עם ישראל התמכר לאחרונה לתכניות הבישול הממלאות כל משבצת ריקה במדיה. המוני בית ישראל מתגודדים עם סירים בידיהם, בעיניהם מבט בוהק של ציפייה למבחן שיגזור את דינם לשבט או לחסד, האם יקבלו את הזכות להפגין את כשרונם הקולינרי לעיני העם ובכך לקנות את עולמם, או ישובו אל ביתם נעלבים ושבורי לב ובידם הסיר הנכלם.
מה שמייחד את כל המשתתפים בכל תכניות הבישול, היא העובדה שרובם מתמחים בבישול בשרים, ורובם מבססים את רוב המנות על בשר כי מנה צמחונית נחשבת פחותת ערך. עובדה, כתר הניצחון עד עתה, לא הונח על שום ראש של מתמודד שלהטט רק עם צמחיו.
אי לכך אני שואלת את עצמי, האם תזונתם של אבותינו התנכ"ים שימשה קו מתווה והשראה עבור הדורות שלנו? האם העובדה שאנו עם שאצלו אין חגים ללא בשר, שאב את השראתו מקדם, מהתבשילים שנהגו אבותינו לבחוש בקדרות החמר שלהם מעל המדורה, לצד המקנה והאוהל?
לאחרונה, גל טבעונות וצמחונות מתחזק ושוטף את הארץ. מסעדות רבות מחזיקות לצד תפריט בשרי גם את זה הצמחוני, עולם המדע מאשר כי דיאטה צמחונית עשויה לשפר מאוד את איכות החיים. מחקרים רבים מצאו כי תזונה המבוססת על ירקות ופירות ואגוזים המעניקים לנו את כל אבות המזון הנדרשים, יש ביכולתה להבטיח מניעת מחלות ואריכות ימים.
מחקר נוסף גם מצא כי תפריט צמחוני שמכיל לדוגמה רימונים ופסיפלורה, פירות המכילים נוגדי חמצון רבי עצמה, יש בכוחו לצמצם עד כדי ריפוי מספר גידולים ממאירים שכבר החלו מתפתחים, ובכל מקרה גורם לנסיגה משמעותית. מלבד זאת, אנחנו יודעים שגם צמחים רעילים ובעלי תרכובות מסוכנות לאדם, בזיקוק ובכמות הנכונה מצילים חיים.
למרות כל העובדות הללו, תעשיית הבשרים הולכת ומתעצמת וכמעט ולא ניתן למצוא הוכחה כי הביקוש לבשר קטן או מתמעט. האם תזונתם של אבותינו התנכ"יים שימשה קו מתווה והשראה עבור הדורות שלנו? ומה המשקל שמוענק למיני הצמחים אשר נבראים ביום השלישי?
מתוך רפרוף לא מעמיק, עולה כי למרות שבתנ"ך נזכרים שמות רבים של צמחים שזוכים ליחס מכובד. מאכלי הבשר, זוכים לכבוד רב ומועדפים על פני כל מזון אחר.
הפרי הראשון המוזכר בתנ"ך הוא פרי עץ הדעת. אכילתו בגן העדן, גורמת למשבר אמון כבד ופותחת שרשרת אירועים טראומטיים הנועלים בפני אדם וחווה את שערי גן העדן העשיר ביבול האדמה. הגירוש אינו העונש היחיד, מתלווה אליו גם גערות האל המודיע לאדם כי "ארורה האדמה בעבורך בעצבון תאכלנה כל ימי חייך" ו"בזיעת אפך תוכל לחם".
ישנם פירושים רבים ועמוקים לשני משפטים אלו, אך אפשר גם לראות בהם הטלת כתם, או לפחות ירידת קרנה של האדמה, ובקשה של האל לגבות את מחיר הבגידה מהאדם, דרכה.
כמעט בהתחלה, אנחנו מתוודעים לעובדה כי האל מעדיף את זבחיו של הבל, זבחי הבשר, ודוחה את זבחיו הצמחיים של קין המרגיש מקופח עד כדי כך שהוא שולח יד בנפש אחיו הבל. קשה לו להבין מדוע היבול שהוא טרח והתייגע עליו כה הרבה, אינו מספיק ראוי בעיני האל, ואילו זבחי הבשר של הבל זוכים לכבוד ויקר.
ניתן לשער כי מרגע שקין שתל את זרעיו ועד שקטף את פרותיו, הוא חווה את כל קשת הרגשות, הוא קיווה וציפה כי הזרעים ינבטו, ובעוד הם מניצים, הוא חש חרדה כאשר נאלץ להתמודד עם נגעים וכנימות שאיימו על יבוליו, הוא בוודאי רקד משמחה וששון כאשר הבחין כי היבולים החלו נותנים פרי מאכל, ואושרו הגיע לשיאו כאשר התהלך בבוסתניו ובגני הירק וקטף את הפרות הבשלים והריחניים. ההליך החקלאי מתחילתו ועד סופו, מזכיר גידול תינוק מרגע היוולדו ועד שהוא עומד על רגליו.
גם הפסוק, "כי עפר אתה ואל עפר תשוב", ניתן לפירוש במספר רב של פירושים, אך קשה להתעלם מכך כי מתחילתו של הפסוק ועד סופו אין תזכורת כי האדמה היא רחם המעניקה חיים ללא הרף. יבולי האדמה יש ביכולתם לקיים את החיים ולהבטיח את מיצויים המלא. האם האדם ראה בעצם ההשמטה הזו, פחיתות כבוד בערך הצמחים, מובן שזוהי שאלה בלבד שניתנת לפירושים רבים.
ישנו עוד אירוע המתרחש בתחילת ספר בראשית, הרומז על היחס שניתן לעולם הצמחים. האל מודיע לנח כי בדעתו להביא מבול על הארץ ומצווה על נח לבנות תיבה ולאסוף אליה בהמה, עוף ורמשים, זוגות, זוגות, עולים כולם אל התיבה כדי לשוב ולהתרבות לאחר המבול, ומי אינו עולה ומקומו נפקד, הזרעים, אין כל אזכור לכך שיש לשמר את זרעי המאכל, זרעי עצי הפרי והשדה, זרעי הדגנים, כדי להשתמש בהם כאשר יהיה ניתן לשוב ולעשות זאת.
מובן שזה יהיה פשטני "להאשים" את אבותינו שהם חיבבו עלינו כל כך את עולם הבשרים. ובכל זאת, הם הרי היו הראשונים שטרחו במטבח וכאשר אנחנו מבקשים לעמוד על עולמם וללמוד את הליכותיהם ודרכיהם, ייתכן וכן הייתה כאן השפעה על העדפותינו הקולינריים, העדפה מתוך חיקוי.
מעוניינים לפרסם מאמר במדור הדעות? כתבו לנו.
המאמרים המתפרסמים במדור אג'נדה משקפים את עמדת הכותבים בלבד.