בחנוכה מדליקים נרות לפרסום נס פך השמן ומברכים ברכת הלל להשם על הניסים שעשה. האבות המייסדים של הציונות הדגישו בחנוכה את הגבורה האנושית, קרי את ניצחון החשמונאים; הם ראו במכבים המשך לפועלם של גיבורים מקראיים כאהוד בן גרא, גדעון, אבישי בן צרויה ועוד.
אחת הדמויות המקראיות, הפחות ידועה בגבורתה, היא יהונתן בן שאול. כמו המכבים פעל יהונתן במציאות קשה ומייאשת; בתקופתו היו אלה הפלישתים העושים בארץ כבתוך שלהם:
מבחינה גאוגרפית, חדרו הפלישתים ממקומם שבשפלה הדרום מערבית למרכז ולמזרח הארץ. מבחינה כמותית, נפל צבא שאול בהרבה מצבא הפלישתים המתואר כמונה ש??לש??ים א?ל?ף ר?כ?ב ו?ש??ש??ת א?ל?פ?ים פ??ר?ש??ים ו?ע?ם כ??חו?ל א?ש??ר ע?ל ש??פ?ת ה?י??ם ל?ר?ב (שמ"א י"ג 5). לעומתם מנה גרעין הצבא הישראלי שלושת אלפים איש.
תיאור הנשק המצוי בידי שני הצבאות מלמד על מצבם הגרוע של הישראלים ו?ה?י?ה ב??יו?ם מ?ל?ח?מ?ת ו?ל?א נ?מ?צ?א ח?ר?ב ו?ח?נ?ית ב??י?ד כ??ל ה?ע?ם א?ש??ר א?ת ש??או?ל ו?א?ת יו?נ?ת?ן ו?ת??מ??צ?א ל?ש??או?ל ו?ל?יו?נ?ת?ן ב??נו? (וראו שמ"א י"ג 19 22).
מבחינה מוראלית הייאוש החל לכרסם בעם שנשמט משדה הקרב בעת ההמתנה לשמואל ו?י?ו?ח?ל [שאול] ש??ב?ע?ת י?מ?ים ל?מ?ו?ע?ד א?ש??ר ש??מו?א?ל ו?ל?א ב?א ש??מו?א?ל ה?ג??ל?ג??ל ו?י??פ?ץ ה?ע?ם מ?ע?ל?יו (שמ"א י"ג 8).
לפלישתים היתה עדיפות אסטרטגית שבאה לידי ביטוי בתיאור הטופוגרפי המפורט (שמ"א י"ד 4 5) של הקניון החוצץ בין מחנה ישראל לפלישתים, ואת זקיפות מצוקיו, שעל אחד מהם מיקמו הפלישתים את בסיסם.
חרף נתוני הפתיחה הקשים מצליח יהונתן בעזרת נושא כליו בלבד, לא רק לחדור אל מוצב הפלישתים, אלא אף ליצור מהומה במחנה; בסופו של דבר מעשהו חולל מהפך והפלישתים, על כל יתרונותיהם, נסים מפני צבא שאול. מניין הביטחון של יהונתן לפעול כנגד כל הסיכויים?
סוד כוחו נחשף במילים שאמר אל נערו: ו?י??אמ?ר י?הו?נ?ת?ן א?ל ה?נ??ע?ר נ?ש??א כ?ל?יו: ל?כ?ה ו?נ?ע?ב??ר?ה א?ל מ?צ??ב ה?ע?ר?ל?ים ה?א?ל??ה; או?ל?י י?ע?ש??ה ה' ל?נו?, כ??י א?ין ל?ה' מ?ע?צו?ר ל?הו?ש??יע? ב??ר?ב או? ב?מ?ע?ט (שמ"א י"ד 6). העדיפות המספרית של האויב, איכות כלי הנשק שבידיו ויתרונותיו האסטרטגיים הם חסרי משמעות מול כוחו של ה' שעליו נשען יהונתן. אבל יונתן מותיר מקום לחירות האלוהית, הוא אינו יכול לכפות על אלוהים לסייע לו אלא רק לקוות לכך: "או?ל?י י?ע?ש??ה ה' ל?נו?", הוא אומר; ביטחונו המפוכח אינו פוטר אותו עצמו מעשייה: הוא בוחן את מידת הזחיחות והשאננות של הפלישתים באמצעות התגלות אל שומרי המוצב.
מתגובתם הוא לומד שהפלישתים בוטחים מאד בכוחם. "ה?נ??ה ע?ב?ר?ים י?צ?א?ים מ?ן-ה?ח?ר?ים א?ש??ר ה?ת?ח?ב??או?-ש??ם", הם אומרים בזלזול. במקום לפקוד על הקצין הישראלי ונערו לעצור ולהמתין עד בוא השומרים אליהם, הם פוקדים עליהם לעלות אל תוך המחנה. יונתן והנער מנצלים את המדרון החד ומטפסים בלי להתגלות, עד להימצאותם ממש בתוך המחנה הפלישתי. עודף הביטחון העצמי של הפלישתים היה בעוכריהם, ויונתן ניצל אותו בחכמה.
יהונתן דומה ליהודה המכבי וא?חיו, ולמעשה למחוללי מעשי גבורה בכל הדורות: המכנה המשותף לכולם הוא היכולת לקרוא את המציאות מעבר לקשיים ולחסרונות המעוררים ייאוש ורפיון.
הפער בין הערכים שמייצגת הגבורה לבין האמונה בנס אינו כה גדול. בשניהם מתרחשים אירועים שמלכתחילה נראו כבלתי אפשריים - כאן האלוהים מניע את הבלתי אפשרי, וכאן האדם הוא המחולל אותו; תקוותו של יהונתן לעשייה אלוהית, מלמדת שמאחורי גבורת האדם לא בהכרח עומדת תפיסה של כ??ח?י ו?ע?צ?ם י?ד?י, ע?ש??ה ל?י א?ת-ה?ח?י?ל ה?ז??ה (דברים ח' 17); גם הוא היה שמח להסתייע במעט מזל ועזרה משמים. בד בבד, הסתמכות על סיוע זה, לא מנעה ממנו ליזום ולפעול בעורמה ובתושייה.
לחז"ל מספר הגדרות לגיבור. אחת מהן היא: "איזו גיבור שבגיבורים... מי שעושה שונא אוהבו" (מסכת אבות דרבי נתן כ"ג). גם הגיבור הזה, ההופך אויב לאוהב, נדרש להתבוננות ולפעולה שהיא מעבר למציאות הגלויה. לגיבור החז"לי היכולת לראות דברים הסמויים מן העין בקשר עם מי ש בהווה הוא אויבו; ואלה עשויים להצמיח היפוך של מערכת היחסים בעתיד, ולהפוך את השונא לאוהב.
אפשר שבשנים האחרונות, הסתמכות על הכוח בלבד, חסמה בפני מדינת ישראל את ההיענות להיבט מאתגר זה של גבורה.
ד"ר רוני מגידוב היא חברת סגל מכון הרטמן, ירושלים.