"ואהבתם את הגר", גם את אלו המגיעים מאפריקה

על מי אתה חושב כשאתה הולך לישון בלילה? לא הייתי מעז לשאול איש את השאלה האישית הזו, אלמלא בער לי לספר לחבר'ה על מי אני חשבתי לפני השינה במהלך השבוע האחרון. אולם לפני שאספר את הסוד הזה לכולם, אני רוצה לענות על שאלה אחרת: מה ציווה ה' את משה ואת אהרון בנוגע לבני ישראל
הפסוק אומר: "וידבר ה' אל משה ואל אהרן ויצום אל בני ישראל ואל פרעה מלך מצרים להוציא את בני ישראל מארץ מצרים" (שמות פרק ו' פסוק י"ג). הציווי בנוגע לפרעה מובן: הם אמורים להגיד לו שהוא מתבקש להוציא את בני ישראל מארצו ומיד. אולם מהו הציווי אל בני ישראל?

לפי פירוש אחד שמופיע במכילתא, ה' ציווה את משה ואהרון שינהגו בנחת עם בני ישראל ויסבלו אותם, למרות שהעבדות הקשה גורמת לבני ישראל להיות קצרי רוח וחסרי סבלנות כלפיהם. לפי פרשנות זו ה' נתן למשה ולאהרון עצה פרקטית והנחיה מעשית כיצד עליהם להתנהג עם עמם. פירוש אחר של המכילתא סבור שלא מדובר כאן בהוראות מנהיגות, אלא בציווי להעביר לבני ישראל מצווה יסודית כלשהי המהווה תנאי לגאולה, והיא המצווה לפרוש מעבודה זרה.

אולם בתלמוד הירושלמי אנו פוגשים פרשנות שלישית שהיא מפתיעה ומקורית ביותר. חכמים אמרו שם: "על מה ציוום? על פרשת שילוח עבדים" (ירושלמי ראש השנה ג', ה'). הסבר זה מעורר תמיהה גדולה: מדוע נבחרה דווקא המצווה הספציפית של שילוח עבדים להיאמר לבני ישראל לפני כל שאר המצוות? יתר על כן, מה מקום יש לצוות אותם על כך, כאשר הם עצמם נמצאים במצב של עבדות?

רבי מאיר שמחה מדווינסק כותב בספרו 'משך חכמה', שגם אז במצרים היו בין בני ישראל נכבדים בני חורין שהעסיקו אצלם עבדים עבריים, אולם נראה שהנחה זו אינה הולמת את פשט המקרא. סביר יותר להניח ש-ה' מצווה כאן את עמו שכאשר בעתיד הם יהיו אדונים בעלי עבדים, הם ינהגו בהם בהוגנות, ישלחו אותם בשנה השביעית כדרישת התורה, ולא יתעמרו בעבדיהם כפי שעושים להם כעת המצרים. הרעיון שמגולם בדברים הוא שאין לבני ישראל זכות ליהנות מהנסים הגדולים של עשר המכות ויציאת מצרים, אם הם עצמם עתידים להתנהג בדומה למצרים.

ואכן לדברי התלמוד הירושלמי גלות ישראל בחורבן בית ראשון באה כעונש על התעמרות בעבדים: "לא נענשו בני ישראל שגלו מן הארץ אלא על פרשת שילוח העבדים". חכמים למדו זאת הן מדברי התורה בפרשת 'בהר', והן מדברי הנביא ירמיהו שהוכיח את ישראל על יחסם לעבדים, וציין באזניהם: "כה אמר ה' אנוכי כרתי ברית את אבותיכם ביום הוציאי אותם מארץ מצרים מבית עבדים לאמר: מקץ שבע שנים תשלחו איש את אחיו..." (ירמיהו ל"ד י"ג-י"ד).


לאור הדברים הללו המצווה הראשונה שהצטוו בה ישראל לא הייתה קידוש החודש, אלא המצווה לגלות יחס אנושי ומתחשב בחלשים ביותר. המסר הראשון שנדרשו משה ואהרון להעביר לעם ישראל היה שאני אעזור לכם להשתחרר מעול העבדות, רק אם אתם תתחייבו לשחרר אחרים מעבדות. אני אדאג לכם לשיפור תנאים ולשינוי איכות החיים, אם גם אתם תעשו כן לכפופים לכם, כשתהפכו מעבדים לאדונים.

אדונים, בעלי כוח וממון עומדים בפני אתגרים מוסריים קשים. בעבר, כשהייתי הולך לישון בלילות החורף הקרים והגשומים הייתי חושב על החיילים הנמצאים בשטח באימונים ובפעילות מבצעית. הנאתי מהחימום הביתי ומשמיכת הפוך הייתה נמהלת בכאב לב על הצעירים המסכנים שנרטבים ורועדים מקור בחוץ. בשבוע האחרון לקחתי איתי למיטה החמה את ייסורי המצפון על יותר מאלפיים המסתננים מסודן ומאריתראה השוהים במתקן הכליאה 'חולות'.

הטמפרטורה שם ירדה עד ל-2 מעלות מתחת לאפס, אך החדרים נותרו ללא כל חימום. אמנם, גם אסירים רגילים בבתי הכלא בישראל אינם זוכים לחימום בחדרים מחשש לשריפות, אך חדריהם אינם קרים כמו אלה של השוהים הבלתי חוקיים. אנחנו בני העם שיצאנו מעבדות לחרות, הצטוונו שמתוך חווית העבדות והסבל נטמיע אצלנו את העיקרון: "ואהבתם את הגר כי גרים הייתם בארץ מצרים". אני מקווה שגם אצל האסירים בבתי הכלא יותקנו מזגנים, אבל לפי שעה אשמח לדעת שמדינת ישראל דואגת לעלובי החיים שהסתננו אליה מתוך אילוצים קשים. עד שתיפטר בעיית החימום, העצורים במתקן 'חולות' מן הסתם כבר לא יהיו פה כדי ליהנות מכך, הם יוחזרו לארצותיהם או ייהפכו לנציב קרח.