לאן נעלמה היהדות מחוק הלאום של לבני?

שרת המשפטים ציפי לבני הציגה אמש הצעת חוק שאמורה להוות תחליף לחוק הלאום של ח"כ זאב אלקין שמסעיר את הקואליציה ומאיים לפרק את הממשלה. קראתי את ההצעה של לבני וכמו במצע האידיאולוגי של התנועה שלה, לא מצאתי שם כלום.

בעצם כן מצאתי. מצאתי ניסיון ומאמץ לא לומר שום דבר משמעותי. לא סעיף שמגדיר את הזהות הייחודית של העם היהודי בארץ ישראל, ולא סעיף בעל תודעה לאומית היסטורית שעלול להסגיר בטעות מה אנחנו מחפשים כאן. מה שנשאר בהצעה של שרת המשפטים הוא רק תיאור חלול של מציאות עובדתית הידועה לכולם.

בהצעת החוק שלה, לבני מגדירה את מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית, שזה לא ממש חידוש. היא נמנעת מלקבוע שהזכות למימוש ההגדרה העצמית הלאומית במדינת ישראל ייחודית לעם היהודי, כפי שקובע חוק הלאום המקורי, כי היא לא רוצה לעצבן את האזרחים הערבים. לכן היא מסתפקת רק בכך שנממש את זכותנו להגדרה עצמית כ"דמוקרטיה המושתתת על יסודות החירות, הצדק והשלום ומקיימת שוויון לכל אזרחיה". לא במקרה ההגדרה העצמית הזאת נראית כאילו נלקחה היישר מחוק לאום של מדינה אירופאית כלשהי. איפה פה היהדות? למה מנסים להחביא אותה כל הזמן?

בניגוד להצעת חוק הלאום המקורית המגדירה את העברית כשפה רשמית ואת הערבית כבעלת "מעמד מיוחד", בהצעה של לבני כמובן שאין לכך אזכור, והערבית נותרת שפה רשמית בדיוק כמו העברית. גם כאן, לבני בורחת מחיזוקו של סממן יהודי ומקפידה לשמור על שוויון מוחלט בין השפה העברית לשפה הערבית, כאילו שמדובר באו"ם. אפשר לשמור על כבודה של השפה הערבית גם מבלי להעניק לה מעמד שווה לשפה העברית, אבל לבני מוותרת בקלות גם על הענקת הבכורה לשפה הטבעית של המדינה היהודית.

באופן לא מפתיע, אין בהצעה התייחסות למשפט העברי. בחוק הלאום המקורי נכתב שהמשפט העברי אמור "לשמש מקור השראה למחוקק". הפעם המשפט העברי נעדר מחוק הלאום, כי כמו בשאר הסעיפים, אין ראיות שיש לנו עסק עם מדינה יהודית, לא עלינו. שחס וחלילה לא נעורר את זעמו של מישהו במגזר הלא יהודי.

חבל שתמיד אנחנו מקבלים את התזכורות לשורשינו היהודיים דווקא מהאויבים שלנו. טרוריסטים שנכנסים לבית כנסת ורוצחים יהודים חפים מפשע בזמן תפילה, עושים זאת רק בגלל שמדובר ביהודים, אזרחי מדינה יהודית, דוברי עברית. אפשר לנסות להמשיך ולברוח מהלאום היהודי שלנו, להמשיך לחשוב ש"זה לא הזמן", לבנות ביהודה ושומרון ובירושלים, ו"זה לא הזמן", להתפלל על הר הבית, "ו"זה לא הזמן" לחוקק חוק לאום שמחזק את היסוד היהודי של המדינה. בסופו של דבר תמיד יבוא הטרור האסלאמי ויזכיר לכולנו שאנחנו לא סתם עוד מדינה דמוקרטית ושוויונית במקום כלשהו על הגלובוס, אלא מדינה יהודית בארץ ישראל.

מול כל אלו שעדיין מסרבים להכיר בזכותם של יהודים למדינה יהודית, צריך להפסיק עם אמירות "זה לא הזמן ולא המקום", ולהפסיק להתבייש במרכיב הלאום. זה בדיוק הזמן להפסיק לברוח מההגדרות העצמיות שלנו, ולהסביר לעצמנו מה בעצם אנחנו מחפשים בחבל הארץ המסוכן הזה. אם באנו לכאן רק כדי להקים מדינה שוויונית לכל אזרחיה, אני לא בטוח שזה שווה את המחיר.

עמותת צו פיוס רואה לנגד עיניה אזרחים בעלי מגוון זהויות על הרצף הדתי-חילוני, מקיימים אורח חיים משותף.