וואלה!
וואלה!
וואלה!
וואלה!

וואלה! האתר המוביל בישראל - עדכונים מסביב לשעון

צניעות? קודם תקפידו על יחסי אנוש

28.11.2014 / 9:00

דווקא בתנועת נוער דתית כמו בני עקיבא, הדבר הכי חשוב הם לא הריקודים וההתעסקות המוגזמת בצניעות, אלא היחס האנושי אחד לשני. אם ילמדו לעבוד על זה, אולי משהו ישתנה

קייטנת הכלא של ג'ונתן פולארד, ילדי בני עקיבא, יולי 2011. עומר מירון
קייטנת הכלא של ג'ונתן פולארד, ילדי בני עקיבא, יולי 2011/עומר מירון

מעמד אליו חיכו כל חייהם

לפני מספר ימים פתחתי את הפייסבוק שלי ונתקלתי בעמוד חדש שמביע מחאה כנגד ריקודי האולטרה סגול בבני עקיבא. כלומר, במהלך ההופעה מחשיכים את הבמה בזמן הריקודים של הנערות הדתיות שמופיעות במוצאי שבת ארגון, שמהווה את הסוף לסיומו של חודש פעילות עמוס מאוד.

"חודש ארגון" זהו חודש שלם בו חניכים ומדריכים של התנועה, מאחדים כוחות לקראת שבת שתתקיים בסוף אותו חודש במהלך החורף. בשבת יופיעו כל החניכים על במה עם הצגה או ריקוד שהכינו, והחניכים המגיעים לכיתה ט' זוכים לקבל שם חדש לשבט שלהם. עבורם מדובר במעמד אליו חיכו כל חייהם מאז נכנסו לראשונה לתנועה בגיל 9 או 10. שיא אליו הם מתכוננים במהלך כל החודש בו יקיימו חזרות לתרגילי סדר מלהיבים שאמורים לגרום לקהל ההורים, האחים, הסבתות והסבים, להרגיש שהם נמצאים במיני "טקס הדלקת המשואות" בהר הרצל.

בריקודים האלה היו הכי פחות מריבות בין הבנות

גם אני הייתי חלק מחודש ארגון בבני עקיבא, וגם אני השתתפתי בריקוד אולטרה סגול. כלומר, בשל חוקי צניעות מחמירים אף חניכה לאחר כיתה ה' לא יכלה לרקוד מול גברים ולכן מצאו פטנט – כל הבנות הרוקדות ילבשו שחור ורק הידיים שלהן יזוזו עם כפפות לבנות. הדבר המגוחך בכל העניין זה שכל שכבת גיל החל מכיתה ה' ועד כיתה ח' עושה בדיוק את אותו הריקוד האידיוטי עם הידיים.

אבל בעיניי זה הדבר האחרון שצריך להטריד את ההורים של החניכים בבני עקיבא. כי עד כמה שהריקודים האלה ממש נראים לי טיפשיים וחסרי תכלית, אותם אני לא זוכרת. למען האמת, בריקודים האלה היו הכי פחות מריבות בין הבנות. כל אחת ידעה שאף אחד לא יראה אותנו ולא היה שום צורך להתווכח מי תופיע איפה.

בחורף 2004, כשהייתי בכיתה ט', כל תנועת בני עקיבא שמה לה מטרה חשובה ונעלה – שמירה על גוש קטיף. בהחלט שהייתי בעד, למרות שהרגשתי כי הפוליטיקה לא ממש קשורה לכל השטויות האלה של הריקודים וההצגות. אבל הגעתי לחזרות, זו הייתה השנה בה היינו אמורים לקבל את השם של השבט החדש ולא רציתי לפספס את זה.

ואהבת לרעך כמוך – קל לומר, קשה לבצע

בחזרות ארוכות ומתישות, נאלצתי יחד עם כולם לצעוד ימין ושמאל על פי הצורות שקבעו לנו מראש. החזרות נמשכו שעות רבות, וכללו עצירות והזזות לכל מיני כיוונים שונים בתוך המגרש בו התאמנו. באחד הימים קרה אסון, הת"סמניות ( קיצור למדריכות של תרגילי סדר) שילבו אותי בשורה אחת יחד עם 3 בנים. לבד. בעקבות תקלות חוזרות ונשנות שהיו להן במהלך החזרות עם חניכים אחרים, נאלצתי לשבת שעתיים עם שלושה בנים בשורה נפרדת. ישבתי שם, בקור של הלילה, ממתינה שהת"סמניות יואילו בטובן לסיים את מה שהתחילו ולהמשיך הלאה.

בשלב מסוים פניתי לאחד הבנים שהכיר אותי עוד מבית הספר היסודי. כשאמרתי "היי" הוא הסתכל לצד השני ודיבר עם החבר שעמד לידו. ניסיתי שוב להסב את תשומת ליבו. זכיתי להתעלמות. השעתיים חלפו, כאשר אני לא שוחחתי עם איש וחברותיי ישבו בקצה השני של המגרש בשורות אחרות שהרכיבו את הצורות. לאחר שהוחלט על הפסקה קצרה, אחת הבנות ניגשה לדבר עם אותו בן שהתעלם ממני בדיוק קודם לכן. לא היה לי זמן להיעלב. מחקתי.

לא הרגשתי חלק מהאחדות הזו

השבת הגיעה, כולם התכוננו לחזרות האחרונות, המדריכים התחילו לדבר על אחדות ישראל, כמה חשוב שברגעי משבר נתמוך אחד בשני ונפגין נגד ההתנתקות. חבורה של בנים ובנות חצתה את פניי באיחור אופנתי, אף מילה לא נאמרה. למרות שבשבוע לפני כן חלקם הפגינו בעד אחדות ישראל ונגד ההתנתקות. לא הרגשתי שהייתי חלק מהאחדות הזו. למקרה שתהיתם, בשנה העוקבת (2005) לא הייתה התנגשות בין בנים ובנות בכלל במהלך תרגילי הדגלנות בשל הנחייה שניתנה מלמעלה כי עלולה להיווצר מבוכה במפגש בין המינים.

"ואהבת לרעך כמוך" זהו כלל גדול בתורה. דווקא בתנועת נוער דתית כמו בני עקיבא, הדבר הכי חשוב בעיניי זה לא הריקודים המטופשים, לא ההפגנות פוליטיות של החניכים וגם לא ההתעסקות המוגזמת והאובססיבית בצניעות והפרדה, אלא ההתחברות לאנשים. אם ילמדו לעבוד על זה, אולי משהו ישתנה.

4
walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully