נבחרי ציבור זכרו: לא הכל נמחק

בפרשת "ויחי" מגיעים סיפורי האבות לסיומם, ולכאורה מדובר בהפי אנד קלאסי. יעקב אבינו מבלה את שנותיו האחרונות במצרים בחברת כל בני משפחתו שחיים ביחד, באושר ובעושר, בשמחה ובאחדות. הרושם הזה מתחזק לנוכח תמונת הפרדה של יעקב מבניו, כאשר כולם נאספים סביב מיטתו לשמוע את צוואתו ולקבל את ברכותיו, ולאחר מכן אוסף את רגליו אל המיטה ונפטר במיתה מתוזמנת להפליא.

אך ברצוני להשבית את השמחה ולטעון שנותרו לא מעט משקעים שליליים ביחסים שבתוך המשפחה המכוננת שלנו, וזאת בקשר שבין יוסף ואחיו. משקעים אלה משתקפים בחרדה הגדולה שמבטאים אחי יוסף לאחר מות אביהם, מפני האפשרות שיוסף ינקום בהם על מכירתו: "ו?י??ר?או? א?ח?י יו?ס?ף כ??י מ?ת א?ב?יה?ם ו?י??אמ?רו? לו? י?ש??ט?מ?נו? יו?ס?ף ו?ה?ש??ב י?ש??יב ל?נו? א?ת כ??ל ה?ר?ע?ה א?ש??ר ג??מ?ל?נו? א?תו?" (בראשית פרק נ, טו). פחדם היה כה גדול עד שבדו מליבם שקר גמור, לפיו יעקב ציווה לפני מותו שיוסף יסלח לאחיו על פשעם כלפיו. לא התקררה דעתם של האחים עד שהביעו אף את נכונותם להיות עבדים ליוסף, נכונות שממחישה את עוצמת החרדה בה היו נתונים. יוסף מצדו אמנם הרגיע את אחיו, אולם הוא מזכיר להם: "ו?א?ת??ם ח?ש??ב?ת??ם ע?ל?י ר?ע?ה", אמירה שמסגירה את העובדה שהרשמים הקשים ממה שעוללו לו, לא נמחו כליל מלבו.

לאור התרחשות זו נראה שהיחסים בין יוסף ומשפחתו ובין אחיו ובני משפחותיהם לא היו מלאי אהבה ואחווה, שלום ורעות במשך כל השנים שחלפו מעת בואם מצרימה עד קבורת יעקב. מסתבר שהם לא אכלו סעודות שבת ביחד, ולא נפגשו השכם והערב לשיחת חולין או לביקורי נימוסין. הילדים של יוסף ושל אחיו כנראה לא שיחקו ביחד, ואסנת וגיסותיה לא החליפו מתכונים. אילו כך היה, סביר שהאחים היו מבינים מזמן שיוסף מחל להם על חטאם כלפיו, ואינו נוטר להם טינה בלב.

סביר ביותר שגם הקשר בין יוסף ליעקב אביו היה דליל למדי במשך כל השנים שבילו יחדיו במצרים. הם לא חזרו ללמוד בחברותא ולבלות זמן איכות יחדיו אחרי יום העבודה. זה ההסבר הפשוט לכך שיעקב התקשה לזהות את נכדיו, אפרים ומנשה, כשבאו אליו לביקור חולים. אחד הפרשנים מסביר שיוסף מיעט לפגוש את אביו, כדי שלא יתגלה לאבא כל הסיפור הקשה של התנכרות אחיו ומעלליהם, והשתלשלות האירועים של מכירתו לסוחרים שהורידוהו למצרים ('דעת זקנים מבעלי התוספות').

אולם אפשר שיוסף ואביו לא הרבו להתראות, פשוט מפני שיוסף היה עסוק ביותר בעבודתו כמשנה למלך של האימפריה המצרית, וכנראה גם לא התגורר בארץ גושן. ייתכן עוד שהתהווה גם פער תרבותי בין יוסף ומשפחתו שגדלו מן הסתם בקרב האליטה המצרית ובין יעקב ובניו שהגיעו מארץ כנען. לכך תרמו מן הסתם גם קורות חייו של יוסף שהיו מטלטלים בכל המובנים, ובוודאי יצרו תהפוכות דרמטיות באישיותו.

כך או אחרת, מתקבל הרושם שאמנם יעקב ובניו חיו במצרים בטוב, וזכו לאיכות חיים מכובדת, אולם אידיליה לא היתה שם. לא נוצרה אווירה של אהבה והרמוניה שלמה, שכל הבעיות מהעבר הושלכו אל מאחורי גווה.

בכך מלמדת אותנו הפרשה כי משקעים שליליים ביחסים שבין אדם לחברו אינם מתפוגגים גם בחלוף זמן רב. צרות שעשה אדם לרעהו, עלבונות שהטיח פלוני באלמוני, קשים הם מאוד למחיקה.

בתקופת הבחירות שאנו נמצאים בעיצומה אפשר לראות כיצד אנשים יכולים לפגוע האחד באחר בקלות רבה, האצבע על ההדק של הטחת האשמות, עלבונות וביקורת אישית קלה מאוד. אנשי ציבור משתלחים זה בזה, למרות שקיים סיכוי גדול שלאחר מכן הם יצטרכו לשבת זה לצד זה, ולעבוד ביחד. פרשתנו מלמדת שמשקעים שליליים עלולים להטביע חותם לזמן ממושך.

מספרים על אדם שנפגע, והפוגע חשב שעל-ידי בקשת סליחה הוא החזיר את היחסים למה שהיו בתחילה. ביקש ממנו האדם הפגוע שינעץ מסמרים בקיר, ולאחר כך הורה לו להוציא אותם. אתה רואה אמר: הקיר לא חזר להיות כבתחילה. הוא נותר מלא חורים. פרשת 'ויחי', כמו גם פרשיות רבות בספר בראשית מלמד עד כמה צריך להיזהר שלא לפגוע באיש, שכן פגיעה באדם אחר היא מעוות שקשה מאוד לתקן.