הייתי רוצה להשוות את תקופת טרום הבחירות, לחלונות הראווה המרהיבים של "גלרי לפייט" בפריז. כל חלון יותר משוגע מהשני וקורא לעוברים ולשבים לבוא ולהביט בו. כמה בובות, פתיתי שלג, ואפילו אופנועים, עצים ודובונים קטנים. נראה כי כל חלון קורץ ומנסה למשוך לכיוונו, כאילו הוא יחיד ומיוחד. אלא שפה הנקודה: כל חלונות הראווה מובילים לאותו המקום, לאותה החנות, שבכל מקרה תציע את מה שהיא תציע. העיקר שנכנסת פנימה.
אז השבוע חלון הראווה החדש הושק: "ובזכותן". נשים חרדיות מתאגדות ורצות לכנסת. צעד אמיץ? כן. חידוש? לגמרי. אז למה ראווה? נתחיל מהמקור.
לפי ההגדרה "המקובלת", לא יאה לאישה חרדית או לפחות שמגדירה את עצמה כאחת כזאת, לרוץ לבמה המרכזית והרועשת ביותר בארץ. היכן הצניעות? והענווה? ובכלל, מה עם דעת תורה?
אחת התגובות הנוקבות ביותר לריצתן של נשים חרדיות לכנסת היא "הן לא חרדיות". מדוע? "כי אישה חרדית אמיתית לא הייתה פועלת כך, אפילו לא הייתה חושבת על זה! בושה".
מעניין. הייתי אפילו אומרת שיש בכך משהו. אבל רגע לפני ששאלת ה"מי קבע מי חרדית ומי לא?" תצוץ, אנסה להסביר.
הפוליטיקאיות החדשות עומדות מול בעיה הגדרתית: הן חושבות שהן מייצגות את האישה החרדית, השקופה והמסכנה, קצת כמו שאנחנו פוגשים אותה ביום- יום.
מתי פגשנו אישה חרדית? באוטובוס, כשלא נותנים לה לשבת היכן שהיא רוצה (אוי. מסכנה) בעבודה (כשהיא עובדת פרך כדי לפרנס את בעלה) בשידוכים (כשמאלצים אותה להינשא לגבר שהיא בקושי מכירה) וזהו. אז אולי הגיע הזמן להסביר לציבור הישראלי בכללותו: זוהי לא האישה החרדית.
אבל כאן בדיוק הן טועות. בואו לא נשקר לעצמנו. האישה החרדית המקורית, נקרא לה, אינה מסכנה ואינה מעונה. היא מעוניינת באורח החיים שלה. והיא כמובן לא תעמוד על במה בכדי לצעוק שהיא תפרוץ את כל מה שנכון עבורה ואת דעת הרבנים המוגדרים כגדולי הדור.
אם כך, מי הן הפוליטיקאיות ה"חרדיות"? יתכן שהן משתייכות לקבוצה אחרת. אולי אנצל את הרגע כדי להציג בפניכם את ה"חרדית החדשה". ישנה אישה חרדית שרוצה קריירה, להיות בפרונט ולא רק מאחורי הקלעים.ישנה אישה חרדית שרוצה לילדיה גם בגרות ולימודי תואר' וישנה אישה חרדית שבעלה משרת בצה"ל בגיל מאוחר, כי גם זה אפשרי.
האישה הזאת "עדיין" קוראת לעצמה חרדית כיוון שאורח החיים המעט יותר מודרני שלה אינו בהכרח מטיל בספק את העקרונות התורניים הסולידיים עליהם היא גדלה. היא חלק מתת- מגזר שהולך וגדל בחברה החרדית. אותו תת- מגזר אולי צריך ייצוג בכנסת. כן, יש לו צרכים מיוחדים, וזהות מיוחדת וחדשנית.
ולכן שאלתי : כשהן עצמן לא מתאימות להגדרה הקלאסית של אישה חרדית (עובדה: הן רצות לכנסת) אני מתקשה להבין איך הן, השונות, ייצגו את החרדית הקלאסית שבכלל לא מעוניינת בייצוג שלהן? את מי בדיוק "בזכותן" חושבות שהן מייצגות? אם אתן בכל זאת טוענות שאתן מייצגות את האישה החרדית - תסבירו בבקשה שאתן מייצגות את "החרדית החדשה", או לפחות תפנימו את זה.
הן צעירות . הן אמיצות. הן פמיניסטיות דגולות. הן מלאות בשאיפות ורצון עז להצליח. ולא תמה הרשימה. בהחלט שוות אהדה. אבל מה יש להן יותר מכל פוליטיקאית אחרת? מה יש אצלן שאין אצל איילת שקד, אורית סטרוק, או כל אחת אחרת? את מי הן באמת הולכות לייצג?
ולכן, חברותיי, לא זו הדרך. לא ייתכן שתצטרכו להרים אצבע מאשימה על רבנים או מנהיגי דת רק כדי שישמעו אתכן. אל תשכחו מי אתן ומי אתן רוצות לייצג. וזה לא מסתדר ביחד. אל תשכחו שאתן עוד תהפכו לדוגמה ל"מיהי חרדית", לא רק בעיני החרדיות אלא בעיני הציבור כולו. בסוף עוד יחשבו שכל החרדיות כמוכן, וכבר נוכחנו לדעת כמה סטריאוטיפים מזיקים למגזר... אל תפגעו בעצמכן ואל תפגעו בי.
"לא נבחרות, לא בוחרות" האם האיום הקליל הזה הוא שיקדם אתכן? איומים בכלל? גם אובר פמיניסטיות לא תבדיל אתכן מנשים אחרות מהציבור הכללי, וכך גם לא תייצגו את מי שאתן, בכח, רוצות לייצג. ומן הסתם שגם לא את עצמכן.
בדרך שכזו אתן לא מוסיפות דבר למה שכבר קיים: איומים, התנגחויות, ילדותיות ומשחקי כוחות. ואתן הרי לא מעוניינות במשחקי כוחות עם המגזר החרדי, אחרת, מי יבחר בכן?
לא זו הדרך.
תעבדו על זה, על ייצוג נכון ומועיל של אותו תת- המגזר. תעמידו דברים על דיוקם, תסבירו מי אתן באמת ומי אתן לא. אסור לרוץ לכנסת ולהסתפק בשם התואר הלא מוחלט של "נשים חרדיות". אסור לכן להיות עוד חלון ראווה. זה מה שיבדיל בין מהלך תקין למאבק טיפשי.
תנו לנו כלי, סיבה טובה, טיעון אמיתי, תנו לי זהות, ואז נתעניין, ואולי תשיגו, נשיג את המטרה.
מעוניינים לפרסם מאמר במדור הדעות? כתבו לנו.
המאמרים המתפרסמים במדור אג'נדה משקפים את עמדת הכותבים בלבד.