פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      מפסיק להתנצל – בבחירות האלה אני לא מצביע

      הפוליטיקאים לא רואים את העם שבידיו הכוח ועבורו צריך לעבוד. אין ברירה אלא לשבור את הכלים, להחזיר לעצמנו את הכוח לצאת במחאה שתעצור את הרכבת הדוהרת ותוריד את הנוסעים הלא ראויים מקרון הקטר – לא ללכת לבחור. לא כהחלטה פרטית אלא כהחלטה חברתית

      ספירת פתקי ההצבעה של המעטפות הכפולות בוועדת הבחירות המרכזית, ירושלים, 24 ינואר 2013 (עומר מירון)
      (צילום: עומר מירון)

      פראנואידים מצד אחד ויהירים מהצד השני

      שכבר חשבנו שלא נגיע נמוך יותר, הגיעו הבחירות הללו. חמישה חודשים של שיתוק ציבורי, הצעות חוק והכרעות שנגוזו, בזבוז כסף ומשאבים, ודיון ציבורי מלא קללות והשמצות. חמישה חודשים של שיתוק בגלל חוסר יכולת של העומדים בראש להסתדר האחד עם השני. פראנואידים מצד אחד ויהירים מהצד השני. בגלל בעיות אישיות של כלל השותפים לשולחן הממשלה- מדברים הרבה אבל עסוקים, בעיקר, בעצמם. והשיתוק הזה הוא סימפטום- לא סופרים אותנו, לא רואים את אותו עם שהוא הריבון, שבידיו הכוח ועבורו צריך לעמול ולעבוד.

      בנימין נתניהו בהשקת קמפיין הליכוד, ינואר 2015 (ראובן קסטרו)
      לא מצביעים בשבילם (צילום: רובי קסטרו)

      אין ברירה אלא לשבור את הכלים

      הגיע הזמן להזכיר לציבור הישראלי שדמוקרטיה פירושה שלטון העם. לקיחת אחראיות על חיינו, נקיטת עמדה, בחירה של דמויות מופת להנהגה, דיון ער על אתגרי השעה. ולנו אין את כל זה ולכן, אין ברירה אלא לשבור את הכלים, להחזיר את הכוח חזרה לעם: לצאת במחאה חריפה, חסרת תקדים שתעצור את הרכבת הדוהרת ותוריד את הנוסעים הלא ראויים מקרון הקטר – לא ללכת לבחור. כלא כהחלטה פרטית אלא כהחלטה חברתית.

      הצגת רשימת "המחנה הציוני" 25 בינואר 2015 (ראובן קסטרו)
      לא מצביעים בשבילם (צילום: רובי קסטרו)

      הם בטוחים שאנחנו עדר של שוטים

      כולנו רואים כיצד נראית מערכת הבחירות- תכנית הראליטי הגדולה בישראל למציאת שריונים, תכנית שאפילו הפריים-טיים בערוץ 2 נראה מולה דהוי. אלי אוחנה הוא בהחלט שיא, אבל הוא ממש לא לבד בתפיסה שעומדת מאחורי המרוץ לעבר המועמד: הם בטוחים שאנחנו עדר של שוטים שרץ אחרי זוהר וקונפטי והתרגשות וקריאות שמחה וצהלה, הם בטוחים שאנחנו נניח פתק לא משנה מה יעשו, שאנחנו מוכנים ללכת אחרי העגלה המקרטעת ששמה הפוליטיקה הישראלית שלא מצליחה להוביל אותנו לשום מקום, לא עוד. לא במשמרת שלנו.

      אירוע של הבית היהודי הצגת הרשימה בכפר המכביה, ינואר 2015 (ראובן קסטרו)
      לא מצביעים בשבילם (צילום: רובי קסטרו)

      כרטיס אדום למערכת הפוליטית

      בימים אלו הולכת ומתארגנת קבוצה נכבדה ומגוונת של דמויות ציבוריות דוגמת המשורר אליעז כהן, ששיחות עמו הובילו לכתיבת הטור הזה, הפזמונאי יענקל'ה רוטבליט, הסוציולוג רב הזכויות עוז אלמוג, הרבנית הדסה פרומן, איש הקולנוע והטלוויזיה אודי ליאון, כולם אנשים שאינם חשודים בצבע פוליטי חד- ממדי, ועוד רבים שהולכים ומצטרפים, שקוראים יחד, בקול ברור - החרמת הבחירות הקרובות.

      כן, אני יודע שמיד כל אחד הופך למגן הדמוקרטיה וחייב לספר לנו שאי הצבעה היא הצבעה למישהו, תמיד המסוכן ביותר ותמיד המנוגד לדעתך. יש רגע שבו חייבים להפוך את השולחן, להכריח גם את מי שלא רוצה לעשות ריסטרט מוחלט למערכת הפוליטית. רק 20 אחוזי הצבעה יהיו כרטיס אדום מתאים למערכת הפוליטית, כרטיס אדום שאחריו אי אפשר יהיה להמשיך לנהוג באותה דרך חסרת אחראיות וחסרת השראה, כרטיס אדום שיגרום לכולנו להכריע מחדש כיצד יראו חיינו וכיצד אנחנו רוצים שהמערכת הציבורית שלנו תעבוד.

      נושא: יש עתיד משיקה את קמפיין בחירות 2015, 26.1.2015 (ראובן קסטרו)
      לא מצביעים בשבילם (צילום: רובי קסטרו)

      אסור להניח פתק כמחדל ברירה

      הצבעה היא מעשה מוסרי וערכי, אתה חייב לחוש חרדת קודש ולתת את קולך למי שיכול באמת להוביל קדימה. שקר פנימי בהנחת הפתק הוא מעשה בלתי נסבל בעיניי. לצערי, אין דמות אפילו אחת בכל המערכת הפוליטית הנוכחית, בגבולות הגזרה האידאולוגיים שלי- לא ימין קיצוני ולא שמאל קיצוני - שאני מוכן לעמוד מאחוריה, שאני חש שהיא או נקייה, או בעלת יכולת הנהגה. אינני מסוגל לראות את עצמי מניח פתק כמחדל ברירה, מצטער, פינוק או טהרנות, אבל זה מעשה מוסרי, ואני לא מוכן לעשות שקר- עשיתי את זה במערכות קודמות והנחתי פתק שלא הייתי שלם איתו בשם אותו סחף של הכרח.

      אריה דרעי מגיש את מכתב ההתפטרות מהכנסת (נועם מושקוביץ)
      לא מצביעים בשבילם (צילום: נועם מושקוביץ)

      אסור להגיע לקלפי עם תחושת אין- ברירה

      אבל אני לא מאמין שבתוך הרגל כזה באמת יקום מנהיג בעל חשיבות היסטורית כי ההרגל להצביע לבינוניות מנציח את הבינוניות וסתימת האף רק מעודדת את הצחנה. אני מבקש להגיע לקלפי עם אמונה ורצון, עם תחושה אמתית שאני מקדם אדם ראוי, עם חוויה מוסרית נכונה ולא מעוותת ומתפתלת. אני לא מוכן להגיע שוב לקלפי עם תחושת אין- ברירה ובחירה בין רע לרע יותר, בין דמות עם בעיות קשות ביחסי אנוש לבין דמות חסרת כריזמה ויכולות הנהגה.

      אילן גילאון וזהבה גלאון בפריימריז של מרצ, גני התערוכה (ניב אהרונסון)
      לא מצביעים בשבילם (צילום: ניב אהרונסון)

      לנקוט עמדה קיצונית במצב קיצוני

      בגלל שלל הסיבות הללו, צריך להחרים את הבחירות הקרובות ועם כל הקושי הברור, והטענות הקשות שוודאי יעלו, אני מבקש מכם לנקוט עמדה קיצונית במצב קיצוני. אנחנו הריבון ועלינו לשנות את מהלך הדברים, את מי שקובע על חיינו. אם אי אפשר לשנות בבחירה, יש לשנות בהעדר בחירה. אם נקום ב-18 במרץ עם אחוזי בחירה נמוכים נדע כולנו, ובעיקר הפוליטיקאים כי נפל דבר ומה שהיה הוא לא מה שיהיה. תהיה חובה ערכית לחשוב מחדש על דרכה של המדינה ועל מי שראוי לעמוד בהנהגתה, ואלו יהיו חייבים להציג הוכחות לעשייה ויכולת. נדע כי העם הוציא את הכרטיס האדום ומי שאינו ראוי ייאלץ לרדת מן הדשא, הנה, אווירת אלי אוחנה השתלטה לבסוף גם על הטור הזה.