פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      אם משה רבנו היה רץ לבחירות היום, הוא היה זוכה?

      למרבה המזל, בימים ההם אין פריימריז בישראל, ולא ועדה מסדרת, לא בחירות חשאיות וחופשיות ולא בכל צורה אחרת. כך קרה שמשה קיבל את המשימה הבלתי אפשרית – להוביל את העם לחירות, למתן תורה ולארץ ישראל

      משה רבנו (ShutterStock)

      משה הוכיח את עצמו כגדול מכולם

      אילו היה משה בא בימים אלה ומעמיד עצמו לבחירות להנהגת האומה, הוא היה זוכה מן הסתם לקיתונות של בוז וביקורת, והיה נפסל על-ידי הציבור כמו גם התקשורת. משה חוזר למצרים כמסתנן העולה מן המדבר, כאשר העבר שלו אינו מוכר. אין באמתחתו כל ניסיון דיפלומאטי, אין הוא מביא עדים על כישורים, ולא רקורד של פעילות ציבורית בקורות החיים.


      למרות כל זאת משה הוכיח את עצמו כגדול מכולם, ובגדולתו כמנהיג הכירו גם אישים הרחוקים מעולמה של תורה. נציין כדוגמה את מקיאוולי, מאבות מדעי המדינה המודרניים, שבספרו 'הנסיך' (1515) "מעריך את משה כאחד הגדולים" שבמנהיגים, ואת פרויד, מאבות הפסיכולוגיה המודרנית, שבחיבורו על 'האיש משה והדת המונותיאסטית (1939) רואה במשה את "האיש הדגול שהשפיע ע"י אישיותו וע"י הרעיון למענו נלחם", ושימש "דמות אבהית כבירה" לעמו.

      מדוע התינוק בן השלושה חודשים נקרא נער?

      על טיב המנהיגות של משה אפשר לדבר 40 שנה, אך אם יש את נפשך לדעת במילה אחת: מפני מה זכה משה למנהיגות, מילה קטנה ואגבית בתחילת דרכו יכולה לתמצת את הסוד, המילה "נער". כאשר פתחה בת פרעה את התיבה נאמר: "ותראהו...והנה נער בוכה". מדוע התינוק בן השלושה חודשים נקרא נער? מדרש שמובא ב'תורה שלמה' בעריכת הרב מ"מ כשר מסביר שמילה זו מהווה ראשי תיבות של שלוש התכונות שבהן הוגדר ותואר משה בתורה, והן התכונות הנחוצות ביותר לכל מנהיג: נאמן, עניו, רועה. נאמן - "בכל ביתי נאמן הוא", עניו - "והאיש משה עניו מאד", רועה - "ומשה היה רועה".

      משה נבחן במילוי תפקידו המקצועי

      נאמנותו של משה מתחילה בפרשתנו, כאשר פרעה דוחה אותו על הסף, והוא לוקח אחריות ובא בדברים קשים עם ה' למען עמו. משה עתיד להמשיך ולהפגין נאמנות טוטאלית לערכים ולמטרות להם הוא מחויב, שמגיעה לשיא בביטול עצמי מוחלט לאחר חטא העגל, כשהוא אומר ל-ה': "מחני נא מספרך", אם אינך סולח לעמך. הענווה של משה מתחילה בפרשתנו כשהוא טוען שאינו ראוי לתפקיד, וכשהוא מכיר בחולשותיו, דוגמת הכושר הרטורי הלקוי שלו. ענוותו מתגלה בהמשך בדפוסי התגובה שלו לנוכח המרד של קורח ועדתו, אל מול אלדד ומידד המתנבאים במחנה, וביחס למרים המדברת בו סרה. כרועה, הוא נבחן כנראה במילוי תפקידו המקצועי בפרשתנו (וראו שמות רבה, ב), ובהמשך גילה חמלה ודאגה לעמו והשתדל למלא כל מחסורם, גם כשהם באו בתואנות ובתלונות, והכריזו שמוטב היה להם להישאר במצרים.

      נאמנות, משכין שלום ורועה

      נראה שאפשר למצוא תכונות אלה אצל משה כבר בשלושת המעשים שביצע מיד לאחר שגדל ויצא מארמון פרעה. במעשה הראשון, הכאת המצרי שהיכה עברי מאחיו, הוא מגלה נאמנות לאחיו ולערכיו, בנכונותו להגן על החלש, ולהציל עשוק מיד עושקו, תוך סיכון עצמי, אומץ ותעוזה יוצאי דופן. במעשה השני בו ניסה להשכין שלום בין שני העברים הניצים, ואמר לרשע: "למה תכה רעך", מתבלטת ענוותו, שכן הוא הותקף על ידי המכה בטענה: "מי שמך... הלהרגני אתה אומר?!" כל אדם אחר היה עונה לרשע במילים חריפות, אך משה שותק ואינו משיב דבר. במעשה השלישי משה מתפקד בתור רועה, כאשר הוא משקה את צאנן של בנות יתרו, אחרי שהושיעם מהרועים האחרים.

      חוש צדק מפותח ואמפטיה לחלשים

      באירועים הללו התגלתה הדרגתיות עולה ביכולותיו: בראשון השתמש משה בכוח, במעשה השני הוא רק דיבר, ואילו במעשה השלישי הוא מושיע, מבלי להתעמת. בעצם התייצבותו לצד הבנות, "ויקם משה" הוא מושיען. משה הצעיר רתם אפוא את תכונות הנער שלו מתוך רגישות מוסרית, חוש צדק מפותח ואמפטיה לחלשים, והיה נכון לתרגם את עקרונותיו לפעילות שהתאפיינה בתעוזה, במסירות ובנחישות.

      תכונותיו אלה של משה נחוצות ביותר לכל מנהיג: נאמן - שיהיה נאמן לערכים ולמצע שלו, ולא יפזר הבטחות ללא כיסוי, עניו - שידע להיזהר, ולא יתייהר, שיתייעץ ולא יתנשא, רועה – שיגלה מסירות ואיכפתיות לציבור למענו הוא פועל.

      נאמנות, ענוה ואכפתיות כלפי הציבור

      למרבה המזל, בימים ההם אין פריימריז בישראל, ולא ועדה מסדרת, לא בחירות חשאיות וחופשיות ולא בכל צורה אחרת. כך קרה שמשה קיבל את המשימה הבלתי אפשרית – להוביל את העם לחירות, למתן תורה ולארץ ישראל.

      דמותו ותכונותיו של המנהיג הגדול מכולם צריכות כמובן לשמש דגם לחיקוי עבור כל אדם. ביתר שאת הם משמשות מקור השראה בתקופה זו, בה שאלת המנהיגות הלאומית מנסרת בחלל עולמינו. מי ייתן ויתקיים בנו הפסוק: "ונער קטן נוהג בם" (ישעיהו), ושלוש תכונות הנער יאפיינו את הטוענים לכתר ההנהגה אצלינו: וכל אחד ממנו כדרכו של רועה נאמן.