מדי שנה, לקראת סיום חודש דצמבר עולה לדיון השאלה הנדושה - האם זה בסדר לחגוג את השנה האזרחית החדשה? בעצם, מאז שאני זוכרת את עצמי תמיד אמרו לי שבגלל שסילבסטר (האפפיור שעל שמו נקרא החג) היה אנטישמי ולכן אסור לי. בנוסף , זה חג נוצרי ואני הרי יהודייה ואין שום קשר ביני ובין איילים ומזחלות.
היום בבוקר נכנסתי לעמוד הפייסבוק של פאב תרל"ח, פאב כשר שמיועד בעיקר לציבור הדתי באזור פתח תקווה. לתדהמתי המוחלטת גיליתי שב-31.12, היום האחרון של שנת 2014 מתוכננת במקום מסיבת כובעים מטורפת לקראת כניסת שנת 2015. כל זאת כמובן בידיעה שבבוקר שאחרי "מסיבת הכובעים המשגעת!" יחול צום י' בטבת, יום הקדיש הכללי.
נטייה ראשונית של כל אדם דתי שפוי שנתקל בדף האירוע בפייסבוק לומר " אוי ואבוי, תראו איך במקום בית יהודי הפכנו לבית של גויים". וגם "הם לא מתביישים? ועוד יום לפני צום כל כך חשוב בלוח השנה העברי שלנו. די, הפעם זה מוגזם!".
ואולי לא? אולי אנחנו פשוט קצת מגזימים?
לפני מספר שנים התמיינתי לשליחות כמדריכה במחנה קיץ אמריקאי בעל אופי יהודי דתי. לאחר שעברתי מספר שלבים, נודע לי כי המחנה הנבחר אליו מעוניינים לשבץ אותי מתוך כל המחנות הקיימים הוא דווקא מחנה יהודי קונסרבטיבי ולא מחנה דתי אורתודוקסי. כשהגבתי בחיוב להצעה החל מיד מבול של הפחדות מצד הסביבה הקרובה שלי שטענה שעליי לוותר על העבודה. זאת מכיוון שבדיוק סיימתי שירות לאומי, והאישיות שלי בגיל 21 אינה מעוצבת עדיין מבחינה דתית. לכן אם אסע להדריך במחנה קונסרבטיבי במשך חודשיים שלמים, סביר להניח שאחזור הבייתה חילונית למהדרין. בעיניי זו הייתה דוגמא לפארנויה וחשש לא מוצדק מהדרדרות דתית רוחנית. כאילו אף אחד כבר לא סומך עליי, כאילו היהדות שאני מציגה היא רק למראית עין.
השבוע הסתובבתי בחיפה באזור המושבה הגרמנית. זו הייתה הפעם הראשונה שלי בתור תושבת העיר שנתקלתי במחזה כה מרהיב שהיה נראה כאילו נלקח מסרט אמריקאי קיטשי בכיכובם של ג'וליה רוברטס ובראד פיט - עצי אשוח זוהרים בכל פינה עם אורות מנצנצים לאורך כל השדרה והבתים מול הנמל האינסטינקט הראשוני שלי היה לומר לעצמי "אלוהים ישמור, יש כאן עצים של סנטה קלאוס, עוד מעט לא ישארו פה יהודים" אבל לרגע אחד התבוננתי ועצרתי את מחשבותיי, העפתי מבט נוסף במראות שנחשבים כל כך לא "יהודיים" וממש התרגשתי. כי בזמן שכולם בטוחים שקמפיין שישי ישראלי מתנשא מעל החילונים ומוציא את הדתיים כצדיקים מתחסדים, גיליתי את היופי שקיים בדמוקרטיה. שמדינת ישראל היא מדינה בעלת זהות יהודית כל כך חזקה, שפשוט לא אמור להיות לנו אכפת מי חוגג מה, היכן ומתי.
די כבר עם ההפחדות, זו אינה הדרדרות רוחנית. מי שבאמת רוצה להיות דתי ישאר דתי גם אם הוא הולך למסיבת כובעים בפאב בערב השנה האזרחית החדשה ומי שרוצה להשאר בבית, אז ישאר בבית ויצפה בערוץ ההידברות. כי בואו ונודה באמת - מי חוגג את הסילבסטר כי הוא רוצה להתנצר? אף אחד! אבל אין מה לעשות, היהודים הם זן נדיר שפוחד מהכחדה ולכן כל דבר שמריח לו כמו סכנת התבוללות, מוציא אותו מהכלים.
אם עוד לא ידעתם, הסיבה היחידה שאנשים יוצאים החוצה בסילבסטר זה כי הם מחפשים בילוי כיפי שובר שגרה. ולא, שלא תטעו אני לא הולכת למסיבת כובעים מטורפת באף פאב היום בחצות וגם לא מתכוונת לחגוג אירוע שלא תואם את אורח חיי אבל כל כך לא אכפת לי מה אחרים עושים, כי אני מרגישה שהזהות שלנו בתור יהודים במדינה יהודית היא כל כך חזקה ומשמעותית, שאירוע אחד שמתקיים פעם בשנה באמת לא ישנה כאן שום דבר.
מעוניינים לפרסם מאמר במדור הדעות? כתבו לנו.
המאמרים המתפרסמים במדור אג'נדה משקפים את עמדת הכותבים בלבד.