להתפלל לאל שהוא שונה ומשותף

" ו?י??ק?ם מ?ל?ך?-ח?ד?ש?, ע?ל-מ?צ?ר?י?ם, א?ש??ר ל?א-י?ד?ע, א?ת-יו?ס?ף" ספר שמות מתחיל באי ידיעה, אי הידיעה של פרעה את יוסף. המצב החדש שבו ספר בראשית וכל מעללי יוסף נשכחו או לא הועברו, או נדחקו מלפני המלך החדש, מביא את עם ישראל למצב של רדיפה וגזרות ועבדות.

כמו פרעה גם משה לא יודע. הוא לא קרא את ספר בראשית הוא אפילו לא יודע עברית ואפילו את הוריו אינו מכיר. משה הוא איש מצרי. הוא מזדעק נגד העוול ובורח למדבר סיני. ולשם הוא מגיע כאיש מצרי." ו?ת??אמ?ר?ן? (בנות יתרו לאביהם)..א?יש? מ?צ?ר?י, ה?צ??יל?נו? מ?י??ד ה?ר?ע?ים." משה כפרעה לא יודע. ואלוהים ממלא כאן את חלקו בהגדה של פסח "וזה שאינו יודע לשאול את פתח לו".

מעמד ההתגלות של אלוהים למשה הוא אולי הרגע החשוב והמכונן של היהדות. בעוד האל הנגלה לאברהם, יצחק ויעקב בבראשית, הוא מעין אל משפחתי מעורב, שכורת ברית עם בית אב, כאן מתגלה המימד פורץ הדרך, הנקודה הפנימית המאתגרת ביותר ותפיסה האמונית הקשה ביותר להשגה. חזון אמוני מופשט ומנוגד בתכלית לעולם האלילי המצרי.

התהליך מתחיל כבר בסנה הבוער שאינו אוכל. הדימוי של האש הוא דימוי של תנועה דינאמית בלתי פוסקת. אבל לאחר שמשה דורש מהאל להזדהות: " ו?י??אמ?ר מ?ש??ה א?ל-ה?א?ל?ה?ים, ה?נ??ה א?נ?כ?י ב?א א?ל-ב??נ?י י?ש??ר?א?ל, ו?א?מ?ר?ת??י ל?ה?ם, א?ל?ה?י א?בו?ת?יכ?ם ש??ל?ח?נ?י א?ל?יכ?ם; ו?א?מ?רו?-ל?י מ?ה-ש???מו?, מ?ה א?מ?ר א?ל?ה?ם?" מגיעה התשובה שהיא לב הבשורה האמונית החדשה של היהדות: ו?י??אמ?ר א?ל?ה?ים א?ל-מ?ש??ה, א?ה?י?ה א?ש??ר א?ה?י?ה; ו?י??אמ?ר, כ??ה ת?אמ?ר ל?ב?נ?י י?ש??ר?א?ל, א?ה?י?ה, ש??ל?ח?נ?י א?ל?יכ?ם.

את המשמעות של "אהיה אשר אהיה" אנחנו יהודים ויהודיות דרשנים ופרשנים ממשיכים לחפש ולהבין. התשובה הדינאמית הזו של אלוהים למשה תתגלגל ותהדהד בפרשנות של היהדות במאות דורות של לימוד ומדרש. אפשר להבין ולקבל או להקשות ולדחות את זהותו של האל החמקמק הזה, האל המסתתר בלי סוף. זה מאפשר לכל קהילה יהודית לדמיין או להאמין או לכעוס או להתפלל לאל אשר יהיה אותו הנשגב, הנאמן, הנעלם - המשקף את הקהילה הספציפית.

זה הוא אותו יסוד בתרבות שלנו המאפשר לקהילה החסידית בבית שמש להתפלל לאל שהוא שונה ומשותף לקהילה הרפורמית במודיעין, דומה ושונה מהאל של הקהילה הדתית לאומית באלקנה ומשותף ושונה מן האל שבו מטילים ספק התלמידים והתלמידות בישיבה החילונית בתל אביב.

"אהיה אשר אהיה", זהו הפסוק בלב פרשת שמות המופלאה, שמאפשרת את ריבוי הפנים והשמות של היהדות אז היום ולעולם. כל עולם ראוי שיהיה לו נעלם.

שבת שלום.

ארגון בינה עוסק בהעמקת הזהות היהודית בקרב הציבור הישראלי.