בחירות אישיות עמדו על הפרק. הם היו בטוחים, שכפי שהיה בכל תקופה בעבר, יש אדם אחד מביניהם שאמור להיות הנבחר, ואילו השאר יתפזרו לכל רוח. כך בימי אברהם נבחר יצחק, ואילו ישמעאל ובני הפילגשים שולחו מעל פניו. אחרי מות יצחק נבחר יעקב, ואילו עשיו הלך לדרכו להר שעיר. ייתכן שהם אף הבינו את כל תולדות האנושות מאז אדם הראשון כהיסטוריה שבה אדם אחד נבחר והאחרים מורחקים. אחד מבניהם רבי יהודה הלוי עתיד להסביר בספרו שבכל דור ודור היה בן אחד שנחשב לגרעין, וכל השאר לקליפות: שת, אנוש, וכן הלאה עד לאברהם.
אך טבעי הוא שהם התחלקו למפלגות שונות. ארבעת המועמדים הגדולים והחזקים הרגישו שהבחירה נוטה דווקא לכיוון אחיהם הצעיר, והם החליטו להתאחד כנגדו. בני השפחות נותרו בצד וציפו לשמש לשון מאזניים. הם היו אמנם מפלגה משמעותית, אך הם ידעו שסיכוייהם להיבחר קלושים ביותר. המתח היה באוויר, העוינות ניכרה בפניהם של המתמודדים, וגרוע מכך היא התבטאה ברטוריקה שלהם. כך החל תהליך דינאמי של הידרדרות בשלבים:
מחנאות ומתיחות חברתית: יוסף "נ?ע?ר א?ת ב??נ?י ב?ל?ה?ה ו?א?ת ב??נ?י ז?ל?פ??ה" שבני לאה אינם מקבלים לחברתם. מתיחות חברתית קשה וכיתתיות מתהווה בתוך החבורה.
הכפשה: כשהציבור מתפצל למחנות יריבים, כל צד, ובמיוחד הצד החלש, מנסה להשמיץ את יריבו. כך, יוסף נאלץ לנצל את קשריו עם אביו כדי להוציא דיבה רעה על המחנה היריב.
אפליה: האבא מגונן על בנו היתום מאימו, באמצעות אפליה, שהוא בוודאי רואה בה העדפה מתקנת. הוא מגלה כלפיו אהבה יתרה ואף עושה לו כתונת פסים.
שנאה: האפליה של האבא מובילה לשנאה מצד הבנים הגדולים והמקופחים. כתונת הפסים היא בעיניהם הוכחה לכך שאביהם בחר ביוסף כיורשו: "ו?י??ר?או? א?ח?יו כ??י א?תו? א?ה?ב א?ב?יה?ם מ?כ??ל א?ח?יו ו?י??ש??נ?או? אותו?".
חוסר תקשורת: ניתן להפיג שנאה בין מחנות באמצעות הידברות בין הצדדים. אולם כשנוצר נתק בתקשורת ואחי יוסף "לא י?כ?לו? ד??ב??רו? ל?ש??לום", האיבה הופכת לכמעט בלתי הפיכה.
הקנטת היריב: יוסף המרגיש מועדף על ידי האבא ומקופח ומזולזל על ידי אחיו, מפתח בדמיונו את התקוות לעתיד מזהיר בו הוא יעלה לגדולה ואילו אחיו-אויביו ישפילו עצמם בפניו. הרהוריו ושאיפותיו של יוסף מעצבים את תוכן חלומותיו: "ו?ה?נ??ה ת?ס?ב??ינ?ה א?ל?מ??ת?יכ?ם ו?ת??ש??ת??ח?ו?ין? ל?א?ל?מ??ת?י".
הידרדרות: החלום והדיבור של יוסף עליו מלבים את השנאה, והשנאה מפרה את החלומות הבאים. כך מגיע החלום השמיימי החריף מקודמו: "ו?ה?נ??ה ה?ש???מ?ש? ו?ה?י??ר?ח? ו?א?ח?ד ע?ש??ר כ?ו?כ?ב?ים מ?ש??ת??ח?ו?ים ל?י".
היעדר גורם סמכות: גם בשלבים מתקדמים של סכסוכים יכול לצוץ גורם סמכותי חיצוני שישכיל לבלום את הסחף ולקרב את אויבים זה לזה. במקרה שלנו עשוי היה האבא יעקב להיות גורם שכזה. אולם יעקב מעדיף לשתוק, ולשמור את דבריו אצלו.
כאשר שנאה, קנאה ותסכול חוברים יחדיו, סכנתם עצומה, וכשהם מצויים אצל בעלי הכוח, אצל הבנים הרבים, הגדולים והחזקים, ביצוע סיכול ממוקד הוא רק עניין של זמן ושל הזדמנות.
תופעות חברתיות נוצרות באופן תהליכי. יש להן דינמיקה, ובמהלכה נוצרות תחושות, מתהוות בריתות בין בעלי אינטרסים, נאמרים דברים שליליים שאף אם רוצים אי אפשר לקחתם בחזרה, וכך בהדרגה ומבלי משים מתפתחת שנאה בלתי הפיכה. שנאה כזו, כפי שמלמדת הפרשה, וכפי שמראה ההיסטוריה היהודית, עלולה להביא לגלות, ואף להמיט חורבן. העובדה שמדובר בתהליך מלמדת עד כמה חשוב לזהות את ההידרדרות בעוד מועד ולבלום אותה כבר בשלבים המוקדמים.
מתוך הדברים עולה גם תובנה חיובית. כיוון שמאורעות חברתיים הם בעלי אופי תהליכי, ניתן ליצור גם דינאמיקה של בניה ותיקון שמתחילים בנטרול רגשי שנאה, ממשיכים ברטוריקה חיובית וביצירת תקשורת בונה אמון, ומתפתחים בהדגשת המכנה המשותף הרחב.
כשמסביב ייהום הסער הפוליטי של תקופת בחירות, ימים של התלהטות רגשות, השתלחות ביריבים פוליטיים והתלהמות במילים פוגעניות, כדאי לזכור איך טעויות אנוש מנעו ממשפחה טובה לשבת בשלווה, והביאו אומה שלמה לצרה צרורה. כדאי גם להאמין שכמו שאפשר לקלקל את האווירה החברתית, כך אפשר גם לתקנה. אני מוכן להישבע בזקן של הרצל שאם נרצה אין זו אגדה.