פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      לבוש קצר מקצר חיים? בחורף ירושלמי זה די נכון

      לינוי בר גפן לא מתרגשת מקמפיין "לבוש קצר מקצר חיים". אם מישהי אכן מאמינה שזה נכון- מגיע לה. הרבה יותר מקוממים קמפיינים חילונים המטילים את האחריות לבטחונה של האישה על הקורבן, במקום על החברה

      הטור של לינוי בר גפן בשיתוף עם צו פיוס

      קמפיין בעד צניעות על אוטובוסים בירושלים - לבוש קצר מקצר חיים (צילום מסך , פייסבוק)
      (מתוך הפייסבוק)

      חבל שלא הוסיפו: ואל תצאי בשיער רטוב

      אני באמת אמורה להתעצבן מקמפיין לבוש קצר מקצר חיים שמתנוסס בימים האחרונים על אוטובוסים ברחבי ירושלים? כי אם כן, אני מתקשה לממש את יעודי זה. למעשה, העלבון היחיד שאני חשה בתגובה לקשקוש הזה נובע מניסיון קצר בעברי הרחוק כקופירייטרית זוטרה בעלוני מכירות זולים. רוצים להרתיע את נשות הבירה ממיני וגופיות? לא זו הדרך, חלטוריסטים.

      בואו נתחיל בתזמון שבו עולה הקמפיין. כשירושלים נתונה בקור כלבים והטמפרטורות בצהרי היום מגיעות לנתונים חד ספרתיים הסלוגן הזה נראה בעיקר כאילו נהגה על ידי התאגדות רופאי המדינה. אכן לצאת עכשיו בלבוש קצר לירושלים הקפואה זו בסכנת נפשות. חבל שהמפרסמים לא הוסיפו: ואל תצאי בשיער רטוב.

      מזכיר קצת את הסלוגן אינטרנט = סרטן

      אבל נניח שהוגי הקמפיין מתכננים לטווח ארוך ומאמינים שנישא איתנו את המסר הקליט עד יולי אוגוסט. האם אני אמורה להיעלב מהאיום חסר המשמעות כל קשר למציאות עדיין קשה לי. אפילו במאה שערים ובבני ברק הפשקווילים שמזהירים את בנות ישראל מחוסר צניעות בלבושן לא מסתפקים רק במקל אלא מחלקים גם כמה גזרים.

      "בזכות נשים צנועות נגאל עם ישראל", הצניעות מובילה לשלום בית וכו. להסתפק במקצר חיים מזכיר קצת את הסלוגן אינטרנט = סרטן. איך לומר את זה בעדינות? זה לא ממש תופס גם חלקים גדולים והולכים בציבור החרדי שגולשים בהנאה או בחרדה בסמארטפונים, לפטופים, מחשבים נייחים, כפי שאפשר להיווכח בטוקבקים ברשת, ולא רק דרך רימון.

      מוטלת האחריות אך ורק על הקורבן הפוטנציאלי

      אם יש פתי שמאמין שהאינטרנט מסרטן, ואם יש תמימה שמאמינה שתוחלת חייה תקוצר בהתאם לאורך המכפלת - מגיע להם. הרבה יותר מדאיגים אותי אלה שמתעסקים באורך הלבוש של נושת המדינה כדי לשמר עליונות מוסרית פטריארכאלית שלפיה האשם היחיד בפגיעה מינית היא אישה שלא התנהגה כיאות.

      לכן קמפיינים חילוניים כמו "תשמרי על הכוס שלך" שנועדו להזהיר נשים בבאר מפני סם אונס במשקה, מקוממים אותי הרבה יותר. במקום לדרוש אחריות ואכיפה ממיושבי הבר והרשויות, מוטלת האחריות אך ורק על הקורבן הפוטנציאלי. גם קמפיין קיצור חיים מטיל אחריות לכאורה על האישה ובחירותיה אבל נדמה לי שהנשים אליהן פונה המודעה חוו התמודדויות הרבה יותר מורכבות מאלה, על רקע היותן קורבנות.

      אבל בניגוד אלי הרבה נשים כן מתקוממות נגד הקמפיין החדש. כבר ראיתי דיונים בעמודים פמיניסטיים על טקטיקות תגובה לפנות לחברת השילוט כנען, לפנות לאגד, להזעיק את שר התחבורה.

      גבירותיי אל תשחיתו את זמנכן היקר, ראשית זכותה של חברת שילוט לפרסם מודעה שמעליבה את האינטליגנציה, שלט מופרך על הסכנות בחשיפת הרגליים לא שונה בהרבה משלט שמבטיח אושר נצחי אם נקנה תכשיר גילוח לאותן רגליים המאבק יתחדש כשהטמפרטורות יעלו, או הקריאטיביות של הפרסומאים.

      עמותת צו פיוס רואה לנגד עיניה אזרחים בעלי מגוון זהויות על הרצף הדתי-חילוני, מקיימים אורח חיים משותף.