לפני כמעט שנה קיבלה יונינה קרדיטור, ר?ב??ה קונסרבטיבית בחיל הים האמריקני, הודעה מהמפקדים האחראים עליה, לפיה את ימי ראש השנה ויום כיפור היא תיאלץ להעביר בשירות על נושאת מטוסים בלב הים. לשם כך, היא ארזה את תיקיה, אוכל מיוחד, מחזורי תפילה וכל מה שהיה נדרש עבור המשימה. לאחר שהגיעה בטיסה מיוחדת לנושאת המטוסים, קיבלו את פניה 15 חיילים יהודיים שביקשו ממפקדיהם להתפלל בימים האלה. "לא היה קל לצום על אונייה מטלטלת", היא מספרת, "אבל התרגלנו והחוויה הייתה מדהימה".
בצבא האמריקאי משרתים קרוב ל-5,000 יהודים, רק כשליש מהם מגדירים את עצמם יהודים. הרבּה קרדיטור, משרתת בבסיס מרינס אמריקאי באוקינאוה, יפן, ושם היא ממלאת תפקיד משמעותי. "התפקיד שלי בצבא האמריקני מוגדר כמדריכה רוחנית, אבל איננו נטו רבני אלא מוגדר כקצינת דת", היא אומרת לוואלה! יהדות. "אני אחראית כמובן על ניהול הטקסים היהודיים, הכשרת הכלים ועוד, אבל חלק גדול מהתפקיד שלי הוא לדאוג שכל מי שרוצה יוכל לקיים את דתו, לא משנה אם הוא מוסלמי, יהודי או נוצרי".
פעמים רבות שקרדיטור הופכת לפסיכולוג אישי עבור החיילים, "לכל מלח או חייל יש את הזכות והאפשרות לבוא אלי, לדבר ולשתף ואילו לי אסור להעביר את זה הלאה. אפילו אם הוא מספר לי משהו פלילי, אסור לי לחשוף את פרטיו. מטבע הדברים אני גם הר?ב??ה של החיילים היהודיים שמשרתים בבסיס. תפקיד נוסף הוא ייעוץ למפקדים בנושאים שקשורים לתחום המומחיות שלי. אני מעין שומרת על הצו המוסרי".
חייל יהודי, יכול לשמור תורה ומצוות בצבא האמריקני?
"כן, אבל יש מגבלות שצריך להכיר בהם. אין שום כוונה לפגוע באמונה הדתית של אנשים ובמנהגים שלהם, אבל יש חשיבות מאוד גבוהה לנושא של המשמעת ולפעמים זה מתנגש. למשל, עניין של גידול זקן. אני יודעת שבצבא הישראלי יש אפשרות לחיילים דתיים לקבל פטור מגילוח אך בצבא האמריקני אין אפשרות כזו. כולם צריכים להתגלח. משמעת צבאית נתפסת כערך עליון בעל חשיבות מבצעית עצומה". גם לחבישת כיפה, אומרת קרידטור, יש תנאים. "על הכיפה להיות שחורה או בצבע השיער, עליה להיות בגודל מסוים, לא גדול ולא בולטת מידי ביחס למדים".
את המקום הדתי בצבא האמריקני מגדירה קרדיטור, "מכובד וגבוה מאוד" ומוסיפה כי "עושים הרבה כבוד לצבא הישראלי. לא מזמן שמעתי קבוצה של מלחים מדברים על כך שהצבא הישראלי הוא "חתיכת צבא קשוח שיודע לבצע".
איך את מגיבה על נושאים שנויים במחלוקת כמו זכויות לזרמים הלא-אורתודוקסיים?
"זו נקודה רגישה שיש בה קונפליקט פנימי עמוק. כשביקרתי בישראל, התפללתי עם 'נשות הכותל' בעזרת הנשים בכותל המערבי וממש ניסו לפגוע בנו. זרקו עלינו כיסאות, קיללו אותנו ובהתחלה עוד ניסיתי לצחוק אבל הם המשיכו לזרוק דברים ולקרוא לנו נאציות. אחר כך, גם הבנתי שהיחס של התקשורת והתפיסה ברחוב היא שהחרדים שנפגעו מעצם זה שאנחנו התפללנו, נתפסו כקורבן בסיפור הזה. שמעתי אנשים אומרים שאנחנו עשינו להם דווקא. זה מחלחל. כל החיים אני מתפללת והקדשתי לכך את חיי. אבא שלי רב, אח שלי רב ואני מתפללת איתם שנים ארוכות.
מאז שהייתי ילדה היינו קמים ומתפללים ביחד. זה לא הזוי או קיצוני, זו תפילה משותפת מתוך תפיסה שרואה גברים ונשים תחת שוויון, גם בפני אלוקים וגם בפני החברה. כל כך קשה לקבל את זה? התדמית של ישראל תיפגע מאוד אם יידעו שלנשים בארץ אסור להתפלל כמו לגברים. זה מתאים למדינות מפגרות, לא לישראל. מה גם שיש מספיק נושאים אחרים לדבר עליהם ופערי ידע שיש לסגור".
כמו מה?
"אני לא בטוחה שרוב האנשים שמדברים על הצבא הישראלי ומעריכים אותו, מבינים כמה הוא קטן. מצד שני, אנשים שומעים על סיפורים קשים ונתונים לפרופגנדה אנטי ישראלית קשה ובדרך כלל לא ממש מכירים את העובדות. הרבה פעמים אני שומעת שבישראל יש אפרטהייד וזה מרתיח אותי. לפני תקופה, ניהלתי ויכוח עם אדם שטען שמדינת ישראל היא מדינת אפרטהייד. ביקשתי שיסביר לי למה הוא חושב כך והוא השיב שבישראל יש כבישים שלערבים אסור לנהוג עליהם ויש חוקים שמפלים ערבים. הוא אפילו לא ידע איזה. הסברתי לו שזה נכון שהמצב לא מושלם אבל זה מצב של כיבוש, לא של אפרטהייד".
"היהדות היא דת מגוונת בעלת זרמים רבים", אומרת קרדיטור לסיום, "אין לנו יכולת לקבוע היכן נוצב לשרת אך אנחנו יכולים להחליט להיות פעילים במקום בו הוצבנו ולקיים חיים יהודיים עשירים ומגוונים הכוללים את כל הזרמים ביהדות. זו הגדולה של היהדות המסורתית-קונסרבטיבית: יש לנו יכולת להגיע לכל חלקי החברה ללא קשר להשתייכות של האדם בתוכה.
בגלל שמחוץ לבסיס שלנו אין הרבה מה לעשות, אנחנו למעשה נמצאים כל הזמן אחד עם השני, לומדים זה מזה ועובדים יחד על מנת לייצר הרמוניה בשירות שלנו. אחת הדוגמאות היא אפיית חלה בערב שבת. בכל יום שישי מישהו אחר אופה חלה ומביא אותה לקבלת שבת. כך אנחנו נוהגים גם בחגים ובשמחות אחרות, כמו משפחה".