"תחשוב עלי" אומרת לי סבתא, וגילה כבר מתקרב ל-90, "תחשוב היכן הייתי. באירופה, בין הגויים. האנטישמיות חגגה שם, גם הרבה לפני השואה. תמיד אמרו לנו 'הרחובות שלנו, הבתים שלכם' (קנאת המקומיים על כך שהיהודים הרשו לעצמם לרכוש בתים. א.ק) ותחשוב על הקמת מדינת ישראל, זה הרי כמו חלום". אכן. אלו לא סיפורי סבתא. אבל גם אם אשאל (ושאלתי) את סבתא אודות התגשמות החלום אשמע דברים אחרים.
כ"ט בנובמבר אכן היה רגע היסטורי. זה לא מובן מאליו שהעם היהודי המפוזר על פני אינספור מדינות, ממלכות ואימפריות, העם שספג פוגרומים, חצה מלחמות, חווה פוגרומים ורדיפות, הצליח למרות הכל לשמור על שלד תרבותי וחזר לארץ ממנה נבעט , כמעט 2000 שנה קודם לכן.
לא לחינם יצאו יפי הבלורית לרחובות לרקוד. זה היה רגע היסטורי. רגע מכונן. ואולי הרגע החשוב ביותר בתולדות ישראל מאז החורבן. "התורה חזרה למקומה הטבעי" (ארץ ישראל א.ק) אמר רבי אברהם ישעיהו קרליץ, "החזון איש". מנהיגה של הקהילה החרדית בארץ שעלה ארצה ב-1933. הוא סימל מאות שנים של רבנים לצד יהודים פשוטים שעלו ארצה מתוך כמיהה לשוב למקומו הטבעי של העם. בעיני רבים כ"ט בנובמבר היה האפי-אנד של אותן מאות שנים.
אולם לא פחות מכך שהיה זה רגע היסטורי, היה זה רגע מוחמץ. הרגע שבו השתחררנו מעול הגויים ויכולנו לשוב ולהעניק לעצמנו הגדרה עצמית. הרגע בו קיבלנו את המושכות על עיצוב המדיניות על פי תפיסת העולם שלנו. הרגע שבו יכולנו להקים מדינת מופת וחברת מופת.
אולם במקום לנצל את הרגע ולהטביע את החותם היהודי, הייחודי, במדינה, בחרנו להישאר גלותיים. במקום לרומם את ערכי הצדק, המוסר והיושר, האנושיות והחמלה נשארנו לפזול תדיר אל "משפחת האומות". נכון. כיום ישראל היא מעצמת גז, מעצמת היי טק ומעצמת נשק. אולם האם זו הבשורה שלנו לאנושות? אולי לא היינו מקימים מדינה שבה אין עניים, אבל עניים היו זוכים בה ליחס הגון. לא שלא היו בינינו מיעוטים, אבל קולם היה נשמע כראוי. לא שלא היו בינינו מחלוקות, אבל היינו מנהלים אותן בכבוד. לא שלא יהיה אצלנו פוליטיקה, אבל היא לא תיהפך לממסד הציבורי המאוס ביותר.
אין לנו במה להתבייש. הערכים היהודיים הפכו היום לנחלת כל האומות. מזכויות העובד ועד זכויות הנאשם. ההזדמנות החד-היסטורית שניתנה לנו הייתה צריכה להיות מיושמת קודם כל בהקמת מדינה ערכית, חדשנית והומאנית. אבל במקום זאת נותרנו בכפיפות הקומה הטבעית שלנו כלפי ערכים זרים ואפילו מועתקים מאתנו. במקום להשקיע בהובלה בינלאומית של חברת מופת אנחנו עסוקים להיראות טוב בעיני עמים, שלא בהכרח מחבבים אותנו. הפלטפורמה הפיסית של המדינה הפכת לחלולה. "חוק הלאום" הרופס הדורש בכוח לראות בפיסת הארץ הזו את ביתו של העם היהודי לא יכול להוות תחליף ליציקת תוכן מהותי שיהפוך את המדינה למובילת העקרונות של העם היהודי.
ואם תרצו, כבר אמרו לפני, אין זו אגדה.