תשכחו מאירן, ביבי לא יפחיד אותנו שוב עם ספרד ויוון, ומי בכלל מתרגש מדאע"ש כשאיום חדש מתרגש על הישראלי השפוי: השבת. האמת שקשה לדעת מה מפחיד יותר, תנ"ך ישראלי או שבת ישראלית, אולם הקמפיין האחרון על "מסורת של שישי ישראלי" שבו הושקעו לפי פרסומים זרים 5,000,000 שקלים, הצליח להקפיץ לא מעט חילונים מאזור הנוחות התל אביבי שלהם.
לי, כחרדי הבולע את רוקו מידי יום אל מול תמונות ש-איך לומר בעדינות- לא ממש מכבדות את המין הנשי, די מסובך להבין מה מעצבן אנשים בתמונת חצי-חלה-חצי-כדורגל. מדוע הפכו החילונים לפתע לרגישים ופגיעים אשר אינם מסוגלים לשהות בנוכחותו של, רחמנא ליצלן, שולחן משפחתי. ניסיתי להבין איזה ערך חילוני נרמס כאשר משפחה אחת מצליחה להתאחד סביב שולחן אחד, ובאיזה שולחן-ערוך חילוני נאסר לעזוב את האייפון לשעתיים.
ח"כ אראל מרגלית (הראוי לשבח על עבודתו בתחום קידום זכויותיה של האישה החרדית בשוק העבודה, אבל זה נושא אחר) חש פגוע מכך שיש משפחות חילוניות המניחות כיפת-אזכרה בוהקת וסועדים ערב אחד בשבוע. הוא כנראה שכח את מה שאמר יו"ר מפלגתו לשעבר דוד בן גוריון על כך ש"אין יהודי חייב להיות אדוק (חרדי א.ק) למען יראה את הערך הרב שיש בקיום השבת ומועדי ישראל" מרגלית גם לא השכיל להבין את מה דברי יו"ר מפלגתו לשעבר יחימוביץ' כי השבת היא "החוק הסוציאלי המתקדם ביותר בתולדות האנושות".
זו, אם תרצו, תמצית עליבותו של החילוני 2014. תמצית ריקנות העגלה הלא-מבוטלת שהוא נושא. העובדה כי להקת עיתונאים חשה שקמפיין המקדם ערכים כל כך פשוטים וסוציאליים כמו שבת הוא מתנשא. העובדה שהם רואים בשבת קונטרה דתית-חרדית אל מול חיי החילוני. ואולי החמור מכל, העובדה שהם סבורים שהיהדות שייכת לדתיים ושמוכרחים להיות דתי כדי ליהנות משבת. זו טעות טרגית. חוסר היכולת להכיר בנכסי הרוח הלאומיים ולנכס אותם בכוח לחרדים. ורק חשוב שאבהיר, העגלה החילונית אינה ריקה כלל, אבל יש חילונים שמתאמצים לרוקן אותה בכוח.
אולם בפאניקה התקשורתית חוצת כלי התקשורת הזו מסתתר עוד פחד איום ואמיתי. מזה 66 שנים התאמץ הממסד החילוני על אגפיו לאמץ את האזרח החרדי. להפוך אותו למעט יותר מתורבת, אקדמאי, צה"לי, נאור ומתקדם. להוציא אותו דרך מאה-השערים הפרוצים בחומות הגטו לרחבת ההייד-פארק הישראלית. לאחר מאמצים מרובים הם הצליחו, אבל כאן קרה דבר מוזר. החרדי שיצא אכן השתלב באקדמיה, באזרחות, ועד עידן "יש-עתיד" גם בצבא. אולם במקום לראות אותו שם חילוני יותר, הוא הגיע לשם עם כל ה'דוסיות'. עם הזקן בבסיס חיל-האוויר ועם השבת על שלטי החוצות. הוא התחיל פתאום לדבר חילונית, אבל הוא מקדם איתה ערכים שבהם הוא מאמין. לא רק שהוא לא שכח אותם בבית, הוא גם חש בהם גאווה ויוקרה.
יוצרי הקמפיין מצהירים על עצמם שהם כלל לא חרדים, אבל הפרנואידים שמבין החילונים בטוחים שכן. ואם יש דבר אחד שמפחיד יותר מחמישה חרדים מדובללי זקנים שצועקים "שאבעס" ברחוב, זה לראות 5,000,000 שקלים (שלא ניתן להאשים כרגיל שהם נשדדו מקופת המדינה וממעמד הביניים) נשפכים על שלטי חוצות. לראות קמפיין דתי מעוצב בהנחיית קופירייטרים מקצועיים ועל פי כל כללי הקריאיטיב המודרני. אלו היו עד היום נכסיו הבלעדיים של החילוני. הממסד רצה שהחרדים יאמצו את הנרטיב החילוני, ולא שהוא חס וחלילה יישאר חרדי או שהוא יקדם ערכים אזרחיים שהם במקרה גם דתיים. כי מלצעוק "שאבעס" אף חילוני לא ישתכנע, אבל מקמפיין הבנוי נכון, ישראלים רבים יכולים להציץ אל יופי השבת שננטש מעט בדור האחרון. הם אפילו עלולים לאמץ חלק מערכי השבת, כי זה טוב, וכי זה בחינם, וכי למה לא.
וזה, עבור אחדים מן העיתונאים, בלתי נסלח.
מעוניינים לפרסם מאמר במדור הדעות? כתבו לנו.
המאמרים המתפרסמים במדור אג'נדה משקפים את עמדת הכותבים בלבד.