פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      שיר של שבת: עם המשורר דניאל באומגרטן

      בכל פעם שאני רואה את גבך המשולש/ אני נזכר בפעם הראשונה שנפגשנו/ אמר כשמשח אותי בשמן/ בבריכת המשושים/ משוש חיי. שיר של שבת עם המשורר דניאל באומגרטן. שתהיה שבת של שלום ושלווה

      דניאל באומגרטן (באדיבות המצולמים)

      דניאל באומגרטן הוא משורר, עורך דין ודמות פעילה בשירה העברית הצעירה: בניסיונות להרחיב את ההיכרות עם השירה ועם המשוררים. דניאל הוציא עד היום שני ספרים- "למרות שהמשורר הזהיר" (גוונים) ו"כתב יתדות" (פרדס).

      השירה של דניאל מצטיינת באיפוק ובהירות. רבים משיריו מתארים תבונה בודדות, פיסת חיים, רגע, תמיד מתוך שמירה על חוש המידה ולעולם לא בצעקה. אלמנט נוסף שבולט מאוד בשירה שלו הוא הניסיון לנהל מערכת יחסים בין העבר להווה. מערכת יחסים שיש בה בקשה ללמוד מן העבר, להכיר אותו בכדי להכיר את עצמנו ולנסח מכנה משותף חברתי ואנושי כולל. המאפיינים הללו מעצבים שירה שאינה מצויה מאוד בשירה העברית הצעירה שאמונה , לפחות כרגע, על היצמדות להווה, לעתים אפילו בצורת הרדי-מייד, כלומר ממש חיקוי המציאות בשיר ועיסוק מוגבר באני המדבר, בחייו, בקונפליקטים שלו, בחוויה הפרטית שלו.

      לא שדניאל אינו עוסק בכך, אלא שהוא מעדיף לרבד, להחדיר לשירים שכבות נוספות בכדי להפוך את השירים לשליחים של אותה אווירה של לימוד וחקירה, שחשובים לו גם בפעילות הציבורית שלו. אפשר לסמן פה משוואה כמעט מוחלטת- מי שכותב שירה העסוקה רק באני, כמעט ואינו פועל בשדה השירה למען אחרים, ולהפך, מי ששירתו יוצאת אל מעבר לעצמו, עוסק ומשקיע גם בשירה ובמשוררים אחרים.

      ביום שאחרי הפיגוע (11.11.14)

      ביום שאחרי הפיגוע
      הירקות נותרו בסדר מופתי אצל הירקן הערבי
      לא אמרנו דבר
      אך מפגש-מבטנו הודה:
      אנחנו אזרחי מדינה שטרם נוסדה.

      ככלב בסריקה (21.7.14)

      ככלב בסריקה לשלילת החדירה לקיבוץ:
      זוכר- לא נועדתי לכך.
      מריח בדשאים את המשחקים
      שהיו ושיהיו.

      מכתבו הנוסף של סבי לסבתי / חיזור קומוניסטי

      אולי תמהת למראה מכתבי
      שהרי שביתת הרעב שרקמנו צלחה וחלפה
      ואולי תמהה את כעת למקרא מילותיי
      המקודדות פחות ומרקדות בטפיפה,
      אולי אחז בו שגעון? חושבת
      אולי זו מזימת הפללה על מעשיי-העבר?
      הפסיקי להטריד בכך את שרעפייך
      מצאתי העוז, אברור מהמוץ את הבר:
      דעי, אחר צעדייך בחצר המסדרים
      לא רק עין מפקחת
      על כתפי חברי לתא, בין חרכי הסורגים,
      הנני מחפש אותך, אל העתיד לקחת.
      לא נרפה ליבי מהתנגדות לבעלי ההון
      עודני מייחל לתקומתנו, העבדים, מהעול,
      אך את עולמנו נקימה קודם
      מחר – לכל.

      משושים

      בכל פעם שאני רואה את גבך המשולש
      אני נזכר בפעם הראשונה שנפגשנו
      אמר כשמשח אותי בשמן
      בבריכת המשושים
      משוש חיי.