תרועות הניצחון בכיכרות עזה, ודליפת המצגות הסודיות של צה"ל, מביא להשוואה כמעט מושלמת בין מבצע "צוק איתן" לבין מלחמות המכבים שהתרחשו כאן לפני 2181 שנים.
לאחר שלוש קרבות גרילה, בהם ניצח יהודה המכבי כוחות יוונים קטנים, נערך יהודה לקרב מול המצביא הסלווקוסי- ליסיאסה בבית צור שבפאתי חברון. הקרב המכריע, שבו היו אמורים "לתת ליוון לנצח" לא נערך. במקום זה, העדיף ליסיאס פשרה מדינית על הכרעה צבאית. בעקבות הפשרה עלה יהודה לירושלים וטיהר את המקדש ומאז אנחנו משמינים כל שנה בחנוכה מאכילת סופגניות.
גם החמאס נלחמו מעטים מול רבים. גם הם כמו יהודה המכבי, מעדיפים להשתמש במלחמת גרילה עוקצת, ולא במלחמת פנים בפנים. גם הם נאבקים על עצמאות בתא שטח קטן ביחס ל"מעצמה" שמולם וגם הם נלחמים ומשחקים את המשחק הדיפלומטי מול מצרים ומדינות ערב, בדיוק כפי שעשו המכבים ששלחו את נציגיהם לרומא. ולכן אולי מתבקש לערוך ביניהם השוואה ולבחון האם יש דמיון בין המכבים לחמאס?
אך זאת אינה השאלה שצריכה להישאל, כי חשובה יותר היא לא השאלה על חמאס והמכבים, אלא שאלה עמוקה יותר והיא מהי מדינת ישראל והאם ניתן להשוות אותה לאימפריה היוונית.
ובכן, בזכות שלוש סיבות עיקריות לא ניתן לערוך השוואה בין מדינת ישראל ליוון של בית סלווקוס:
הסיבה הראשונה היא האמונה שיש לנו זכות על הארץ הזו. לא הגענו מרחובות סלוניקי להילחם כאן כצבא שכיר, גם לא נדדנו לכאן לפני 200 שנה מחצי האי ערב.
הסיבה השנייה היא האמונה האמיתית שלנו שלהיות מוסרי זה לדעת להגן בכיפת ברזל על האזרחים שלך, בשכפ"ץ על חיילך ובפצצות חכמות ככל הניתן על ילדי האויב, אך תמיד לדעת שלהרוג את האויבים שלך זה מוסרי מאוד, ורצוי לפני שהצליחו לפעול נגד ילדך.
הסיבה השלישית והמרכזית, היא האמונה בנצחיות העם שלנו, אותה אמונה שעזרה ליהודה המכבי, למגורשי ספרד וללוחמי המחתרות. לא כולם ניצחו בקרב אבל כולם ניצחו במערכה. המערכה של העם היהודי.
מוחמד דף הוא לא יהודה המכבי. החמאס הוא ארגון טרור הדוגל בפעולות התאבדות והרג של נשים וילדים, רוצח בבני עמו ומושפע מזרמים מוסלמים קנאים שרוממות החרב בידם ושנאה יוקדת בלבם. החמאס הוא פלג קטן מתוך מיליוני סונים קיצוניים מבית מדרשם של "האחים המוסלמים", ולכן הם לא "מעטים מול רבים". הם גם אינם מצטיינים בלחימת גרילה, אלא בטרור מכוון נגד אוכלוסייה אזרחית. דה, אנחנו כאן ואנחנו כאן כדי להישאר.
ועוד עניין בעקבות מערכת הבחירות שנכפתה עלינו. "צוק איתן" נשמע כבר רחוק, אבל עברו קצת יותר ממאה ימים. 20,000 איש הלכו כאן אחרי ארונו של חייל בודד, ואת פרץ המתנדבים שירדו דרומה לא ניתן היה לתאר. איתנות העורף, ההירתמות וההתנדבות. עליונות המוסר במערכה, וגדולתו של "הראש היהודי" שהביא לביצוע את הטכנולוגיה של כיפת ברזל, כל אלו התגלו בתפארתם במבצע "צוק איתן" והם הרוח היהודית של יהודה המכבי.
בימי הבחירות הבאות האווירה כאן הולכת להשתנות, אבל דווקא נרות החנוכה שאנו מדליקים, יזכירו שוב לכולנו את הנס והאיתנות שברוח זו.
מעוניינים לפרסם מאמר במדור הדעות? כתבו לנו.
המאמרים המתפרסמים במדור אג'נדה משקפים את עמדת הכותבים בלבד.