש מתוך גגות העיר. אולם בביקורו הרביעי עלה השר יחד עם הקונסול למתחם ההר. אנשי ירושלים ראו בחומרה רבה את מעשהו, בעקבות כך הם אף הטילו עליו חרם.

הסיבה בגינה ראו אנשי ירושלים בחומרה כה רבה את מעשהו נעוצה בצו התורני האוסר להיכנס לבית המקדש כאשר האדם טמא. מצב הלכתי הנובע מכך שאדם בא במגע עם מת או בעקבות גורמים אחרים. (מגע עם שרץ, פליטת זרע ועוד) מצב זה כולל כיום כמעט כל אדם, כך שבפועל לא ניתן להיכנס למקום המקדש.

למרות שיש הסוברים כי עם חורבן בית המקדש בטלה גם קדושת המקום, עולם הפסיקה ההלכתי אימץ במאות המאוחרות את העמדה כי קדושת המקום לא פגה גם לאחר שהבית חרב. רבים סבורים שאיסור זה תקף על כל שטח ההר, שכן אין כיום בידינו מידע על המיקום המדויק בו שכן בית המקדש. בפרט לאחר שהורדוס הכפיל בפועל את שטחו של ההר, דבר הממזער את היכולת שלנו לאמוד את מיקומו המדויק של המקדש. רבנים אחדים אף ממליצים שלא להניח פתקים בין אבני הכותל המערבי, שכן בכך אנו מכניסים את האצבע אל תוך שטח הר הבית.

איסור זה אומץ על ידי רבני ירושלים בזמן שהתירו העותומאנים בשנת 1853 את האיסור בן 600 השנה על כניסת לא-מוסלמים להר. כך שבעוד שההר היווה אטרקציה תיירותית עבור הנוצרים, היהודים נהגו במקום בכובד ראש ונמנעו למעלות להר.

ב-1914, עלה "הנדיב הידוע" הברון רוטשילד להר הבית במהלך שהותו בירושלים. הרב קוק כתב באגרותיו כי "ליבי נמחץ מאוד על מה ששום איש לא העיר אותו שהוא דבר אסור" הוא ראה את הדבר כחמור כל כך עד שלא היה שווה עבורו את כל מפעל ההתיישבות הכביר שלו. הרב קוק אף פנה להנהלת הגימנסיה העברית בבקשה שלא יערכו במקום סיורים. גם הרב יוסף חיים זוננפלד, מנהיג היישוב הישן בירושלים, ראה עימו עין בעין את חומרת האיסור. הוא שילט את ההר בשלטים המיידעים על האיסור ההלכתי. הצבת השלטים חודשה לאחר מלחמת ששת הימים בידי הרבנות הראשית לישראל.

מונטיפיורי לא היה היחיד שעלה להר. מייסד בית הספר למל, ד"ר לודוויד אוגוסט פרנקל, מצליח להימלט מן החרם הירושלמי כאשר הוא עולה להר ביום השבת בזמן שרוב יהודי העיר שוהים בבתי הכנסת. וכאמור, הברון רוטשילד שהשאיר את מלווהו, ניסים בכר מחוץ להר משום שהאחרון היה מודע לאיסור ההלכתי והחליט לא לעלות.

הנוהגים כיום לעלות על ההר עושים זאת מתוך טענה כי בידינו היכולת לדעת היכן עמד בית המקדש. "אנו יודעים היטב היכן עמד בית המקדש" מסביר העיתונאי ארנון סגל ממקור ראשון". יש מסורת ישראל והרבה מאוד עדויות היסטוריות. הרדב"ז, בן המאה ה-16 כתב ש"תחת הכיפה היא מקום אבן השתייה בלי ספק". גם אחרים כתבו ככה. אם אין לנו מושג היכן בית המקדש אז אין לנו מושג האם זו בכלל ירושלים. אם לא יכולים לסמוך על מסורת מי אמר שכאן זה ארץ ישראל?". סגל מוסיף כי למרות שלא נעשה מחקר מסודר יש עדויות על מיקום המקדש, "רוב העולים להר נמנעים מלהיכנס אל המקום בו עמד בית המקדש עצמו ועומדים רק בשטחי ההר שמחוצה לו. עם זאת גם כניסה זו דורשת רמה מסוימת של טהרה והעולים נדרשים לערוך הליך כזה הכולל טבילה".

מבין ראשי הציונות ניתן להבחין כי בעוד ש"אחד-העם" עלה להר, דווקא הרצל - חוזה המדינה, נמנע מכך. "אחד העם" חזר משם נרגש וסיפר: "ביקרתי בהר ובבתי התפילה המושלמים אשר עליו. אהה! מי יוכל לשער את הרגש הנעים והאיום גם יחד אשר מילא את כל חדרי ליבי", אולם בנימין זאב הרצל מודע לאיסור ונמנע לעלות להר. על מקום המקדש הוא השקיף מבית הכנסת "תפארת ישראל". למעשה סורגי הברזל שהותקנו ב-1865 על מרפסת בית הכנסת "החורבה" נעשו למען המשקיפים על מקום המקדש.

לדברי סגל, המדינה בגדה לאחר מלחמת ששת הימים במסורת יהודית של 4000 שנה, "כל השנים חיכו והתפללו למקום הזה, וכעת כשזה הגיע מסרו אותו לידי המוסלמים. היום מתנופפים שם דגלי חמאס ודאע"ש והוא מוציא הסתה לכל המדינה".

אולם אחרים מפקפקים בדיוק החישובים שבידינו בעידן הנוכחי. "אני פשוט נדהם" אומר הרב משה גרילק "יהודים שומרי תורה שומעים פסק של גדולי הלכה אבל הם חושבים שהם יותר טובים. האם הרב קוק לא שמע על הרדב"ז?". הרב גרילק אף מציין כי הנכנס למקום המקדש בטומאה עובר על החמור שבאיסורי היהדות - איסור שעונשו כרת. "אם יבואו ארבעה פרופסורים חשובים ויגידו שאסור לאכול תפוח כי יש בו משהו רעיל, ומנגד יבוא כמה רופאים זוטרים ויגיד שמותר לאכול את זה, למי תשמע? אלא מה, חשובה להם פה הריבונות. אז שההלכה תסתום את הפה".

הרב גרליק מספר כי בשיחה עם אחד מ"נאמני הר-הבית" הוא שאל: "אתה הרי יודע שזה מתסיס, שזה יגרום לשפיכות דמים. אבל הריבונות שווה יותר מההלכה ויותר מהדם. אז אני רק רוצה להבין מה בדיוק המחיר הסביר. הרוג אחד זה שווה? שניים? ומאה?".

בשנת 2000 עלה אריאל שרון, אז ראש האופוזיציה להר הבית. הביקור שהיה מלווה בשמירה כבדה ובליווי חברי כנסת נוספים של הליכוד, גרם להתלקחות האזור ויש המציינים את הביקור הזה כתחילת האינתיפאדה השנייה. הרב גרליק מתייחס לביקור הזה בצורה קשה: "אריק שרון עלה להר הבית. מה היה חשוב לו על הר הבית, בית המקדש? הרי לו היה כאן בית המקדש היו מחייבים אותו סקילה כי הוא חילל שבת. אתה לא רוצה בית מקדש, אתה רוצה להראות את הריבונות על ההר. זו עבודת אלילים של הריבונות הזאת".

הרב גרילק מדגיש כי עקרונית היינו מאוד רוצים עלות להר, אלא שההלכה בולמת אותנו. "מי שעולה כעת ממחיש את חוסר אמונתו בביאת המשיח שיחזיר לנו את ההר עם בית המקדש. מי שרוצה לקרב את הקץ של הגאולה הרי "ציון במשפט תיפדה ושביה בצדקה". יש לפעול בכל המרץ לסלק את המחלוקות בינינו, יחד עם התמסרות אדירה למצוות הצדקה והחסד. כל אחד מאיתנו יכול לעשות המון בתחום הזה, זה מה שמוטל עלינו וזה מה שיקרב את הגאולה בסופו של דבר".

הכותב מודה לד"ר דותן גורן על מאגר המידע שברשותו שיסייע לחלקים ההיסטוריים בהכנת הכתבה.