פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      חרדים, תקלטו: אתם לא באמת רצויים פה

      מספיק היה לשמוע אתמול את חברי הכנסת בוועדת חוץ וביטחון מדברים על ההשתלטות המסוכנת של הדתיים הלאומיים על צה"ל כדי להבין - שגם אם החרדים יתגייסו הם עדיין יהיו הבעיה של המדינה

      חיילים חרדים שהושבעו בבסיס פלס נח"ל בבקעת הירדן, פברואר 2014 (יח"צ , גבריאל דבוש)
      (צילום: גבריאל דבוש)

      חרדים יקרים, עזבו אתכם מהגרעין האירני, עזבו אתכם מחמאס ולמי אכפת כרגע מדעא"ש, אתמול התקיים דיון בוועדת משנה של החוץ והביטחון שעסק באיום האמיתי והקריטי ביותר על ביטחונו של הצבא - ההקצנה הדתית בצה"ל על רקע מבצע "צוק איתן". אלוהים, כמה שזה מלחיץ כל הכיפות האלה שמחוברות למדי צה"ל.

      אמירות "ליברליות" רבות, נזרקו אל חלל האוויר מפיהם של חברי "השבט הלבן", שדיברו בפחד קיומי על השתלטות הדוסים/ימניים/קיצוניים/פרימיטיביים/מסיונריים (או בקיצור- הדתיים) על הצבא הקדוש ששייך כאמור, לאבא וסבא שלהם מהפלמ"ח.

      "לפני 4 חודשים חיילים בבה"ד 1 סירבו לשמוע הרצאה של ראש מכינה כי הוא נסע להרצאה ביום שבת", אמר בחרדה קיומית ח"כ עומר בר לב, מפקד סיירת מטכ"ל לשעבר והבן של הרמטכ"ל השמיני חיים בר-לב ז"ל. "גדוד של גולני שנוסע לכותל לומר ברכת הגומל זו לא ההתנהגות שאני מכיר בצה"ל", הוסיף בדאגה המפקד במיל'.

      גם הח"כ המוערך (לדעתי לפחות) ניצן הורביץ, אמר בפחד כי "יש לנו תופעה בצבא שהולכת ומתגברת שחיילים חשופים לכפייה דתית שפוגעת בחירויות שלהם. חייל חילוני שמכריחים אותו להשתתף כקהל בפעולות מיסיונריות עם אלמנטים של הטפה וחזרה בתשובה", הח"כ קינח במשפט ששם את כל הדתיים תחת כותרת פוליטית אחת: "הצבא הופך למגרש המשחקים של הרבנים והמתנחלים", הווה אומר: אמרת דתיים, אמרת מתנחלים, אמרת קיצוניים פסיכופתים עם פיאות ארוכות שממלמלים פסוקים מספר לא רלוונטי.

      חה"כ עומר בר- לב. יולי 2013 (טלי מאייר )
      לא ההתנהגות שהוא מכיר בצה"ל. ח"כ עומר בר לב (צילום: טלי מאייר)

      חרדים יקרים, לפני עשרות שנים, עוד לפני שהקימו את המכינות הקדם צבאיות, נדיר היה לראות בני אדם עם כיפות לראשם שמשרתים ביחידות קרביות. הדתיים הסרוגים הלכו בזמנו, או לישיבות הסדר או ישיבות גבוהות או לנח"ל המוצנח. בודדים מאוד הלכו לצנחנים וגולני שלא נדבר על יחידות מובחרות.

      ל"שבט הלבן", הפלמ"חנקי, זה שהקים לעצמו את המדינה ונתן לנתינים הדתיים/חרדים/מזרחיים זכאות מסוימת של זכויות אזרח, זה דווקא בא טוב, כך הוא יכול היה להאשים את הדתיים שאינם תורמים מספיק למדינה. וזאת בניגוד לקיבוצניקים יפי הבלורית הג'ינג'ית, שהתגייסו לטייס ולסיירת. ככה זה שכדי להרגיש גבוה אתה דורך על מיעוט ועומד עליו.

      אבל אז, השם ישמור ויציל אותנו, הגיע השינוי, שינוי מהפכני. בסוף שנות ה-80, הוקמה המכינה הקדם צבאית בעלי ואחריה נולדו עשרות מכינות רבות. הדתיים הסרוגים החליטו שהם רוצים לקחת חלק משמעותי בתרומה למדינה. נמאס להם להיות "ילדי הכאפות" של שליטי המדינה. יותר ויותר כיפות צצו כפטריות אחרי הגשם בכל היחידות בצבא עד שכיום, מראה של חייל דתי קרבי עם דרגות קצין, דומה למראה שלג באנטרקטיקה.

      הרב אלי סדן, מייסד וראש מכינה קדם צבאית בני דוד שביישוב עלי שבשומרון בשיעור מיוחד לכבוד יום הזיכרון , מאי 2011 (עומר מירון)
      בסוף שנות ה-80, הוקמה המכינה הקדם צבאית בעלי. הרב אלי סדן, ממקימי המכינה (צילום: עומר מירון)

      חרדים יקרים, המהפכה הצליחה אבל רק בחלקה. הציבור הדתי לאומי שהתגייס בהמוניו לצה"ל, חשב שכך הוא יהיה חלק מהחברה הישראלית ואולי האליטות שמפתחות המדינה בידיים שלו, יחבקו וינשקו אותם – אבל זה לא קרה, להיפך. במקום לשמוע קולות הערכה, במקום לראות פרגון מצד אותם "צברים לבנים", נשמעו קולות על הסכנה המרחפת על צה"ל, על המצב הבעייתי, ובעיקר – ריבונו של עולם, איזה פחד, יש פה מלא דתיים עם דרגות על הכתפיים.

      ומדוע החרדה? כי לשיטתם, אותם דתיים לא התגייסו כדי להיות חלק מהחברה הישראלית, אלא אך ורק למען מטרה אחת ויחידה – להחזיר בתשובה שלימה את הכופרים החילונים ולכפות עליהם את דת ישראל הפרימיטיבית.

      אלוף משנה עופר וינטר, מח"ט גבעתי (שלומי גבאי)
      כמה זה מפחיד שיש דתיים בצבא. מח"ט גבעתי עופר וינטר (צילום: שלומי גבאי)

      חרדים יקרים, בשנה האחרונה הקולות לגיוסכם נשמעים מכל עבר. הרצון לראות אתכם עם מדי צה"ל נתן למפלגה חסרת אג'נדה 19 מנדטים, רק כדי שתהיו סוף סוף חלק מהחברה הישראלית. אבל האמת יוצאת מדי פעם לאור, יאיר לפיד ומפלגתו לא באמת רוצים שתתגייסו, אחרת למי הם יקראו טפילים? למי הם יתייחסו בהתנשאות? הרי כל אדם נאור חייב חרדי פרימיטיבי כדי להרגיש מתורבת. הם מעדיפים אתכם עלוקות מאשר איום קיומי על מדינת ישראל.

      חרדים יקרים, שלא תבינו, אני חושב שהחרדים חייבים להתגייס לצבא, למשטרה, לשירות הלאומי או לכל ארגון שבו יוכלו לתרום למדינה בה הם גרים. אבל תזכרו את זה טוב טוב, שגם אם מחר נראה רמטכ"ל חרדי בוגר ישיבת פוניבז', האליטות לא באמת יקבלו אתכם, להיפך, הם יעשו דיונים על ההשתלטות המסוכנת שלכם, הם יראו בכם גורם מאיים שרוצה להפר את האיזון של המדינה, או כמו שאמר אתמול עוד אחד שבטוח שהמדינה זה הוא - עפר שלח, ח"כ מהמפלגה שכל כך משתוקקת לראות אתכם מגויסים:

      "בסיטואציה שבה הציונות הדתית נמצאת שם יותר, הם (הדתיים. א.ע.מ) ירצו שאורח החיים הכללי יהיה כזה", ועכשיו תחליפו את המושג "ציונות דתית" ל"מגזר החרדי" ותקבלו את מה שיגידו עליכם אחרי שתתגייסו – אתם תהיו בצבא רק כדי שאורח החיים בצבא יהיה חרדי כי אתם מסוכנים.

      ח"כ עופר שלח נואם במליאת הכנסת, פברואר 2013 (יואב דודקביץ')
      מפחד מהדתיים. ח"כ עפר שלח (צילום: יואב גורפינקל )

      חרדים יקרים, שירתי בצבא ביחידה קרבית. רוב חברי הצוות שלי היו בני אדם שלא הלכו עם כיפות ולא ממש האמינו בקיום ההלכה היהודית. מעולם זה לא הפריע לאף אחד מאיתנו, להפך, קיבלנו אחד את השני ללא קשר לאמונה ותפיסת העולם של כל אחד מאיתנו. עד היום אנחנו עושים מילואים יחד, יוצאים יחד ונפגשים יחד, הכיפה שעל הראש והראש ללא כיפה, לא מפריע לאף אחד מאיתנו, כשיש חברות אמיצה ואהבת אמת בין חברים, אין שום משמעות לכיפה. מעולם לא כפינו ומעולם לא כפו עלינו שום אמונה משום צד כלשהוא.

      אני אומר את הדברים כדי שתבינו שבעזרת השם כשתתגייסו לצבא, האנשים שיהיו אתכם, יקבלו אתכם כמו שאתם ואתם תקבלו אותם. אבל קחו בחשבון שאותם אנשים מחבורת: "סבא שלי היה בפלמ"ח, אבא שלי נלחם בששת הימים ואני הייתי בגל"צ" לא יראו בכם לעולם שותפים לדרך הנאורה שמקבלת כל אחד שחושב רק כמוהם ורומס כל דעה אחרת. אתם תמיד תהיו האחרים, תמיד תהיו הבעייתיים, תמיד תהיו או הטפילים או הסכנה על קיום המדינה, אחרת איך לפיד ושות' יקבלו מנדטים?

      אז חרדים יקרים, אל תתגייסו בשביל לקבל מהם הכרה כלשהיא, תתגייסו כי לצערנו הרב אנחנו עדיין חיים בשכונת המזה"ת שבה לפחות כרגע, אנחנו החבר'ה הלא מקובלים ולצערנו הרב עדיין אנחנו נלחמים על חיינו. תתגייסו למענכם, תתגייסו לכבודכם, תתגייסו כדי לתרום לעצמכם ולמדינה ולא לאותם שליטי צמרת שעדיין לא הפנימו שהמדינה לא שייכת (רק) להם, היא שייכת לכולנו.

      מעוניינים לפרסם מאמר במדור הדעות? כתבו לנו.

      המאמרים המתפרסמים במדור אג'נדה משקפים את עמדת הכותבים בלבד.