אל תלמדו תורה, קחו אחריות

רבקה אימנו, ולא יצחק אבינו - היא הדמות החזקה בפרשה תולדות. אחרי אברהם הדומיננטי שליווה אותנו בפרשות הקודמות, ולפני יעקב אבינו שיהיה הדמות המורכבת והמשמעותית ביותר בספר בראשית, רבקה תופסת את הבמה. יצחק בעלה הוא דמות חלשה, פסיבית ומופעלת. רבקה דומיננטית, מתכננת וקובעת את המשך העלילה ואת הרכב השושלת המשפחתית.

רבקה היא אשה עם אופי שלא מהסס להתריס כלפי שמים". אם כן, למה זה אנכי?" היא שואלת ומקשה על דבר ההריון הקשה והתאומים המתקוטטים בקרבה. למרות התעלמות רוב הפרשנים (הגברים) רבקה לא מהססת לשאול בקול רם שאלות על בחירה וגורל. היא אשה דרשנית. "ותלך לדרוש את אלוהים" היא גם לא תהסס מאוחר יותר להשפיע ולנסות ולהצליח לשנות גורלות ולערבב את היוצרות.

אבל לב הפרשה עבורי הוא הקונפליקט המתהווה בין יעקב ועשיו. או נכון יותר לומר עשיו ויעקב, הרי עשיו מגיח ראשון ויעקב אוחז בעקבו מחמיץ את הרגע ויוצא שני לאוויר העולם. עניין פעוט בלידה של ימינו אבל עניין עקרוני ומהותי בחברה פטריארכלית מסורתית. לבכורה יש ערך עצום. ולסדר ההולדה משמעות של הורשה, רכוש והמשכיות השושלת.

אני זוכר שכילד הייתי תמיד בעד עשיו. למרות שכבר אז זה היה קצת חתרני. לאהוד את הגוי שמפסיד את הבכורה לאחיו. כולנו הרי בני יעקב. אבל אני הייתי ילד ג'ינג'י ועשיו היה "אדמוני... איש ידע ציד איש שדה". כילד, באופן טבעי הזדהתי עם דמות יעילה וחיונית כזו מאשר עם יעקוב שהוא "איש תם יושב אהלים" – מה מעשיו של יעקוב "החנון" באוהל? במטבח עם אמא? לומד תורה?

המתח הזה בין העשייה בשטח. המעשה הקונקרטי בשדה. החוץ המלא אור מול האוהל החשוך. המקום של הבית. הרוך הלימוד הרוחניות. המתח הזה מזין את המסורת היהודית מאז ימי רבקה ועד ימינו. במשנה שואלים מפורשות: מה גדול תלמוד או מעשה. רבי טרפון אומר מעשה. רבי עקיבא אומר תלמוד, וחכמים מכריעים גדול תלמוד שהתלמוד מביא לידי מעשה.

המשנה המפורסמת הזו לא משכנעת אותי. וכמו שבילדותי חיבבתי את עשיו דווקא. גם כאן אני נוטה לדעתו של רבי טרפון. ואני לא מקבל את הפשרה של החכמים. לא תמיד הלימוד מביא לידי מעשה. הלימוד על פי רב מרחיק מן המעשה. ומי שסוגר עצנו באהל עלול להרחיק עצמו מעולם העמל והעשייה. ולהתעלם מהעבודה והאחריות על הכלל.

יעקב אבינו ירחיק עד לארץ מולדת אביו ויעבוד קשה בשדה, 7 שנים ברחל ו-7 בלאה, עד שיבין את האיזון בין הלימוד והמעשה. בין התורה והעבודה. ויחזור ארצה כנען אדם שלם.

היום במדינת ישראל יש ציבור שלם של לומדים שלא למדו כמונו את פרשת השבוע. הם לא לוקחים אחריות. הם לומדים באוהל ואחרים עובדים, אחרים מפרנסים, אחרים שומרים ואחרים נלחמים ומתים בעבורם.

גדול המעשה שמגלם בחובו את הלימוד. זה שיוצר מתח בריא בין לימוד ומעשה. איזון שמאפשר את חווית התיקון שמקדם את האדם. שמתקן את החברה ובונה קהילה של ערבות הדדית ומציאות של אהבת לרעך כמוך. שבת שלום

ארגון בינה עוסק בהעמקת הזהות היהודית בקרב הציבור הישראלי